מי הם המלשינים

דווח פה באתר בכתבה על 'המתפלל שהעיף לשוטרת את המסיכה'  (יש לציין שזו גירסת המשטרה) שבמשטרה לא מופתעים לקבל עשרות קריאות ביום על מניינים המתארגנים בחצרות הבתים, 

כידוע, הרבנים הליטאים הורו להתפלל ביחידות בבתים בלי מנין ובלי קריאת התורה, גדולי החסידות לא הורו כן, וכך נוצר מה שנקרא 'מנייני המרפסות' בעיקר ע"י חסידים, דבר שלא מתנגד להוראות, בעיני ראיתי הרבה ליטאים שאט אט מצטרפים, ופה ושם מארגנים גם מניינים של ממש בפתחי הבניינים ובחדרי מדריגות, 

וכעת נשאר לברר מי הם הדואגים להתקשר למשטרה על כל מנין שצדה אוזנם, הם אוכלי הקטניות או שמא אוכלי המצות המרובעות שעינם צרה בזולת גם בלי קשר לקורונה, 

מצדיק.

ולי מתחשק להדר מאוד בדיני מויסר, כמבואר בשו"ע איך שמנדים אותו ומרחיקין ומתרחקין ממנו ואני כרגע לא רוצה להמשיך ולצטט את ההמשך כיוון שאין השו"ע כעת לנגד עיני, ואי"ה בהמשך יבוארו דיני מויסר הלכה למעשה בהרחבה, 

בערב יו"ט שמעתי על מנין שנערך בחדר המדריגות בבנין מסוים בקומה שלישית ורביעית, אני באמת לא יודע אם שמרו על המרחקים הנדרשים, אך אני מכיר את החדר מדריגות שם, וזה אכן גדול ומרווח, עכ"פ באמצע התפילה הגיעו שוטרים, מי שנמלט, נמלט, ומי שלא, קיבל דו"ח, והיות ומדובר בחדר מדריגות סגור בקומה שלישית ורק דיירי אותם קומות התפללו שם, היה ברור שמדובר בהלשנה, ואכן חיש מהרה, נודע כי המלשינה היתה גברת מהקומה הרביעית שהפריע לה שהמעבר למכולת נחסם כל בוקר בחוה"מ, למשך למעלה משעה, 

מצדיק מסירה או לא ? 

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל (להקים מדינה) פשוט שאפשר לתקן...
זה רק היה ביטוי לעיוות שאינו ניתן לתיקון.

מדוע פשוט לך שאי אפשר 'לסגור את המדינה'

יהודים יקרים.
אחים שלי.
אולי אשמע קצת נאיבי
אבל התבוננתי מסביב וראיתי את כל המניינים והמרפסות הרחובות והמלשינים.

ואשאל את עצמי ואתכם:
האם אנחנו כשומרי תורה ומצוות קלה כחמורה, שלכל מצווה ומצווה דאגנו במשך הדורות להוסיף סייגים וחומרות גדרים והרחקות, דווקא כשנזדמנה לידנו המצווה החשובה ביותר שהיא שמירת נפש הייתי מצפה מאיתנו שנחמיר בה יותר מכל הרופאים והעסקנים למיניהם.
ובכל פינה אני שומע, לצערי, זלזול ובורות כאילו שזו גזירה ולא מצווה דאורייתא וכל אחד נעשה רופא לעצמו ומומחה מטעמו בזמן שכל דרדק מבין שאם רוצים להחמיר במצווה זו הדרך היחידה היא פשוט להשאר בבית (זעקה) כפי שהורו רבותינו ומי שיכול לא ללכת גם למכולת בוודאי ופשוט שהוא מתחזק ועושה רצון השם. אז למה אנחנו מחפשים היתירים כל הזמן? הרי מי שהתפלל ביחידות בודאי שלא יענש על כך כי יש לו על מי לסמוך, אבל מי שמקל ראש בהלכות רוצח ושמירת נפש, גם אם יש לו על מי לסמוך, עדיין הוא צריך לקחת בחשבון שהוא בחר להקל במצוות רציחה ושמירת נפש דאורייתא כדי להחמיר בענין דרבנן ואם אין ליבו נוקפו על כך, השם ירחם עליו כי כוונתו לטובה, לא הייתי מלשין עליו מפאת אהבתי אותו כי הוא אח שלי, אבל הלוואי שלא אענש על כך...

ואני שומע טענה שחוזרת על עצמה: שהרי התירו הרופאים ללכת למכולת ולצאת להתאוורר וכו'
והרי זהו הלחם שלנו ולמה הפלו אותנו?
אכן זה צודק וכואב אבל לא נכון,
כיון שאילו התירו לכל משפחה לצאת שלש פעמים ביום למכולת וכדומה, אפשר היה לסגור את המדינה ורואים אנו בחוש שבמנינים היקרים שלנו עם כל רצינות הכוונה לא כולם מצליחים לשמור על הכללים... (וזאת בלשון סגי נהור כי לשון המעטה הוא אנדרסטייטמנט.... אוליי צ"ל בלשון המתה וד"ל) וכולנו ערבים זה לזה וכל מי שיכול להתרחק ולגדור את עצמו ומשפחתו יקוים בו "לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך" ובא לציון גואל.

הבעיה היא שזה לא תפילה דחמירא להו, שהרי סוף זמן ק"ש ותפילה זה אפילו לא המלצה עבורם, אלא שעוון רציחה דקיל להו.
אני לא מבין למה הרבנים לא מודיעים שכל אלה העוברים בשאט נפש על לא תעמוד על דם רעך וחשודים על רציחה בשוגג הקרוב למזיד פסולים לעדות (ולנאמנות כמשגיחי כשרות וק"ו כשוחטים וד"ל) ואסור לצרפם לכל דבר שבקדושה וכו'.