האם האפיפיור הראשון היה יהודי ששימש כסוכן כפול של חז"ל?

ויברך דוד / הרב דוד אריה הילדסהיים, מח"ס 'ויברך דוד' ומעורכי ספרי הגאון מרוגוטשוב

כתב השו"ע סי' תק"פ ס"ב: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים, ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו", וכתב הט"ז:

"תימה גדולה הא איתא בסליחות של י' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב", וכ"כ המג"א והמשנ"ב.

אמנם בברכי יוסף שם כתב: "אין כאן תימא, שהרי כתבו בה"ג וכלבו בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. והדבר פשוט דהגם דידענו דמתו בו עזרא ונחמיה, ממה שלא נכתב על מה מתענין יש סוד בדבר, דאי התענית משום עזרא ונחמיה לכתבו להדיא בט' בו על שמתו עזרא ונחמיה, כדרך שכותבים בכל יום על מה. אלא מדכתוב סתם, סוד יש בענין, וכן משמע מדברי ארחות חיים סי' כ"ג שכתב וז"ל, בט' בו לא כתבו רבותינו על מה, ונסתר הסוד, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, עכ"ל. וכצ"ל בכלבו, ונסתר הסוד, וכונתן כדכתיבנא בעניותין, ובספר הקבלה להראב"ד (עמ' מב) כתב שכיונו ברוח הקדש להריגת רבינו יוסף הלוי שנהרג בו ביום. ועמ"ש הרב בית דוד סי' שי"ו, ואשתמיטיתיה דברי בה"ג והכלבו, ע"ש".

ואכן כך איתא בבה"ג סי' י"ח: "בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה", וכן הוא הלשון בסידור רש"י סי' תתקמ"א ובראבי"ה הלכות תענית סי' תתפ"ט ובטור סי' תק"פ, וכבר העירו דהלשון "לא כתבו רבותינו על מה הוא", משמע קצת שהיה ידוע להם על מה נקבעה התענית אך משום מה לא רצו לכותבו.

אמנם בהגהות הגאון ר"ב פרענקיל על השו"ע שם גילה את דבר הסוד במילים קצרות וסתומות, וז"ל: "מצאתי בכ"י שבט' בטבת מת שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים ונקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים".

וביאור הדברים הוא ע"פ המסופר ב'אגדתא דשמעון כיפה' (נדפסה בכמה נוסחאות בביהמ"ד ח"ה וח"ו ובאוצר מדרשים) ובספר 'מעשה ישו' (נדפס באוצר ויכוחים ובעוד מקומות) שבתחילת ימי הנצרות היו הנוצרים כת רעה בתוך בני ישראל, והיה ריב גדול בינם לשאר היהודים והיו מתנכלים ומלשינים ורוצחים וגם הדיחו רבים אחר אמונתם הטמאה, ונאספו חכמי ישראל למצוא עצה להנצל מהם, וקם זקן אחד שהיה משתמש בבת קול ושמו שמעון כיפה ואמר אם טוב בעיניכם ותקבלו עליכם העון אבדילם מעדת ישראל, ונענו לו, ואז הלך שמעון כיפה אל הנוצרים ואמר להם שהוא שלוחו של הנוצרי ימ"ש ועשה מופתים בכח השם המפורש לאמת את דבריו, וקבלוהו הנוצרים עליהם לראש, ואז תיקן להם חוקים רבים שכל עניינם היה להבדילם ולהרחיקם מכלל ישראל, כגון שאמר להם שלא ימולו ושישמרו יום ראשון במקום שבת, ושיחליפו את חגיהם של היהודים בחגים אחרים, ושלא יתחתנו עם יהודים, ואסר עליהם לעשות רע ליהודים, ואסר עליהם לכפות על יהודי להמיר את דתו, ואמר להם שנצטוה להסתגר כל ימיו בתוך מגדל ולאכול רק לחם ומים, ושם התבודד בעבודת ה' בקדושה ויסד הרבה פיוטים ושלח אותם בסתר לחכמי ישראל וישרו בעיניהם מאוד, ונתפשטו פיוטיו בכל ישראל, עד כאן קיצור המעשה שם.

ואמנם לא ידוע מי כתב את החיבורים הללו, אך ברור שהם קדומים מאוד, ובגניזה הקהירית נמצאו כמה קטעים מהם בארמית עתיקה, והרבה ראשונים הזכירו את החיבורים הללו והאמינו בהם, וברש"י בעין יעקב דפוס ראשון ע"ז י' ע"א ד"ה כתב (נדפס בש"סים החדשים בשולי הגליון) כתב: "כתב ולשון אחרים תקנו להם כל ספרי טעותם יוחנן פאולוס פיטרוס והם יהודים היו... הם שינו ועמק (אולי צ"ל: ועקמו) הלשון ועשו להם הבל לחשבם בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכוונו אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיתי ישו עשו עצמם כאילו הם עמו בקדישות וצוו עליהם הכל כמפורש בסיפור תליית ישו".

ובתשובת ר"ת המובאת במחזור ויטרי הלכות ר"ה סי' נ"ד (במחזור ויטרי הישנים הוא סי' שכ"ה) כתב: "כעין תפילות וסליחות שמסרו לנו רבותינו אנשי השם מימות שמעון כיפה שיסד סדר של יום הכיפורים אתן תהילה", ובסידור חסידי אשכנז על ברכת אהבה רבה כתב: "יש אומרים שמעון כיפה יסדה", ובסידור חסידי אשכנז בפירוש על נשמת כתב: "מר' יודא בר יעקב שר' שמעון כיפה יסד אותו עד מי ידמה לך ומי ישוה כו'", ובסידור ר' הירץ כתב: "נשמת מצאתי כי שמעון בן כיפה יסדו וי"א שמעון בן שטח ורמוז בו שמעון, ש' שוכן עד, מ' מי ידמה לך, ו' ואילו פינו, נ' נשמת", וכ"כ בסידור עבודת ישראל בשם כמה מחזורים עתיקים.

ובספר חסידים סי' קצ"א כתב: "יהודי שהמיר מכנין לו שם ואפילו לצדיק והם תועים אחריו כגון שמעון כיפה שאומרים פטר חמור".

וכפי הידוע שמעון כיפה זה היה מכונה גם שמעון הקלפוס, (ובאחת הגירסאות של ספר מעשה ישו כתוב שאמו של אותו האיש ימ"ש היתה אחותו של ר' שמעון הקלפוס), נמצא שזהו פשר סודה של התענית בט' טבת, שתענית זו נתקנה משום פטירתו של ר' שמעון כיפה שהציל את ישראל בחכמתו מיד הנוצרים, וטעם זה לא יכל להכתב בפירוש בספר המסור לכל, כי דבר המעשה ההוא נשמר בסוד כמוס, כי אם היו הנוצרים יודעים מזה היו ממהרים לבטל את כל החוקים שקבע להם שמעון כיפה, וכל עמלו היה עלול לירד לטמיון.

ואמנם באחד מכתבי היד של המחזור ויטרי בסדר ליל פסח לרש"י כתב: "ויש שאומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור שהוא טעות של דומה יסדו עם אתן תהילה ושאר תפילות כשהיה על הסלע, וחס ושלום שלא תהא זאת בישראל וכל האומר דבר זה כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמינה", אך מאחר שראינו שרש"י האמין במעשה זה א"כ ודאי דברים אלו לא יצאו מפי רש"י, אלא היא הוספת אחד התלמידים שלא ידע או לא האמין במעשה הנ"ל, ואכן בשאר כתבי היד של המחזור ויטרי ליתא לדברים הללו.

ובסידור אוצר התפילות בפירוש תיקון תפילה על נשמת כתב לדחות את האגדה הנ"ל על סמך דברי המחזור ויטרי הללו, והלכו בעקבותיו עוד כמה מתחכמים, וכמה מוזר לדחות את דברי רבותינו רש"י ור"ת ושאר הראשונים מחמת כת"י בודד של המחז"ו, וגם מצד הסברא פשוט שאף אחד מזרע ישראל לא היה ממציא מעצמו סיפור כזה להצדיק אדם הידוע כרשע ומומר, ובודאי שלא על אחד מראשי ומייסדי הדת הארורה שהצרה לנו ושפכה את דמינו בכל הדורות, אלא ברור שסיפור זה אכן היה במציאות, (ומעשה קצת קרוב לזה מצינו במעילה י"ז ע"א על ר' ראובן בן איצטרובלי, ע"ש).

ויותר פלא על אחד מלוחות השנה שהביא את דברי ר"ב פרענקיל ודברי רש"י הנ"ל וכתב שזה צ"ע כי ידוע ומפורסם שהיה מתלמידי אותו האיש וממייסדי הנצרות, ומוזר מאוד מה צ"ע, הלא הכל ברור.

ובפירוש תוספות חדשים על מגילת תענית פי"ג כתב ששמע בשם גדול אחד שבט' בטבת נולד אותו האיש ימ"ש, ומקור הדבר הוא בספר העיבור לר' אברהם ב"ר חייא הנשיא ז"ל שער י', אכן המעיין שם יראה שכתב שכך יוצא רק לפי מה שאומרים הנוצרים שנולד בשנת ג' אלפים תשס"א בכ"ה בדצמבר, שע"פ החשבון יוצא שאז היה ט' בטבת, אבל כתב שא"א להאמין להם שבאמת נולד אז, כי גם בספריהם לא מוזכר דבר זה, והסיבה האמיתית שהנוצרים עשו את 25 בדצמבר ל'חג המולד' היא משום שיום זה היה יום חגם של עובדי השמש, משום שאז מתחילים הימים להתארך [עי' ע"ז ח' ע"א "אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך אחור וקדם צרתני וגו', ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים"], ותלמידי אותו האיש החליטו 'להוליד' אותו ביום הזה כדי למשוך את הגוים לדתם, (ובאחד הנוסחאות של מעשה ישו כתוב שאמו חטאה ביום כיפור ולידתו היתה בתמוז), וגם שנת לידתו לא ידועה בבירור, נמצא שאין לטעם זה שום יסוד נאמן, אלא הטעם האמיתי הוא שתענית זו נתקנה משום פטירת ר' שמעון כיפה שהושיע את ישראל בחכמתו.