למי להצביע?
טוב השאלה האמיתית היא לא למי, אלא למה. כלומר, מה בדיוק מציעות לנו המפלגות השונות?
לשום מפלגה שנפגוש בשבוע הבא מאחורי הפרגוד, אין איזה חזון ובשורה. למעשה עסוקות כל המפלגות בלבדל את עצמן מהאחרות. "הצביעו עבורי כי אני לא כמו ההוא".
האכזבה הבולטת ביותר היא כמובן מפלגת הציונות הדתית, שהתיימרה במשך שנים להציב בפני עם ישראל את חזון הגאולה, אך כל שנותר ממנו הוא חיבור מאולץ של רסיסים מגזריים מסוכסכים שכל אמירתם היא:
אל תלכו עם הליכוד כי אנחנו יותר 'ימינה'.
הליכוד מצידו אומר- 'הצביעו עבורי כי כחול לבן ילכו עם הערבים',
כחול לבן אומר, הצביעו עבורי כי הליכוד עבריינים.
ליברמן אומר, הצביעו עבורי כי רק לא חרדים - וכו וכו...
ועבור השממה הזו, אנו נקראים לצאת ולהצביע. "אין לך זכות לוותר על הזכות", מסביר לנו קמפיין וועדת הבחירות וזה כמובן קשקוש גמור. אם אין בחנות את הסחורה המבוקשת, יש לנו את מלוא הזכות להחליט אם אנו מסתפקים במה שיש או ממתינים לסחורה טובה יותר.
כולנו הרי מבינים שסוחר שבכל מקרה ירכשו את סחורתו העלובה, לא יתאמץ להציע שום דבר אחר – ייתכן שדווקא אחוזי הצבעה גבוהים תורמים לקיבוע המצב, ובמובן זה, מי שאינו מצביע תורם לא פחות ממי שמצביע.
אבל באמת, מתחת לפני השטח, ובלי שהמפלגות התכוונו לכך, יש ויש תוכן ברור לבחירות הללו.
הבחירות הקרובות סובבות סביב שתי שאלות מרכזיות:
• מי אנחנו?
• למי אנחנו (המדינה) שייכים?
כלומר הבחירות הללו הן על זהות ועל חירות - דמוקרטיה אם תרצו.
גנץ הוא מלך הישראלים ונתניהו מלך היהודים.
מי שלשאלה 'מי אנחנו?' עונה: 'אני קודם כל יהודי' - מצביע נתניהו, ומי שעונה – 'אני קודם כל ישראלי', מצביע גנץ.
אבל יש שאלה נוספת שעולה בבחירות הללו. 'למי אנחנו שייכים?' האם מדינת ישראל שייכת לאזרחיה ומתנהלת על פי בחירתם? או שהיא שייכת באמת לקבוצות כוח (בעיקר משפטיות), שאינן עומדות לבחירה.
מי שאינו סומך על בחירת העם ומפקיד את חירותו ואת הדמוקרטיה בידי אנשים שאינם נבחרים – מצביע עבור גנץ.
ומי שאינו מוכן לוותר על ריבונותו המלאה של העם – מצביע נתניהו.
בכל שאר העניינים אין באמת הבדל גדול בין הגושים – שניהם ישאירו אותנו תקועים פחות או יותר באותה שממה משוללת חזון (למעט כמובן ההבדל התהומי שבין ניר ברקת כשר אוצר ורחמנא ליצלן – אבי ניסנקורן). מעזה ימשיכו לעוף טילים ואני בספק גדול מאוד אם החלת הריבונות תתממש.
אבל מתחת לפני השטח רוחשות שתי השאלות הבסיסיות הללו:
שאלת הזהות ושאלת החירות – ועל אף שהן נשאלות בדיעבד, נכון לצאת בגינן ולהצביע.
משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
