נצל
לא מחקר ולא נעליים,
סתם גיבוב של סיפורי-מעשיות הזויים
שלא היו ולא נבראו ואפילו משל לא היו.
על טיבם של 'הוכחות' כאלו, נזכרתי
במעשה שהיה לפני שנים רבות, שנסעתי
במונית מירושלים לב"ב
והיה עמנו תימני זקן שאמר:
אצלנו בתימן ראינו שדים. תמהתי ובקשתי
ממנו שיתאר איך היה המעשה.
ואמר לי, ישבנו באוהל ולפתע זרקו עלינו
אבנים קטנות, יצאתי ולא ראיתי אדם,
הרי שבלא ספק היו אלה שדים ...
ועל דרך זה כל ה'הוכחות',
שלפתע נעו המים, פתאום היו בגדים,
פתאום נשלחה דמות יד
וכו' וכו' וכו' הבלים מהבלים שונים ומשונים.
כידוע אמר הרה"ק מקוצק, שאכן פעם לפני
זמן רב היו שדים, אך לאחר שפסק הרמב"ם
שאין יצורים כאלו - אין יותר!
בעניותי לאחר בקשת אלף מחילות,
אעז ואומר, כי אולי פה ושם שרדו עדיין
מתי מעט, ובעיקר בין אומות העולם הנבערים,
אך לאחר שפסק רבנו תומס אדיסון הזכור לטוב
שיהי אור, נעלמו היצורים הללו מחיינו כליל
ולא נשאר להם זכר (אולי נזרקו למדבריות
רחוקים ושוממים שרגל אדם אינה דורכת בהם).
לפני שנים היה בשכונתנו אברך רש"ש ז"ל שנקרא להתייצב בלשכת הגיוס ואמר כי הוא שרוי
בפחד ומבוהל, מפני שכאשר הוא הולך לטבול
במקווה הצמוד לביהכ"נ זופניק בגבעת שאול,
שהוא המקווה הסמוך ביותר להר המנוחות,
הוא פוגש שם תמיד נשמות שבאות לטבול,
והן מטילות עליו פחד גדול. מיד פטרוהו לשלום ...!
זקני ירושלים זוכרים שבימי קדם היו בכניסה
לירושלים שני מוסדות, מצד ימין היה היה המוסד
'עזרת נשים' (כיום עבר לבי"ח הרצוג בדרך
להר המנוחות), והשני 'מושב זקנים המאוחד'
(עבר כעת לשולי שכונת קטמון - סן סימון),
והיו אומרים שכל הנכנס לעיר פונה לשמאלו
ומהרהר: 'אל תשליכנו לעת זקנה', ופונה לימינו
ומהרהר: 'ורוח קדשך אל תקח ממנו'.
כעת נותרנו עם שני מוסדות השוכנים על הדרך
לבית החיים בהר המנוחות - בי"ח הרצוג ובזרוע
השנית כפר שאול, שהם התחנות שלפני
האחרונות בדרך האחרונה ...!
ועוד ראיתי הלכה ונזכרתי מעשה, באחד שהלך
לו בלילה באישון אפילה בצדי בית החיים,
והיה כולו רועד מפחד, ראה מרחוק דמות אדם
נשען על הגדר, נרגע מעט, כשעבר לידו אמרה
לו הדמות: אל פחד, אע"פ שכאשר הייתי כמותך,
גם אני הייתי רועד מפחד בעברי כאן ...!
9, והשני
 |
|
|
