הוא התיישב מול המחשב, פתח אותו, ואז ללא אזהרה זינקה עליו מישהי מאחור, משכה אותו לרצפה, התיישבה עליו והחלה לחנוק אותו.
היתה זו חרדה.
"הכל אבוד!" צרחה בפרצופו בעודה חונקת אותו. "משבר עולמי! הכלכלה בקריסה! הולכים לפטר אותך! לא תמצא שום עבודה! החסכונות שלך יתרוקנו! לא תוכל לשלם את המשכנתא! יזרקו אותך ואת משפחתך מהבית! ילדיך ירעבו ללחם, ואתה תצטרך לפשוט יד ברחובות! החיים הטובים נגמרו חביבי! העתיד שלך הוא סיוט שחור וחסר תקווה!"
בעודו נאבק בפראות עם החרדה ומנסה לסלק את ידיה מעל גרונו, הופיעה מישהי נוספת, העיפה מבט במאבק המתחולל על הרצפה, ופרצה בצחוק צווחני.
היתה זו בושה.
"תתבייש לך!" צווחה, מלווה כל משפט בבעיטה כואבת בצלעותיו. "איך אתה נותן לחרדה להתגבר עליך בקלות כזו? אתה גבר אתה? איפה כל הדיבורים שלך על אמונה וביטחון בה', כל המאמרים על הכל לטובה וישועת ה' כהרף עין? תראה אותך! עוד לא קרה כלום, וכבר אתה מתפתל על הרצפה אחוז חרדה! אפילו לא פיטרו אותך עדיין, אבל רק האפשרות הזו כבר מכניסה אותך להיסטריה וגורמת לך לדמיין את התרחישים הכי שחורים! למה אתה לא מנצח כבר את החרדה הטיפשית הזו? למה היא בכלל מצליחה להשתלט עליך? אתה כזה אפס! בושה! פשוט בושה!"
"קודם כל תעזבי אותו את!" נשמע לפתע קול חדש. מישהי אחזה בזרועה של בושה וגררה אותה ממנו.
היתה זו ענווה.
"נכון, הוא הותקף על ידי חרדה" קראה. "אז מה? זה לא אומר שהוא אפס. הוא פשוט אנושי. טבעי לגמרי לחשוש ולפחד מפני העתיד. זה לא אומר שאין לו אמונה וביטחון. זה רק אומר שהם עומדים כעת למבחן. גם הלוחם המאומן ביותר יכול למצוא את עצמו בקרב מול אויב קשה. זה אומר שהוא לא שווה כלום אם הוא לא ניצח בדקה הראשונה? לא! אין שום סיבה להרגיש בושה על כך שיש לנו חולשות, שאנחנו לא מושלמים אלא זקוקים לה'. ואם לא תפריעי לו גם את, הוא יוכל להתגבר על החרדה הרבה יותר בקלות!"
הוא אכן חש הקלה כאשר פסקו הבעיטות בצלעותיו, וכעת יכול היה להפנות את תשומת לבו אל חרדה ולהיזכר בתרגילי הלחימה שלמד ועליהם התאמן זמן רב. הוא עצם את עיניו והתרכז.
"כל מה שאת אומרת" אמר בשקט, "הוא רק דמיונות. אני מסתכל על המציאות, על הרגע הזה. עכשיו אני בריא? כן. יש לי עבודה? כן. יש לי פרנסה? כן. יש לי אוכל לי ולילדיי? כן. יש לי חסכונות? כן. יש לי דירה? כן. עד עכשיו, בעצם, לא קרה לי שום דבר רע! השמש זורחת, הציפורים מצייצות והכל כרגיל. אז מי את שתפחידי אותי עם הדמיונות שלך? את יודעת את העתיד? את יודעת כמה דברים יכולים לקרות? כשם שאסונות מגיעים במהירות ובהפתעה - כך גם ישועות. זו לא הפעם הראשונה שמופיעים איומים. זו לא הפעם הראשונה שאת תוקפת אותי. אבל אני כבר יודע איך להתגבר עלייך. אני מתעלם מהדמיונות שלך, מתמקד ברגע ההווה, ובוטח בה'. ה' הוא מלך העולם - ואת לא כלום!"
הוא נשם נשימה עמוקה, ואז הרגיש את הלחץ שעל חזהו ואת המחנק בגרונו נעלמים. הוא פקח את עיניו. החדר היה ריק. חרדה נעלמה כלא היתה, כמו חלום רע ברגע היקיצה.
ואז ראה מישהי אחרת עומדת מולו. הוא חייך וקם על רגליו, והיא מיהרה לעברו וחיבקה אותו בחיבוק חם.
היתה זו שמחה.
משה רט
נשלח מהאנדרואיד שלי
