פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם

כפי שכתבתי  "חוויה דתית"  אינה דבר רע כשלעצמה. העניין הוא המינון והיכולת לעשות הפרדה בין "חוויה" למהות ולדעת מה עיקר ומה טפל.

האקסטזה הרוחנית שחווים החוגגים במירון  או באומן אינה שונה מאקסטזה שחווים מאמיני דתות פאגאניות אחרות (מדיטציה וכו'). ואדרבא עיננו הרואות איך אלפים רבים מאלו שמשתתפים בקיבוץ באומן חוזרים משם שנה אחר שנה ולא ניכר עליהם שום שינוי רוחני וממשיכים לעבור על כל העבירות שבתורה (ישנם  שעושים זאת בעצם שהותם ב'"קיבוץ" בשילוב עם אמירת תיקון הכללי...), הווי אומר כל חוויה 'שמיימית' ככל שתהיה סופה שתפוגג ( ע"ע יובל דיין) ותפיל את המאמין על הקרשים...