לה''ו. סיפור ששמעתי מר' מרדכי נויגרשל, ואספר אותו במילים שלי.
היה היה יהודון, שכל בוקר כשהיה רואה את שכנו מדת עם החמור, היה מלקק לו, ואומר: סבייח אייל חייר (ערבית במבטא אידישאי), טיבי, יא סידי, וזיבי היה עונה בחזרה: בארא, יא יאהוד.
ויהי היום, התקדרו השמים מעל העם הנבחר, וכולם קובצו על שפת הים, וההחלטה היא ימינה (מוות איטי במים רדודים אך סוערים) או שמאלה (טביעה מיידית).
היהודון דנן עמד בתור, ופתאום רואה שהחמור נהיה לוואזיר, ואמר לעצמו: ''מן הסתם יזכור אותי, יהודון, לטובה.
כשהגיע לראש התור, אמר כמימים ימימה: סבייח אייל חייר, טיבי, יא סידי, ואחמד הרים ראשו (תרתי משמע) וזיק נדלק במשקפיו, ואמר: אתה יהודון, אני זוכר אותך לטובה, לכן אתה תהיה המטביע הראשי. ואל תדאג, אותך אשמור (לסוף) ,שלא יעונה לך כל רע!
נשלח מהאנדרואיד שלי
