האשה המשמעותית השנייה בפרק, שיראל אברהמי, הקימה עסק קטון של מכירת שמלות אונליין. השמלות "צנועות", כלומר עומדות בסטנדרטים של דיכוי חירות הגוף כפי שנקבעו על ידי גברים בלבד ונכפו על נשים. באתר שהקימה אפשר לברר בדיוק כמה סנטימטרים של כיסוי מתחת לברכיים ומתחת למרפק מספק המוצר, והכל כדי שגברים שמתחרמנים למראה מרפק לא ייכשלו חלילה בתורתם. היא לא מספרת את זה לכרישים. היא מעדיפה לדבר על מותג ומיתוג, ולאורך הפרזנטציה הנרגשת שלה בפני חמשת חורצי הגורלות, הרבתה במבעים מעולם התוכן הלשוני שבו "יוקרה" היא מלה מכובסת למחיר מופקע, "מותג" מתמצה באריזת קרטון מעוצבת שנראית כאילו נלקחה מחנות של הביוקר, ו"חווית קנייה" היא ההתרגשות שצרכנית חווה ברגע שהיא פותחת את הקופסה. מאוד לא משכנע, מאוד לא מקורי. למרות זאת, נסחפו הכרישים — והכרישה, כמובן — בהתרגשות ובהתלהבות והחליטו להשקיע במותג "שיראל אברהמי", ששואפת למכור שמלות בעיקר לנשים ערביות בישראל ובעולם הערבי. בהצלחה לכל הצדדים. רק לפני כן צריך להתעכב על רגע מכונן שבו הגברת אברהמי פנתה לקבל ייעוץ מאגי לגבי השקעה שהוצעה לה ממה שקרוי "אגרות קודש".
לתועלת מי ששכחו מה זה להיות כת משיחית, העסק עובד כך: איש ששמו מנחם מנדל שניאורסון כינס ב–32 כרכים מכתבים שכתב בעברית ויידיש. הוא מת ב–1994 בשיבה טובה, בגיל 92. אותו פלג של חסידיו נוהג להתייעץ אתו עד היום, כיוון שאינו מאמין בכך שהוא מת. כיצד? כותבים פתק ובו משאלה או שאלה, וטומנים אותו באופן אקראי בין דפי אחד הכרכים הללו, לא לפני שנוטלים ידיים בכוונה גדולה אבל חס וחלילה בלי לברך, מכריזים ''יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" 'ואז מתחייבים (בלב) לקיים איזו מצווה שהיתה חביבה על הרבי. אחר כך קוראים במקום המדויק בדף שבו נטמן הפתק ומשם מקבלים עצה, השראה ותשובה לכל תהייה. אפשר גם אונליין. ניסיתי. ביקשתי "שוויון לנשים בעולם הזה", וקיבלתי עמוד עם דיון בשאלה אם בתה של פילגש יכולה להינשא לבנו ה"חוקי" של גבר נשוי.
יש יהודים שמאמינים — כמוני — כי הפרקטיקה הזאת היא עבירה על איסור מדאורייתא. "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים י"ח, י'–י"א). אבל שיראל אברהמי לא חושבת שמנחם מנדל שניאורסון מת, ולכן זה בסדר. היש מופרך מזה, בתוכנית שמתחזה לאוסף של החלטות עסקיות תבוניות של אנשים, שכתבי הקודש שלהם הם מאזני רווח והפסד?
