נוצר תאנה יאכל פריה

הלקח פשוט מאוד - אסור לתת לאחר לשלוט בך כי תמיד לאחר יש אינטרסים משלו

יצחק רבין אמר - "ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדיר."
אמת, שאפשר להביא, כמו נמרוד, את האש, את המים, את העננים, את הרוח. בסוף האדם מבין, שצריך פוטנציאל מפעיל. אפילו האש לא תדלק אם האדם לא ידליק. המים לא יועילו, אם האדם לא ישאב. הרוח תנשב, והאדם יכול לנצל זאת, או לא לנצל זאת. אני לא מדבר כרגע על דברים יוצאי דופן. אבל בגדול, יש אפשרות לשלוט במה שקורה, ואם מאמינים באלוקים - האמונה אומרת שאפילו בטל ומטר יש השפעה למעשיו ורצונותיו ואמונותיו של האדם. והינה, כבר בימינו הטכנולוגיה ייצרה דברים שלא ראתה עין, ש"לא יאומן כי יסופר", כפשוטו, על יכולת לטוס בשמים מרחקים אדירים, ואף מחוץ לאטמוספירה, לכבות שריפות בסילוני מים עצומים, ואפילו נסיונות להוריד גשם עם יודיד הכסף. אז למה לא, "כי כה אמר ה' צבקות, עוד אחת מעט היא, ואני מרעיש את השמים ואתץ הארץ"

במחילה מכבודכם, ההיסטוריה האנושית מוכיחה, שאף אדם לא עושה דברים בלי הסבר. אפילו השטן בספר איוב מבין שהוא מחוייב לתת הסבר לקדוש ברוך הוא. ואני מביא את זה כדוגמא, וזה למעשה בניין אב לדברים דומים שקורים באנושות בצורה זו אחרת, גם בין בני אדם. יכול לטעון מי שטוען, שהנה, הוא רימה את הקדוש ברוך הוא. אבל א. רואים שגם שם - כמה שזה נשמע מזעזע - אבל יש שם דיון על רמת הניסיון שהקב"ה מאפשר לשטן להעמיד בה את איוב. כלומר, יש בירור. אין "סתם". ב. ההנחה, והיא הנחה אפשרית, במסגרת הסיפור האמוני באיוב, ההנחה היא שהקב"ה הוא זה ששולט, ולא השטן. למה הוא איפשר לשטן "לרמות"? הקדוש ברוך הוא ברא את הסיטרא אחרא לצורך מסויים. מה זה "סיטרא אחרא"? בתרגום מילולי ופשוט: "צד אחר". יש קואליציה ויש אופוזיציה. צד אחד וצד שני. וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו - יש מיימינים ויש משמאילים. הקדוש ברוך הוא רצה שלאדם תהיה תמיד בחירה, שכל דבר ייעשה על דעתו האישית של האדם, לא רק בציות עיוור. והקדוש ברוך הוא ברא לשם כך קואליציה - וכנגדה אופוזיציה. סטרא מיחדא וסיטרא אחרא. מה יצא מכל מה שקרה לאיוב? דבר ראשון, יצא כל ספר איוב. דבד שמהווה בסיס להרבה דיונים מחשבתיים ואמוניים ביהדות ובאומות העולם. (כמו שאומרים: "לא משעמם פה" "יש לנו במה להתעסק". והרי עיסוק, הוא דבר רצוי) ובסוף הקב"ה גם החזיר את כל אשר לאיוב למשנה, כך שהוא גם קיבל פיצוי. וספר איוב, שהוא חכמה, והרי חכמה כמובן זה דבר שאהוד לכל בר אנוש. כל בר אנוש אוהב ללמוד חכמה, וגם הילד שנענש מודה בסוף למחנכיו על שכפו עליו ללמוד חכמה, והוא מבין שהעונש פשוט היה כדי לקרב אותו אל הדרך הנכונה. ב. בנקודה א' דיברתי לגבי ה"דיון" הבהחלט מזעזע של השטן. אבל מעבר לזה, בהנחה שיש אלוקים ששולט בעולם, מה האדם רוצה? האם להיות מושלם, כמו אלוקים? לא שמעתי על אדם שחולם להיות אלוקים. כן שמעתי על אנשים שמעוניינים לבנות את חייהם, בצורה זו או אחרת. והנה, לפעמים הם מצליחים יותר, ולפעמים פחות. הרבה מההתייחסות שלהם להצלחה או לאי הצלחה, נובעת מהמשמעות שהם מייחסים לה. אם הם למדו דבר חדש תוך כדי פעולה, אפילו אם מה שהם קיוו לא יצא אל הפועל, הם יכולים להרגיש סיפוק: הנה התקדמתי, עכשיו "אני" שווה יותר. אני יודע מה שלא ידעתי קודם. אני מסוגל מה שלא הייתי  מסוגל קודם. האם ציפייה סבירה היא לרצות דווקא "מושלם" או "כמו אחרים"? הרי עינינו הרואות שכל אדם בעיקר רוצה את מה שהוא מאמין בו ואת מה שנראה בעיניו נכון וטוב וראוי ויפה ומעניין וכדאי. והדשא של השני - כנראה יש שם איזה תכונה שלא הייתה מוצלחת עבורו. והניסיון יוכיח זאת. אז הינה, עכשיו שהאדם ניסה ולא הצליח - עכשיו הוא עומד בפני הדרך האישית שלו. והיא יותר אישית שלו, כיוון שהוא ידע להתאים את זה לעצמו יותר בחכמה. והוא ידע להצליח, כי הוא יותר חכם. והוא ידע מה הוא רוצה, כי הוא יותר מודע, ויותר מכיר. ובכל מקרה - סיפוק יש לו מייד. ואת המשמעות של מה שהוא עושה ושל מה שהוא חי - זה הוא קובע לעצמו בדרך זו או אחרת, גם אם זה הדבר הכי פחות נעים והכי פחות שהוא רצה. ואם מאמינים באלוקים, אז אפשר למצוא גם השתלבות והצטלבות של דרכים שונות של אנשים שונים. זה אולי לא תמיד מה שהאדם היה מצפה, אבל כנ"ל שהוא קובע את המשמעות וכו' כמו כל מה שנאמר על דרכיו של אדם אחד. אני מבין שאפשר לסבור אחרת. אבל זה הסבר סביר בהחלט, ולמעשה זה גם חוזר לסעיף א' - אם איוב היה נותן את המשמעות האמונית המלאה כפי שהקב"ה ציפה ממנו - אז הוא היה אומר בספר איוב דברים אחרים - ושוב היה ספר איוב, רק עם אמירות אחרות. ואולי יותר עמוקות. (כמה חכמה הוציאה הכפירה לפועל? וכמה האמונה? האם הכפירה בנתה בניינים להסביר את האמת שלה? לא, כי אין לה מטרה להגיע אליה. מש"ל. מישהו רוצה חיים בלי מטרה? בקשה, יש הינדיק, יש קוף, יש חתול. חיים בלי מטרה, לכל מאן דבעי. עכשיו השאלה היא אם מטרה זה רק מטרה ש"אני מבין" או מטרה ש"אני שואף". הכפירה בדרך כלל תעדיף מטרה ש"אני מבין". האמונה בדרך כלל תעדיף מטרה ש"אני שואף". מה עדיף? זה, שוב, נתון לבחירה. השאיפה צריכה להיות עם טיעון ברור של "מה ולמה ואיך", אבל ברור ששאיפה היא דבר חיובי. גם בוני הטכנולוגיה שאפו להרבה יותר ממה שאדם לפני מאתיים שנה היה מסוגל לדמיין בסברות מציאותיות לפי מציאות אותם ימים. ובכל זאת, הם שאפו, וגדלו והצליחו וגם עשו פרי. למה יגרע חלקה של האמונה? למה יגרע חלקה של הדעה האמונית שהשתרשה בעולם, עד שגם כל הטכנולוגיות לא מצליחות לעקור אותה מלב האנושות, ותחת זאת האנושות קמה בשם אותם אמונות ועומדת על כל הכפירות לכלותם, בדרכים טבעיות ובדרכים משונות? אין זאת, אלא שיד המציאות האמיתית בדבר, ויד ה' הויה הינה היא בכל מקום, ולא יוכלו לו כל החכמים גם הקוסמים והחרטומים.) ומכאן, מהכתוב בסוגריים - אפשר לעבור הלאה - אם זה כל כך חזק כוח האמונה, אולי באמת יש פה דבר נוסף ללמוד, שיגל את פני הלוט הלוט מעל כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגויים. מה כתיב בתריה, בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר.

אליקים
ואכן ההיסטוריה האנושית מוכיחה את רעיונך.

ואני מאמין, אני הנני מאמין בבני אדם, ומאמין שבני אדם רוצים בטוב, ונכון שבכל פוטנציאל ישנו גם פוטנציאל הפוך, כידוע במחשבת ישראל וכן במדעי הרוח, ולכן ברור שאם כוח יש בו פוטנציאל, אז יש בו פוטנציאל לשני הצדדים ולא רק לצד אחד, אבל ודאי שסופו של הצד הטוב לנצח, כך האמונה הפשוטה בטוב, משום היות הטוב מידת האל שהוא השולט ומכוון, ועל כן דרכו היא שתצליח

הרב מימוניכתבת שאתה חרדי. וגם גר בבני ברק. סלקא דעתך שהאוטופיה שאתה מדבר עליה אפשרית?

אגב את הבדיחה שלי סיפר כבר המלך שלמה החכם- קהלת- הכסף יענה את הכל