התחקיר "המקור" בערוץ 13 חושף, בין השאר, חילופי דברים בין ליצמן לבכירים במהלך ביקור בית החולים הפסיכיאטרי הפרטי נווה שלווה בעשור האחרון עלה שמו שוב ושוב כמוסד שסובל מליקויים קשים ביותר שמסכנים את הדיירים בו ומצדיקים את סגירתו
רוני לינדר
23.04.2020
שר הבריאות יעקב ליצמן ביטל במחי יד ובלי כל טיעון מקצועי החלטה של הדרג המקצועי במשרדו להוציא צו סגירה לבית החולים הפסיכיאטרי הפרטי נווה שלווה בפרדס חנה, תוך שהוא מסתמך על טיעונים מתחום ההלכה. כך חשף הערב העיתונאי חיים ריבלין בתוכנית "המקור" בערוץ 13.
נווה שלווה הוא מוסד פרטי פסיכיאטרי באזור התעשייה פרדס חנה. בעשור האחרון עלה שמו שוב ושוב כמוסד שסובל מליקויים קשים ביותר שמסכנים את הדיירים בו ומצדיקים את סגירתו, ובהם טיפול רפואי לקוי, תזונה לקויה, תנאי מחייה לא סבירים והיעדר מוחלט של תוכניות טיפול. כבר בשנת 2012, במהלך הקדנציה הראשונה של ליצמן במשרד, החליט מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו, להפסיק את ההתקשרות עם המוסד, אך הדבר לא קרה בסופו של דבר. הביקורות שביצע משרד הבריאות במוסד המשיכו להצביע על מצבו המדורדר.
בשנת 2017 הוציא רופא מחוז חיפה, פרופ' שמואל רשפון, צו סגירה למוסד, בנימוק כי "בית החולים מתנהל בדרך שאינה לטובת בריאותם ורווחתם של המאושפזים. מצב זה נמצא בביקורות חוזרות בשנה האחרונה, על אף זאת בעלי המקום לא פעלו לתיקן המצב".
בסוף 2017 התקיימה במקום פגישה בה השתתפו ליצמן, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, הבעלים של בית החולים נווה שלווה, דב וידר ז"ל, שנפטר מאז, ואנשי המקצוע האחראים במשרד הבריאות על תחום בריאות הנפש והבקרות.
בהקלטות נשמעים אנשי המקצוע מסבירים עד כמה המצב במוסד חמור ומצדיק את סגירתו. כך, למשל, אמרה ד"ר טל ברגמן לוי, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, כי "אנחנו נכנסים למחלקה, אנחנו שואלים איפה הרופא. האחות לא יודעת שהרופא לא נמצא, שאותו רופא לא נמצא באותו יום. בדרך כלל יש רופא יש יום אחר שהוא לא נמצא. היא לא יודעת את מי להזעיק לחלופה. פעמיים היא ניסתה להזעיק אותו בטלפון והוא לא ענה. הלכנו לבלון חמצן, ראינו שהוא לא מלא. אין שום השקעה בחולים. חולה שנופל מנפילות חוזרות - לא נעשה לו בירור רפואי למה הוא נופל נפילות חוזרות".
ליצמן הגיע לפגישה באיחור יחד עם כמה מעוזריו וביקש לדעת "מה הסטטוס"?.
ברגמן השיבה לו כי "אנחנו שמבקרים שם מדי יום, שום תיקון לא נעשה שם".
לאחר מכן, מתועד ליצמן כשהוא קוטע בחדות את אנשי המקצוע. כך למשל,
הוא פונה לאחראית על תזונה ובריאות הנפש, פאינה צודיק, ושואל אותה: "מי את, מי את"?
כשהיא משיבה לו כי היא אחראית על תחום תזונה ובריאות הנפש ומבצעת בקרות במוסד כבר עשור,
הוא משיב לה: "את באה להוסיף לי שזה לא טוב?",
כשהיא משיבה בחיוב מתקיים הדיאלוג הבא:
ליצמן: "תודה רבה, כבר שמעתי תודה רבה".
צודיק: "לא לא, אני רוצה להגיד..."
ליצמן: "לא צריך, תודה רבה. לא צריך, שמעתי".
פאינה: "לא על האוכל אני רוצה להגיד אלא שגם הטיפול התזונתי בחולים".
ליצמן: "שמעתי, שמעתי את זה לפני דקה".
עובדת אחרת של משרד הבריאות: "זה פשוט המצב התזונתי של החולים שהוא לא טוב".
ליצמן: "או שאני בעל הבית או שאני אצא. אתם תחליטו. האם יש מישהו שיודע להגיד לי מילה טובה על המוסד? האם יש מישהו שיודע להגיד לי מילה טובה על המוסד? לא?"
בשלב זה עובר ליצמן לנימוק מתחום ההלכה כדי להסביר מדוע הוא מתנגד לצו הסגירה המיידי. לטענתו, על פי ההלכה העובדה שאף לא אחד מהנוכחים מוצא "מילה טובה" להגיד על המוסד - מלמדת כי "המוסד זכאי".
לדברי ליצמן, "אמרתי לכם את זה 20 פעם שבהלכה יש סנהדרין שצריך להרוג בן אדם, ע"פ ההלכה..., אז יש סנהדרין של 23. אז 23 אמרו שצריך להרוג אותו הוא חייב, הוא יוצא זכאי על פי ההלכה. למה? ... אם אף אחד לא אמר מילה טובה, אז זה כבר לא טוב".
לסיכום, פוסק ליצמן בלא כל נימוק מקצועי ותוך השתקת הדיון כי "צו וסגירה כרגע לא יהיה". לדבריו, "המנכ"ל ימנה שני אנשים שיעקוב אחרי מה שקורה יום יום, ואז אנחנו נבחן את המצב מחדש. לכן צו סגירה כרגע לא יהיה, כרגע זמני, אנחנו נעקוב אחריכם נבדוק אתכם ונראה אחרי חודש וחצי בדיוק מה המצב".
בעקבות ההחלטה החריגה כל כך של ליצמן, מנסה ברגמן להביע מחאה. היא אומרת לליצמן כי צו הסגירה כבר הוצא. בתגובה מתפתח העימות הבא:
ליצמן: "הוצא? אז תבטלי את זה. עם כל הכבוד".
ד"ר ברגמן: "אני לא יכולה לבטל את זה".
ליצמן: "אל תתחצפי, להגיד לי פתאום הוא כן יכול, הוא לא יכול, החלטתי דבר".
ד"ר ברגמן: "אמרתי החלטה, אמרתי מה אני רוצה לכתוב".
ליצמן: "אוקיי, יש גבול לכל מיני התערבויות גם כן. אז אני אומר דבר פשוט, החלטתי דבר אחד. זה החלטה שלי ואל תגידי לי שאין לי סמכות לעשות את זה".
בסופו של דבר, על פי התחקיר, גרמה ההתערבות של ליצמן לעיכוב של כמה חודשים בפינוי המאושפזים בנווה שלווה למוסדות חלופיים. עוד נאמר בתחקיר כי רק פנייה של אנשי המקצוע במשרד למבקר המדינה ופרסום דו"ח חמור על הנעשה במוסד איפשרו כעבור כמה חודשים את העברת המטופלים למסגרות אחרות. בנוסף, משרד הבריאות המיר את צו הסגירה למוסד בהחלטה שלא לחדש את רישיונו.
מדוע הגן ליצמן בכל כוחו על האינטרסים של בעלי המוסד כנגד האינטרסים של המטופלים ודעת אנשי המקצוע? לשאלה זו אין כרגע תשובה, והצדדים מכחישים כל היכרות מוקדמת ביניהם. מכל מקום, המקרה מזכיר את פרשת "גולדיס בית ישראל" שעליה צפוי ליצמן לעמוד לדין. באותה פרשה ניסה ליצמן למנוע סגירה של מעדנייה שהוא מבקר בה בקביעות ומיודד עם בעליה, למרות שבביקורות שנערכו במקום התגלו חיידקי ליסטריה במזון. זאת, באמצעות הפעלת לחצים על אנשי המקצוע - אנשי לשכת הבריאות ושירות המזון הארצי.
בדומה למקרה בנווה שלווה, גם בפרשת גולדיז צעק ליצמן על אנשי המקצוע אל מול בעלי המעדנייה ודרש מהם לשנות את התוצאות. לאחר שסירבו, עבר משיטת המקל לשיטת הגזר והציע לחלקם העלאה בשכר. בפרשה זאת יש כעת המלצה של המשטרה להגיש כתב אישום נגד ליצמן בעבירות של מרמה, הפרת אמונים והצעת שוחד.
מלשכתו של ליצמן נמסר בתגובה כי "מדובר בכתבה המהווה חלק מצייד תקשורתי שמתקיים נגד שר הבריאות במטרה לפגוע בו ולהכפישו על רקע פוליטי. לגופו של עניין, מדובר בהליך פינוי מוסד נווה שלווה לאחר מספר בקרות שלא איפשרו המשך אשפוז במקום. זהו אירוע מוכר וידוע למשרד הבריאות מאז שנת 2011, ובשלהי שנת 2017 בוצעה סגירת מחלקת האישפוז באופן הדרגתי כמקובל. אופן הליך פינוי המוסד לווה בדיון ובויכוח עניני בין גורמי המקצוע במשרד הבריאות. בסיכומו הוחלט על סיום האשפוז בנוה שלוה והעברת המטופלים נעשתה בדרך ראויה ומקצועית תוך שיח עם המטופלים ומשפחותיהם וראיית צורכיהם המורכבים.
"עמדת השר ליצמן גובתה בידי גורמי מקצוע אחרים במשרד הבריאות, ובאישור משפטי כחוק סוכם כי לאור רצון מנהלי מוסד נווה שלווה לוותר על האשפוז הפסיכיאטרי במוסד, תוך החלפת מנהל המקום (כפי שאכן נעשה בפועל) ניתן להשעות את צו הסגירה למוסד. למותר להדגיש כי עמדה זו לא עיכבה ולו ביום אחד את פינוי המוסד".
עוד נמסר מהלשכה כי "זהות המקליט/ה והמדליפ/ה ידועה לנו היטב ואף הוזהרנו על כך בזמן אמת. ובניגוד לנאמר אין ולא היה כל קשר בין לשכת השר להנהלת המקום".
ממשרד הבריאות נמסר כי "המנכ"ל משה בר סימן טוב הוביל וליווה את התהליך הרגיש של סגירת מחלקת האשפוז בנווה שלווה וקיים על כך סדרה ארוכה של דיונים בהשתתפות כלל גורמי המקצוע תוך גיבוי ולקיחת אחריות על כלל המהלך. יתר הדברים אשר נאמרו או נרמזו בכתבה מטרתם לפגוע ותו לא".
מהמוסד עצמו, נווה שלווה, נמסר כי "אין ולא התבקש צו סגירה למקום; התבקש לסגור את מחלקת האשפוז, והיא אכן נסגרה תוך הפניית המאושפזים למקומות אחרים. אינני מכיר ו/או מודע, להיכרות מוקדמת של מר דב וידר ז"ל, עם השר ליצמן ו/או יועציו".
