הפניקס הישראלי
כעוף החול קם נתניהו וניצח את הגדול שבניצחונותיו. כולם חיסלו אותו ווידאו הריגה.
התקשורת
הפרקליטות
ליברמן
היועמ"ש
הפרשנים והידענים
הפרופסורים והאלופים
הסופרים והניצבים
היריבים מבחוץ והבוגדים מבית
חיסלו, קברו, רקדו על על קברו וזרעו סביבו מוקשים.
והנה הוא קם לתחיה.
כוחות על אנושיים יש לאיש הזה.
אבל ה\ניצחוןנו הוא ניצחון חלקי וטקטי בלבד.
זהו ניצחון זמני בלבד של הדמוקרטיה. זהו ניצחון זמני של הרוב היהודי על המיעוט שהחליט להשתמש בסמכויות שנטל לעצמו, בכדי להדיח ראש ממשלה נבחר ולייצר "ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה" (פונדק). כמו בבחירות 96, שוב "היהודים ניצחו את הישראלים" (פרס).
אבל הכרעה פוליטית לא קיבלנו. משום שהפוליטיקה הישראלית מתפקדת במרחב הישראלי – לא היהודי. במרחב הזה אין שום יתרון ליהודים ולכן התיקו עודנו משתק והדרך נותרה ללא מוצא.
כשחברו יהודים שונאי זהותם במפלגות השמאל הקיצוני + יהודים שונאי עצמם שהצביעו למשותפת ( כ 2 מנדטים) + עשרות מנדטים של שמאל ציוני שהולך שולל על ידי גנץ (כמה מנדטים היתה כחול לבן מקבלת אילו היה גנץ מכריז כי הוא רואה בערבים שותף לגטימי לכל דבר ועניין?...) – כשחברו כל היהודים הללו לאזרחי ישראל שפשוט אינם יהודים, נשבר היתרון הגדול של הימין.
כי הרי גנץ אינו שמאל – הוא פשוט ישראלי... ליברמן אינו שמאל – הוא פשוט ישראלי שבמקום לשנוא את הערבים, שונא עכשיו את החרדים...
מדינת ישראל לא תוכל לחזור לתפקוד כל עוד תמשיך ותחמוק משאלת זהותה.
אז אפשר לחגוג קצת את ניצחון הרוב היהודי בבחירות
ואולי אף תקום ממשלה קצרת מועד.
אבל מהותית, התיקו המשתק שבין היהודי והישראלי נותר בעינו.
בלי שנמצא את הדרך לזהות שמחברת בין היהודי לישראלי במקום להוסיף ולשסע ביניהם - נישאר לנצח תקועים. במועד א' התחלנו להראות את הדרך הזו. ייתכן ויימצא עכשיו פתרון פוליטי זמני, אבל מהותית, אין באמת פתרון מלבד התשובה של זהות.
משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
