בס"ד
משחר נערותי חלמתי ללמוד את ריקוד הבלט הקלאסי,ולהיות רקדנית בלרינה(: הריקוד האצילי,העדין והמדוייק שמשולב בו אומנות רבה,היה נראה מיוחד בעיניי
בלט,היא צורת מחול שהתפתחה בבית הרנסאנס האיטלקי של המאה ה-15 בעיקר כהופעות בבתי מלוכה ולאחר מכן התפתחה, כמחול במות בצרפת וברוסיה,כשהרוסים ידועים כמקצועניים ביותר בתחום(איך לא...אסור לטעות שם;))
אך למרות שהיה בא לי להגשים את החלום, הלימודים והבגרויות(וחיי החברה כמובן(;) היו מרכז חיי ובנוסף לזה היה חסר מרכז לימוד חרדי להגשמת החלום הזה...
כך קרה שמצאתי את עצמי יוצאת לשידוכים ועדיין החלום נשאר בגדר חלום ישן שאולי לא יתגשם לעולם...
אך יום אחד שמח, ראיתי מודעה יפה ומעוצבת בקלאסיות,על סטודיו ללימוד מחול קלאסי,עם מורה מקצועית, התלהבתי כ"כ וישר התקשרתי...שאני אפספס הגשמת חלום כזו?!
שמעתי פרטים וישר נרשמתי,עוד לפני שראיתי את הסטודיו...
כ"כ התלהבתי שיש לי אפשרות ללמוד זאת במקום חרדי שלא עניין אותי שום דבר מעבר...
אך לא פיללתי שאקבל תגובה כ"כ מופתעת וצוננת מהמשפחה...
"מה את ילדה קטנה"?
"חלק מהחברות שלך עכשיו נשואות ואת רוצה להיות עסוקה בלהיות רקדנית"?
"את צריכה עכשיו להתעסק בשידוכים ולא בשטויות"
אך כמו בכל דבר...כל ההתחלות קשות,במיוחד במשפחה שלא רגילה שצומחת להם מישהי עם חלומות כאלה
אמרתי לאמי ברוגע "ההיפך הוא הנכון,אם אגשים לעצמי חלומות במקביל לזה שאני יוצאת לשידוכים, זה יביא לי אנרגייה טובה ואגיע שמחה יותר לפגישות"
אמי ראתה שאין לה סיכוי להוריד אותי מהרעיון;)...כך שנאלצה לקבל אותי ואת חלומותי
אז נכון שאני היחידה מכל החברות שלי,שעסוקות בקריירה ובשידוכים,שמגשימה חלום כזה,אך אף פעם לא הייתי עדר אחרי כולן יותר מדי...
ודווקא החברות התלהבו מהרעיון והעריצו אותי שלא מוותרת על חלומות...אך הן?לא רצו להגיע איתי...
כך שהלכתי לבד...
הגעתי לסטודיו מתוק עם ספה קלאסית בלובי ומראה מיוחדת...
קניתי נעלי בלט והתחלתי בהגשמת החלום,
המדריכה המיוחדת(חרדית) קיבלה אותנו בחיוך,שמה מוזיקה קלאסית והתחלנו, קבוצת הבנות,באימונים...
בתחילה למדנו סוגי עמידות ראשונה,שניה,שלישית,רביעית וחמישית...ועוד כל מיני עקרונות של ריקוד הבלט...
כשבמקביל אני עושה חזרות בבית,בסלון,שהרי צריך המון מרחבים
לפעמים כמובן, קיבלתי עקיצות על התעסוקה "המעניינת" שבחרתי במקום להתחתן...כאילו שאשמתי היא שלא הגיע הזמן שלי,הרי יצאתי לשידוכים במקביל...
אך מי אני שאשים לב לזה?!
המשכתי באימונים המפרכים בעוז ובגבורה...
"פלייה"
"פוינט"
"שסה"
"להגביה רגל למעלה על (מוט-)בר הברזל"
"ראש למעלה"
"יד בצד"
המדריכה צעקה וכולנו כמו חיילות במסדר מצייתות
כך שרדתי את השרירים התפוסים וסוף סוף...
הגיע הזמן לרקוד רציני,התחלנו אימונים למופע הבלט הראשון שלי
כך למדנו וחזרנו על תנועות הריקוד הקלאסי, כשהמדריכה מבצעת עלי לפעמים הדגמות,ואומרת לי מה לעשות, כדי להראות לכולן דוגמא, ואני לא מבינה מה היא רוצה ממני
המופע התקרב והמדריכה החלה לעבוד איתנו על דיוקים,זרועות הידיים מעט מלפני הגוף כשגם האצבעות צריכות להיות בדיוק מרבי...
אם אי פעם חשבתי שבלט זה ריקוד קליל קצת,אז התברר לי שהכל מדוייק על המלימטר
וכך הגיע סוף סוף המופע,כמובן שעשיתי תסרוקת קלאסית כיאה לרקדנית בלרינה
,ארגונים אחרונים,שומרים קשוחים מונעים כניסה למתחם חדרי ההלבשה, כדי שאף אורחת זרה לא תכנס לחדרים,הרגשתי שחקנית מהוליווד
אפילו אמי לא יכלה להגיע אלי...עד סוף המופע
הבמה,האורות,העשן התלבושות הקלאסיות ובעיקר הקהל, זה דבר מרגש מאד...
זה היה מופע של 150 רקדניות על במה אחת,משהו עוצמתי ומהמם
כשכל קבוצה נכנסת בתור שלה...
לאחר כמה קבוצות,הגיע הזמן שלי לעלות לבמה יחד עם כל הרקדניות, זה היה מלחיץ לא אשקר...חששתי לעשות פאשלות מול הקהל...
אך,אחרי כל האימונים המפרכים...הגיע הזמן לרקוד
מנגינת הפתיח הקלאסית החלה
ואף אנחנו הסתדרנו במהירות במקומותינו,הווילונות נפתחו והריקוד הקלאסי שלנו החל...היה בהחלט מרגש להיות בצד שהקהל צופה בו,ולא רק הקהל,אמי וכל אחיותי באו לצפות במחזה
,לרגע אני שוכחת מה למדתי מרוב בלאק אווט,אך ישר חוזרת...
כשאני בשורה הראשונה...הגענו לתנועת הסיום כשיושבים רבע על רגל אחת, כשרגל השניה ישרה עד הסוף ב"פוינט" מודגש והידיים נשואות למעלה כשהאצבעות בדיוק מרבי,כשמובן הראש בקו ישר ומוגבה באציליות ,כשהרקדניות היו בזוגות כל אחת נוטה לצד של חברתה...
כשהעשן הבמה מסביבנו...
זה היה נראה מרהיב ומהמם, וכך היינו צריכות לשבת בפריז(מצב קפוא)עד לסגירת הווילון,אך לא יכולתי יותר מדי להשאר כך ובסוף הזזתי לפחות את העיניים לכיוון הקהל,ראיתי אישה מתוקה מביטה בי ומחייכת אלי,זה היה כיף לקבל משוב חיובי,החזרתי לה חיוך גדול
והווילון נסגר...
היינו שם בערך150 רקדניות על במה אחת,בריקוד סיום,עוצמתי עם שיר מיוחד ושמח,רקדתי שם יחד עם כולן כשכולנו רוקדות את אותן תנועות,כשלבסוף חלק ישבו ושרו שיר סיום,התרגשתי מאד...זה היה ערב עוצמתי,אומנותי ומושקע במיוחד ומשמח מאד בחיי, הגשמתי לעצמי חלום מתוק...
עדיין תם ולא נשלם החלום המתוק,עד הסוף
כדי להיות רקדנית בלט מקצועית ולעלות על נעלי פוינט,שמאפשר לרקוד על קצות האצבעות באיזון ודיוק רב, צריך כמה שנות ריקוד ואימונים...
כך שכמובן המשכתי לשנה שניה,עם מדריכה חדשה וקבוצה חדשה,היא עלתה איתנו,כמובן,לשלבים קשים יותר...
של "גראנד ג'טה"-קפיצות קלאסיות כשהרגליים מרחפות לשניה באוויר והופ חזרה
וכמובן "פירואטים"- סיבוב של 360 מעלות, כשהרקדנית על רקל אחת על קצות האצבעות...
כמעט נפלתי,אך הצלחתי בסוף וזה מה שחשוב...
ועכשיו? ב"ה אני עולה לשנה שלישית בסטודיו למחול
ו....סוף סוף בעז"ה אגשים את החלום הוורוד שעמלתי עליו כ"כ המון...
ו-
-
-
-
יעלה על נעלי פוינט בקרוב-
-
-
-
הדרגה הקשה ביותר,אך הקלאסית ביותר...
אז נכון שהיה לי את כל הסיבות למה לא להצליח לגשים את החלום...הורים שלא קבלו זאת בעין יפה בהתחלה,ללכת אחרי עבודה, גם כשאני עייפה או באמצע שידוך סבוך או סתם כשהמצב רוח לא תמיד במצב שמח...
התגברתי.לקחתי את התיק עם בגדי הבלט והלכתי... ו...רק נהנתי מכל רגע בסטודיו...
והמסר שלי לכולם/ן אל תחכו לאחרי חתונה/לזיקנה כדי להגשים חלומות שאתם אוהבים.
גם אם זה לא הכי "מקובל" וגם אם זה נראה קצת לא קשור...אם זה החלום שלכם.תעשו אותו...
כל עוד שזה מותר הלכתית....השמים הם הגבול.
יש 2 אפשריות לעבור את המסע עד שמתחתנים.
בשמחה או בעצב,אני חושבת שכדאי לכולם לבחור בדרך השמחה והגשמת חלומות במקביל לשידוכים,כך שגם אם השידוכים מאכזבים,לפעמים
...
עדיין יש הרבה הצלחות והגשמת חלומות בדרך
וכשיש כח רצון אפשר להשיג את רוב החלומות...
ואני הדוגמא לכך ,בהחלט...
אשמח שתשתפו גם אתם, איזה חלום הגשמתם במקביל לעולם השידוכים??!
נראה קשה אבל את באמת גיבורה שעושה דבר כזה ותודה על ההסבר.את עושה חשק להעתיק ממך ולעשות משהו מעניין בחיים המשעממים
