פוסט יפה של דוד רוזנטל על ה"פסאדו-עקרונות" של כחול לבן

"הגוש" – כחול-לבן דורשים שהליכוד יוותר על הגוש. אדגיש: לכחולבן אין שום בעיה לשבת עם כל חלקי הגוש, הם מוכנים לשבת עם הליכוד, מוכנים לשבת עם בנט, מוכנים לשבת החרדים, והם הסכימו לכל הדרישות העקרוניות שמפלגות אלה העלו. כלומר, אין כאן שום בעיה עקרונית. הם פשוט מזהים שלנתניהו יש יתרון פוליטי, והם דורשים שהוא יוותר על יתרון פוליטי זה. כלומר, זו דרישה פוליטית שאיננה עקרונית. ופוליטיקה הרי מכריעים בבחירות, לא?

חסינות – כחול-לבן דורשים שנתניהו לא יבקש חסינות אשר מגיעה לו כחוק. אדגיש, כחול-לבן לא מתנגדים לחוק החסינות הקיים ואינם מבקשים לבטל אותו. החוק יכול להמשיך, רק העיקר שנתניהו (ובוחריו) לא ייהנה ממנו. והחוק קובע במפורש כי במקרה ש"ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת לייצוג ציבור הבוחרים" אזי לא יועמד נבחר ציבור לדין. ובמקרה של נתניהו, זה במובהק פגיעה עצומה בציבור בוחרים גדול. הדרישה של כחול לבן היא דרישה פוליטית ולא עקרונית שנתניהו לא יבקש חסינות. ופוליטיקה הרי הוכרעה בבחירות, לא?

דת ומדינה – כחול-לבן הסכימו לכל דרישות הסטטוס-קוו של ש"ס, תוך ניסיון לקחת את ש"ס מה"גוש". אם כך, כיון שישנה הסכמה לסטטוס קוו, ממילא דרישה פתאומית לשנות אותו איננה עקרונית, אלא היא פשוט קפריזה פוליטית. ועל פוליטיקה הם רוצים לגרור את המדינה חזרה לבחירות.

ואחרי שהם התפרקו מכל מצגי עקרונות השווא שהציגו, פתאום הם טוענים ל"עקרוניות" נעלה, שעליה הם הולכים לבחירות. זו פוליטיקה חברים, וזו פוליטיקה קטנה קטנה.