עמית סגל טועה

סגל מסביר כי "מאחורי אסתר חיות ניצבת קריירת שיפוט מפוארת בת שלושה עשורים, שהביאה אותה אל ראש הפירמידה. אך ברגע שפסקה, פעם אחת, בניגוד לעמדה המקדשת את זכותה של הלאומנות הפלסטינית חובבת הפיגועים להתמודד לכנסת" מבהיר סגל, "כל זה נמחק. היא תוצג בידי עמיתותיה כשופטת לא מספיק תבונית, יצרית מדי, הפועלת מהבטן לא בהתאם לתקדימים משפטיים אלא נגררת אחר מושגים בניחוח ארוס לאומני, כ"פיתוי" ו"רגש". רק הדרבוקה חסרה".

תרשו לי לנחש, שאם היה מצב ש4 שופטים מבלעדי חיות פוסלים את יזבק, חיות היתה מכשירה אותה. זה שממילא היה רוב נגד, נתן לחיות את האפשרות לשחק את משחק הצביעות, להצטרף למיעוט ולתת תחושה כאילו ביהמ"ש העליון מאוזן.