הכתבה במלואה
15%–18% נוטשים את העולם החרדי - אבל זה לא יציל את כלכלת ישראל רבים מהחרדים שבוחרים לעזוב את אורח חייהם נהפכים לדתיים מתונים ■ אמנם שיעורם של היוצאים מהחברה החרדית גבוה מזה של אלה שמצטרפים אליה - אבל בגלל הילודה הגבוהה בקרב החרדים, הנתח שלהם באוכלוסייה גדל במהירות
מירב ארלוזורוב 11.11.2019| עודכן ב: 13:15 הדיון הציבורי על רחמן של נשים - כמה הן יולדות או לא יולדות - מעורר חלחלה. הוא גורם לתחושות קשות במיוחד כשהמדינה נדרשת לעסוק בו, ועוד בנוגע למיעוטים המוחלשים שבה. ובכל זאת, שאלת פריון הילודה של האישה הישראלית מככבת במדורי הכלכלה כבר שנים ארוכות, בשל ההשפעה העצומה שיש לה על העתיד הכלכלי־חברתי של המדינה.
בהתחלה הדיון בילודה התמקד בשד הדמוגרפי, כלומר בהבטחת הרוב היהודי מול המיעוט הערבי במדינת ישראל. רק שמאז שהנשים הערביות השכילו להבין שמעט זה יותר, ושיעורי הילודה שלהן צנחו בד בבד עם התחזקות מעמד הביניים הערבי ועלייה בהשכלת הנשים. לכן, הילודה הערבית לא מעניינת יותר. היא דומה מאוד לזאת היהודית, כך שאין לה משמעות דמוגרפית.
הדיון הדמוגרפי נותר ממוקד אפוא באוכלוסייה עתירת הפוריות של ישראל - האוכלוסייה החרדית, עם ממוצע ילודה של 7.1 ילדים לאישה. זה יותר מפי שלושה מהממוצע של האישה היהודית החילונית, שיולדת בממוצע 2.2 ילדים, והרבה יותר גם מהנשים המסורתיות - 2.7 ילדים, והדתיות - 4 ילדים. יתרה מכך, להבדיל מהתפנית המודרנית שהתחוללה בחברה הערבית, והובילה לשינוי מגמת הילודה, בקרב החרדיות המגמה נותרת יציבה במשך עשרות שנים - 7 ילדים לאישה מאז סוף שנות ה-80. אגב, זוהי מגמה חדשה יחסית. לפני קום המדינה אישה חרדית ילדה 3 ילדים בממוצע.
יוצאים יותר מחוזרים
לשיעורי הילודה הגבוהים בקרב המיעוט חרדים יש השלכות משמעותיות ביותר על עתידה של ישראל. לפני תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), החרדים, שמהווים כיום כ-12% מהאוכלוסייה, צפויים לשלש כמעט את כוחם - ולהגיע לנתח של 32% מהאוכלוסייה עד 2065. העתיד של ישראל כרוך בעתידם של החרדים, לטוב ולרע. המגמה כיום, לצערנו, היא שהכריכה הזאת היא בעיקר לרע, בשל ההרגלים ההרסניים של החברה החרדית - שבה רוב מכריע מהגברים אינם לומדים לימודי ליבה, אינם משרתים בצבא ואינם משתלבים בשוק העבודה המודרני.
האפשרות שלפיה שליש מהאוכלוסייה בעוד 40 שנה יהיה כזה - מדירה שינה מעיניהם של כלכלנים מרחיקי ראות. המשמעות של התרחיש הזה היא הרס כלכלתה של ישראל. הפירמידה של מדינת ישראל - עם שני שלישים שעובדים ומשלמים מסים, אך נושאים על גבם שליש שאינו עובד ואינו מייצר כמעט תוצר - תקרוס אל תוך עצמה. מדינת ישראל, בתרחיש כזה, צפויה לדעוך ולהיהפך למדינת עולם שלישי; כזו שהאוכלוסייה החזקה והמשכילה תרצה לברוח ממנה, ובוודאי כזו שלא תוכל להחזיק צבא מודרני שיגן על גבולותיה.
אצל החרדיות אין שינוי - 7 ילדים
השאלה הקשה היא האם התרחיש הזה עומד להתממש? מי שהחליט לעסוק בכך שוב השבוע הוא פרופ' דני בן דוד ממכון שורש. בן דוד הוסיף לתרחיש של הלמ"ס, שמתבסס על שיעורי ילודה בלבד, נתון חשוב נוסף - שיעורי המעבר בין זרמים. כלומר, כמה חוזרים בתשובה לעומת כמה יוצאים בשאלה יש בחברה הישראלית. במקרה זה המונחים מטעים. הכוונה היא לכמה נוטשים את אורח החיים החילוני כדי להיהפך לדתיים יותר (לאו דווקא חרדים), וחשוב יותר כמה נוטשים את אורח החיים החרדי כדי להיהפך לדתיים פחות. השאלה השנייה היא הקריטית מבחינה כלכלית־חברתית. הרי אין כאן מטרה לחלן את החרדים, לגרום להם לנטוש את אמונתם. ישראל היא בכל זאת דמוקרטיה פלורליסטית, ואיש באמונתו יחיה. השאלה הרלוונטית כלכלית היא כמה אנשים נוטשים את אורח החיים החרדי למען לימודים ועבודה, ללא קשר לשאלת אמונתם ואורח חייהם.
בן דוד ביסס את הניתוח שלו על סקר עמדות של מכון המחקר האמריקני PEW. ממצאי הסקר, מ-2016, לימדו על תזוזה גדולה בתוך החברה המסורתית והדתית, ועל תזוזה מועטה בקצוות. בקיצור, רק 10% נוטשים את אורח החיים החילוני (כדי להיהפך למסורתיים, דתיים או חרדים), ורק 6% נוטשים את אורח החיים החרדי (כדי להיהפך לדתיים, מסורתיים או חילונים). המסקנה של בן דוד, לפיכך, היתה שהשד הדמוגרפי צריך להדיר שינה מעיננו, מכיוון שהנטישה של אורח החיים החרדי היא מועטה, ובוודאי שאינה מפצה על שיעורי הילודה הגבוהים של החרדים.
רק שהנתונים של בן דוד כנראה אינם מדויקים. סקרים אחרים, רחבים יותר, מלמדים על נתונים יותר מובהקים. כך, באחרונה חזרה הלמ"ס לבחון, במסגרת הסקר החברתי שלה, את שאלת הדתיות של אדם כיום, לעומת הדתיות שלו בבית שבו הוא גדל - אחרי כמה שנים שבהן השאלה לא נכללה בסקר. הממצאים מלמדים על גידול מתמיד במספר העוזבים את אורח החיים החרדי (שוב, אין הכוונה לחילון, אלא למי שאינם חרדים יותר). יתרה מכך, יש מגמה ברורה של גידול בשיעור העוזבים את אורח החיים החרדי בקרב הצעירים (גילי 20–24), לעומת גילים מבוגרים יותר. אצל הצעירים שיעור העזיבה של אורח החיים החרדי מגיע כבר ל-12%. משה שנפלד, בעצמו יוצא בשאלה ולשעבר אחד מראשי תנועת יוצאים לשינוי, בדק ומצא כי אין נתונים המעידים על היפוך המגמה בהמשך - כלומר, אין תנועת מטוטלת אל מחוץ לאורח החיים החרדי ואחר כך חזרה אליו. אלא שגם הסקר החברתי של הלמ"ס מבוסס על מספר קטן של נשאלים - כמה מאות חרדים שענו על הסקר - והוא גם עלול לסבול מהטיות של סקר עמדות, שכן לעתים נשאלים עונים באופן שאינו משקף את המציאות. לכן, החוקר איתן רגב, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, נמצא כיום בעיצומו של מחקר שמנסה לבחון את שאלת המעבר בין הזרמים בחברה הישראלית, ומכאן לגזור תחזית דמוגרפית מייצגת יותר ל-2065.
המחקר של רגב, שמתבסס על נתונים מינהליים - בין היתר, בדיקה היכן תלמידים למדו - נמצא עדיין בעיצומו. אבל ממצאים ראשונים כבר יש, והם מובהקים יותר מאלה של הסקר החברתי של הלמ"ס. לדברי רגב, שיעור הנטישה של אורח החיים החרדי - בכל הגילים - הוא 5% בזרם החסידי, 13% בזרם הליטאי, ו-30% בזרם הספרדי. את הנתון הגבוה האחרון הוא קושר גם לריבוי החזרה בתשובה שניכרה בקרב החרדים הספרדים לפני שני עשורים. כיום, הילדים של אותם חוזרים בתשובה נוטים לחזור לאורח חיים מסורתי יותר. הממוצע, בכל מקרה, מגיע ל-15%–18% מהאוכלוסייה החרדית. זהו שיעור הנוטשים את אורח החיים החרדי.
המחקר של רגב עדיין לא הסתיים, ולכן אין לו עדיין תחזית דמוגרפית מעודכנת להציג - כזאת שמשקללת את הפערים בילודה בין הזרמים, עם הפערים במעבר ביניהם. עם זאת, כפי שמציין בן דוד, אפשר להבחין כבר מהנתונים הללו שהמגמה הדמוגרפית נותרה בעינה. גם אם נניח 20% של נטישת אורח החיים החרדי, עדיין מתוך שיעור ילודה ממוצע של 7.1 ילדים לאישה יוותרו בממוצע 5.7 ילדים לאישה שיתווספו לחברה החרדית. זהו פער ניכר מול הזרמים האחרים בחברה היהודית והישראלית. המשמעות היא שגם אם החרדים לא יגיעו ל-32% מהאוכלוסייה ב-2065, הם בכל מקרה בדרכם להיות נתח גדול בהרבה באוכלוסייה. לכן, שאלת השילוב שלהם בשוק העבודה נותרת דחופה כשהיתה.
"שאלת המפתח" אומר נרי הורוביץ, מבכירי חוקרי החברה החרדית בישראל, "היא לא כמה חרדים יהיו ב-2065, אלא איזה סוג של חרדים הם יהיו. אם נצליח להעצים את מגמות השינוי בחברה החרדית, ונגיע ב-2065 לכך ששליש מהמשתייכים אליה יהיו חרדים מודרנים - שלומדים ועובדים, כמו בחו"ל - הרי שניצחנו. אם נישאר עם הנתון העכשווי, 10% חרדים מודרנים - מדינת ישראל בבעיה. זה תלוי רק בנו, ובמדיניות שנפעיל".
הבעיה היא שעד כה המדיניות שננקטה באינטנסיביות בעשור האחרון בניסיון לשלב את החרדים בצבא, בהשכלה גבוהה ובתעסוקה - נכשלה כמעט בכל החזיתות. יש צורך לחשב מסלול מחדש.
 |
|
|
