ארבעים מליון ש"ח "דמי שתיקה" הערב יום שלישי

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
בעקבות הארת אחד המשתתפים, לכתוב  את אותה ההלכה פעמיים ברציפות, כדי לשנן אותה שתהא שגורה (הלוואי)
ההלכה ביום שלישי ושבת תהא זהה.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ספר הלכות לשון הרע ורכילות
                                  דיני המספר לשון הרע

                                           סימן ד
                                    אופני התר לספר לשון הרע
 
א. לספר על אדם בינוני שעבר עברה שבין אדם למקום:

             כשאי אפשר לדונו לכף זכות, והוא אדם שמקבל תוכחה.

  גם כאשר אין עליו שום צד זכות, שודאי ידע עצם האיסור, כגון:
א. שעבר עברה שנתפשטה ידיעת איסורה בישראל, כגון עריות ואכילת דברים אסורים וכדומה, וגם נראה שעשהו במתכוון.
ב. או אם עבר על עברה שאינה מפורסמת, אבל התרה בו לפני המעשה וגם נראה שעשהו במתכון, כיון שבשאר דברים דרכו להשמר מחטא, ועתה עבר רק פעם אחת בסתר, אסור לגלות לאחרים, וכל שכן שאסור לביישו ברבים (והגם שמותר לשנאותו), רק צריך להוכיחו בינו לבין עצמו. ואם הדבר שרוצה לספר נוגע לאפרושי מאסורא, כגון לאסור אשה על בעלה וכיוצא בזה, עיין בספר חפץ חיים כלל ד' הלכה ד' בהגהה.

  ואפילו לדייני העיר אין נכון לגלות לכתחילה, אפילו ראו שניים המעשה. אבל אם יש תועלת בסיפורו עכשיו לאחד מישראל, שיפסל לעדות ולשבועה, בודאי חייבים להעיד עליו אפילו אינו תובע אותם להעיד. וגם אם עכשיו אין שום תועלת מזה, מכל מקום כיון שיכול להיות נוגע אחר כך כשהבית דין ידעו שעבר על איסור הפוסלו לעדות ולשבועה, אם המספרים מכוונים לתועלת זו, אין איסור כל כך לספר זה לבית דין, והדיינים צריכים להאמין בהחלט כדין קבלת עדות. ודוקא אם העידו על הדבר בפני בית דין, אבל אם גילו לדיינים חוץ לבית דין, מותרים רק לחוש, דאין לדינים שום עדיפות על שאר ישראל.

  ואם לא ראה דבר זה בעצמו, אלא שמע מאחרים (אפילו משניים), כל שכן שאסור לגלות לאחרים, (שהרי אפילו לעצמו אסור להחליט הדבר לאמת ולשנאותו עבור זה, ומותר לקבל הדבר רק בדרך חשש בעלמא). ןאף אם יצא קול שאינו פוסק (דהיינו שיום ומחצה לעזו כל העיר, ואין לו אויבים שנוכל לומר שהם הוציאו הקול, אלא הוא קול שהרבים מסכימים עליו, ולא באופן שרק אחד, אפילו עד כשר, הוציא הקול מלכתחילה ועל ידו נשתרבב הקול), אסור לבזותו עבור זה או אפילו רק לקבל דבר זה בהחלט, וכל שכן שאסור לעשות לו שום מעשה. אבל אם יצא קול שאינו פוסק שתמיד הוא עובר על עברות הנזכרות לעיל ולא שעבר פעם אחת בלבד, מותר לבזותו ולהודיע תועבותיו. ועיין לקמן בדין ב'.