התנהגות הקהילות החרדיות בעת מגפת הקורונה.
הצגת הדברים כביכול ההתנהגות של חלק מהקהילה שלנו, נובעת מכך שהחרדים " אינם מכירים בסמכותה של המדינה, לעומת החילונים שמכירים בה, ולגיטימי שלכל קבוצה יש סמכות משלה" הינה הטעייה ושקר מוחלט.
בטיעון זה יש לא מעט מן הדמגוגיה שמנסה לרכך את גודל השבר והכישלון של התפיסה והחינוך בעשרות שנים האחרונות. אי-אפשר ואסור להסתיר את סירחון הכביסה המלוכלכת במכבסת מילים פסבדו-אינטלקטואליות. כאילו כל הבעיה נעוצה בוויכוח לגיטימי בשאלת סמכות המדינה.
להלן חמש סיבות המובילות למסקנה כי אין מדובר בוויכוח אקדמי בדבר סמכות המדינה, אלא בפשיטת רגל השקפתית, מוסרית ותרבותית של חלק מהחברה החרדית.
1. לא רק החרדים אינם מקבלים את סמכות המדינה בבחינת כזה ראה וקדש. ישנן קבוצות נוספות שחלוקות בעניין קבלת סמכות המדינה כסמכות מחייבת, מי יותר ומי פחות. הצד השווה לקבוצות כולם הוא, ששאלת הסמכות נגזרת ממהות ההחלטה של המדינה. אינה דומה החלטת המדינה להגדיל את מספר השרים – למשל, להחלטה לשלם מיסים וכד'. ישנן החלטות שאין חולק שיש לציית לסמכות המדינה ללא עוררין. והעיקריות שבהן, שאלות בטחון ובריאות הציבור. אף אחד לא מעלה על דעתו שניתן לנסוע ברמזור אדום משום שאינו מכיר בסמכות המדינה. כמו"כ לא עולה על דעתו של איש לא לרדת למקלטים בשעת מלחמה בגלל ש "המדינה לא תקבע לנו". פה מדובר בעניין קריטי הקשור לבריאות הציבור כולו של כלל תושבי המדינה ולכן אי קבלת סמכותה של המדינה אינה לגיטימית לחלוטין. על אחת כמה וכמה שהתנהגות של קהילה אחת משפיעה ישירות על כלל אזרחי המדינה ועלולה לסכן מאות אלפים מאזרחיה.
2. מקריאת המאמר נוצר רושם כביכול קיימות שתי רשויות שוות שנותנות הנחיות לציבור. המדינה מנחה את החילונים בעוד הרבנים מנחים את החברה החרדית. אין דבר אבסורדי מזה. בעוד שלמדינה יש כלי מידע וטיפול באמצעות מומחים בעלי שם עולמי למחלות אפידמיות ומאות רבות של מומחים בתחומים השונים הקשורים למגפה, כמו גם בתי חולים מהמתקדמים בעולם, הרי שהקהילה החרדית נעדרת כל אלה. נכון שישנם כמה רופאי משפחה חרדים (ניתן להעריך את מספרם באמצעות אצבעות כף היד), אך אין חולק שאין בכך די. יש לזכור כי המדינה על שלל יכולותיה איננה מסתפקת בכך, אלא משתפת פעולה על בסיס יומי עם מדינות רבות בעולם ואין ספור גופים רפואיים מכל קצוות תבל. בל נשכח גם את העובדה הפשוטה שבמקרה של חולי והדבקות המוניות, הרי שבתי החולים "של המדינה", והמערכות המקצועיות "של המדינה" הם הכתובת היחדה לטיפול דחוף.
3. להציג את הדברים כביכול מדובר בחוסר הכרה בסמכות גרידא, זה לדעתי לעצום עיניים. כולנו נחשפנו למאבק טעון שנאה ומשטמה נגד "המדינה הציונית" שרוצה כביכול לגזור עלינו גזירות שמד בשביל לעקור מאתנו את התורה, באמצעות סגירת ישיבות ובתי כנסיות. נכון שהדברים האלו נאמרו בבוטות ובגלוי על-ידי קהילות קיצוניות כמו אנשי נטורי קרתא, הפלג הירושלמי ועוד מספר קבוצות קיצוניות. אך גם במיינסטרים החרדי פשה הנגע באופן מבהיל. רוצים דוגמאות? בבקשה: ראש ישיבה שמתבטא כי יצא דבר אחד טוב מהקורונה בזה ששברו לציונים את תחושת כוחי ועוצם ידי. ת"ח מופלג ופוסק המקובל על חוגים רבים שטען ש"החילונים בכוונה מעלימים את המציאות שבבני ברק אין מתים" (אגב: מסתבר שאכן יש לנו בציבור חוסר תקשורת). נכד של גדול הדור ש"מסביר" לסבא ש-"המדינה רוצה לסגור את תלמודי התורה". או איום שאמור היה להתפרסם ביתד נאמן ולפיו "אם לא נענה, גדולי ישראל ינקטו צעדים חריפים מאוד". דרישה מצה"ל למחוק את המילים "באהבה מצה"ל" מחבילות האוכל שהחיילים חילקו לתושבים נזקקים בבני ברק. רק תתארו לעצמכם שהחרדים בארה"ב היו דורשים מהצבא האמריקאי דרישה זהה. הרי האומה האמריקאית הייתה נעמדת על רגליה בזעם כזה, שהקהילה החרדית שם הייתה נמלטת למקלטים.
4. חוסר סולידריות עם העם היושב בציון. בדרכו של עולם, גם בחברה מפולגת ומשוסעת, הרי שבשעת צרה או מלחמה קיימת סולידריות הדדית בין כלל העם. לצערנו, הצפצוף המתמשך בהוראות איננו משקף רק חוסר אחריות אלא גם חוסר סולידריות בסיסית עם שאר חלקי העם. במקום להורות לציבור להישמע להוראות "משרד הבריאות" – שחלילה לא ישתמע שיש לנו דבר וחצי דבר עם המשרד הציוני – הרי שמנהיגי החרדים מדגישים כי יש להישמע להוראות "הרופאים". ובכלל, נניח שאין סיבה להישמע לציונים, האם לא ראוי לנהוג כמו כולם ולו בשביל הסולידריות והשותפות לצרה? האם כל-כך נורא לשמוע לכללים כמו שאר האוכלוסייה ולו בשביל תחושה של הדדיות?
5. הליך ההנהגה וקבלת ההחלטות !
בזמנו התגאו הליטאים כי בשונה מהחסידים, הרי שקבלת ההחלטות אצל רבניהם אינן מתקבלות ברוח הקודש אלא בתובנות רציונליות וחכמות שנובעות מחכמת התורה . והנה שוד ושבר. בעוד שרוב האדמורים נהגו הפעם באופן סביר ומתקבל על הדעת, דווקא הליטאים עברו תהליך הפוך. לאט לאט במשך כמה עשורים החדירו מושגים זרים ומשונים עד אימה. החל מסיפורים על החזון איש שהורה למנתח כיצד לנתח את המוח ושאר סיפורים שאין הדעת סובלת, תוך הטפה יום יומית על "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל" – אמירה שכידוע נאמרה על סנהדרין של שבעים ואחד בלבד. עד כדי-כך הגיעו הדברים שאפילו הנימוק לבחור למפלגה חרדית איננה נתמכת בסיבות לוגיות שבכך ישמרו על האינטרסים הרוחניים, אלא בסיבה אחת ויחידה והיא – לשמוע לגדולים. לא פלא שנשאלות שאלות לגדולי ישראל מתוך כוונה שיענו ע"פ רוח הקודש בלבד, ללא שום בירור וניתוח עובדתי מעמיק כפי שמצופה.
אך כל עוד מדובר בשאלות פרטיות של בודדים המצב נסבל, אך עם הזמן התחלנו לקבל הכרעות ציבוריות/פוליטיות על בסיס אמירות שנאמרות כבדרך אגב וללא חקירה ודרישה. פן נוסף שמכאיב לא פחות, היא העובדה שההחלטות לא נקבעות לאחר דיון מעמיק עם רבנים נוספים ואנשי מקצוע וכדומה. גם כשברור לכולם שאותו גאון ספון בתורה יומם וליל והתמצאותו בפרטים ובכלל בנעשה בחוץ, מוגבל מאוד בלשון המעטה.
אך האחרון הכביד ועל כך נפשי בוכייה. הרי כשדנים יחיד לעונש מוות הרי שהתורה מצווה עלינו כי יש לדון בבית דין של כ"ג (23) דיינים, תוך כדי שמיעת כל הדעות. אז איך ריבונו של עולם מבקשים לקבל החלטה בדבר שהוא פיקוח נפש מוחשי לרבבות רבבות בני אדם, ע"י שאלה סתמית ואגבית מתוך ציפייה לקבל הכרעה ללא התייעצות עם מועצת גדולים וללא התייעצות עם אנשי מקצוע ורופאים? איך ניתן להחליט על המקום כאילו מדובר בדבר של מה בכך? איך אפשר שלא להקדיש לשאלה מינימום 5 דקות? ועוד לא מתביישים לשאול בצורה מגוחכת כאילו הגאון הוא ילד שמכניסים לו לפה את התשובה הרצויה? איך לכל הרוחות לא מתביישים להראות לאחר מכן סרטון בו הגאון בכלל לא מודע שיש מגיפה?
התשובה היא פשוטה ומזעזעת כאחת. אין שום ערך ומשמעות לאופן הדיון, צורתו ואופייו. משום שבין כה הכל רוח הקודש! וכי מי ששואל נביא, זקוק ליידע/הכרת התמונה המורכבת/התייעצות עם מומחים? הרי דבריו דברי נבואה!
וכך מתנהלים לצערי הרב. בקנאות, בנבערות, בשנאה , בחוסר סולידריות ובאמונות טפלות.
תוקן על ידי שם_עט ב- 07/05/2020 00:27:41
