בכל מקרה, לא מדובר על חזרה לשגרה רגילה ומלאה.
ההגבלות על מרחק פיזי יישארו איתנו לתקופה ארוכה.
ההגבלות בחניות על כמות אנשים לכל קופה רושמת יישארו.
תפילה במניין יתאפשר רק בחוץ תוך שמירת מרחק.
מרבית העבודות ימשיכו במתכונת של 2 משמרות.
בנוסף יש איזה שהיא תקווה בגלל ההיסטוריה עם הסארס שבהתחלה קצב ההדבקה גדול. ואח"כ הקצב האט. ואח"כ זה פשוט נעלם.
למה? לא לגמרי ברור.
אפשר להעלות הרבה השערות.
השערה (1) בהתחלה לנגיף פונטציאל אלו שפוגשים הרבה אנשים במסגרת עבודתם או כי הם בליינים.
אחרי שהפונטציאל הזה מוצה, לנגיף נהיה הרבה יותר קשה.
כי הרוב לא נפגשים עם כל כך הרבה אנשים במהלך היום שלהם. ובנוסף אנשים באופן טבעי כבר מודעים ונזהרים מלחשוף את עצמם.
השערה נוספת (2): יכול להיות אחוז גדול של אנשים שלא נדבקים כי הם פחות מחטטים באף ושומרים יותר על נקיון ולא אוהבים להיות צמודים מידי לאנשים אחרים.
השערה נוספת (3): יכול להיות אחוז גדול של אנשים שלא נדבקים כי הגוף שלהם יודע לדחות את הוירוס.
השערה נוספת (4): ככל שהנגיף משכפל את עצמו ועובר מגוף לגוף כך תכונת הדבקה שלו (יכולת היקשרות לתאים חיים של בני אדם) נחלשת.
ובקיצור: לא את הכל אנחנו מבינים. אף אחד לא יודע להסביר למה הסארס נעלם. ואף אחד לא יודע לנבא איך הקורונה תתנהג.
