למה צריך את יום השואה הבין לאומי?
למה צריך 'שלנו' ו'שלהם'?
למה עם יום השואה הישראלי הם לא יכולים להזדהות?
אין לי כוונה להיות משבית שמחות, ואיני שש לפקפק בטוהר כוונות שיירת המנהיגים שהגיעה לכאן.
אבל מה לעשות ובשערי אושוויץ איבדתי את תמימותי.
מלחמת העולם השניה, היתה מלחמת העולם נגד היהודים. צד אחד השמיד בגז וצד שני דאג שלא להפציץ, צד אחד קבר חיים וצד שני שילח את הסנט לואיס על מאות יהודיה - בחזרה מחופי מיאמי לאושוויץ. אלה הפטיש ואלה הסדן.
אז תסלחו לי, אבל יש לי שש מיליון סיבות טובות לחשוד בכל שפעת ההזדהות הזו, שיום השואה הישראלי לא מספיק טוב לה.
ופתאום נזכרתי שבאוניברסיטאות הנחשבות במערב, התחלפו התפקידים, ואנחנו כיום הנאצים החדשים...
אתם מבינים, כשאין אלוהים ואין טוב ורע, והכל בעיני המתבונן, אפשר להחליט פתאום שהמדוכאים היום, יורשי היהודים של אז, הם בכלל ה"פלסטינים", ואילו ה"מדכאים" של היום, יורשי הנאצים של אז, הם כמובן - הישראלים...
ומה לנו כי נלין על האינטליגנציה העולמית? הרי פרופ' ישעיהו ליבוביץ' הנערץ שלנו, כבר כינה את חיילי צה"ל "יהודונאצים", ופרופ' משה צימרמן כינה את ילדי חברון "נוער היטלר", והם ממש לא לבד ב"חגיגה" הזו, מסופקני אם מנציגי 'יד ושם' תקבלו הסבר שונה לשאלה 'למה?', מלבד תשובות כוללניות כאלה על שנאת האחר, על גזענות וכו'.
"אין ייחודיות לשואה", מסביר הגרמנולוג צימרמן, "תמיד השמידו עמים אלה את אלה, הגרמנים רק היו יעילים יותר". ללמדך שבאמת גם אצלנו שוכן נאצי קטן, אין שום הבדל מהותי בין האשמדאי לקורבנו ומכאן קצרה הדרך למסקנה שכנראה שהם צודקים... עכשיו זה באמת אנחנו...
אבל נחזור ליום השואה הבין-לאומי.
וודאי ש"צריך" אותו!
כי לקבל את יום הציון הציוני, זה לתת לישראל את מעמד ה'טוב' בסיפור.
ראו -
השואה היא חילול ה' וקידוש ה' הגדול בהיסטוריה.
השואה היא הבושה הגדולה ביותר והגאווה הגדולה ביותר שלנו.
למה גאווה?
כי היטלר מסמל את הרוע האולטימטיבי - תמצית השטן עלי אדמות. אם הוא הקריב את עמו שלו, ויצא למלחמה העולמית הגדולה בהיסטוריה, ועיכב רכבות חיוניות לחזית, רק כדי להשמיד את אחרון התינוקות היהודים - אם הוא אינו יכול להתקיים בעולם שבו אני - היהודי - נושם אויר, אז כנראה שאני מייצג בדיוק את הצד השני של הסקאלה. הוא הרע המוחלט ואני - בי יש כנראה איזה פוטנציאל טוב ייחודי שמאוד מאיים עליו.
וכן זה משהו מאוד מיוחד להתגאות בו.
הקמת מדינת ישראל העלתה מתוך אפר הכבשנים את פוטנציאל בשורת הטוב הזה, אל הזירה המדינית - היא השיבה את פוטנציאל בשורת הטוב הזה אל ההיסטוריה.
בתודעת האנושות יש את ד"ר ג'קל ומיסטר הייד. זה שמצפה לבשורת היהודים וזה ששונא אותם. מי יהיה הדומיננטי בתודעת האנושות - בלפור או צ'מברליין - וינגייט או בווין - זה כבר תלוי בנו.
כשהיטלר עולה, גובר הייד, והאנטישמיות מתגברת בכל העולם.
ואחרי מלחמת ששת הימים - כשהיהודים מנצחים - גובר בעולם ד"ר ג'קל.
"הפעם הראשונה שהעזתי לצאת מהבית עם מגן דוד", סיפרה לי יהודיה משיקאגו, "היתה אחרי מלחמת ששת הימים".
היום הם שוב לא מעזים.
היום כשאיבדנו את תחושת הצדק,
כשהכרזנו על עצמנו באוסלו כובשים בארץ לא לנו,
כשהפכנו את תל אביב לשבויה של עזה - חוזרת האנטישמיות העולמית ומקימה ראש.
כן - אנחנו אשמים.
אבל נחזור לשאלה בה פתחנו. למה צריך את יום השואה הבין לאומי?
כי האומות ההן שהסבו מבטן מאושוויץ, לא כל כך מסתדרות עם הפוטנציאל הזה של בשורת הטוב הישראלית -
אנחנו בעד היהודים הפרטיים – כלומר, סתם בני האדם הסחופים ללא מולדת וללא בשורה שהייתם פעם.
אפילו האיראנים מסבירים שאין להם דבר נגד היהודים, זה רק את ישראל שצריך להשמיד...
המצעד שהגיע אתמול, מאוד תומך בלקח כללי ומעורפל - ממש מנותק ממדינת ישראל - לקח בסגנון 'יד ושם' וצימרמן, עם זה הם שמחים להזדהות - ואגב כך להסתיר את יום השואה הישראלי, להפריד את השואה מלקחה ואת "יורשי הנאצים" מבשורתם.
©משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
