הציניות של נתניהו הורגת את החרדים
הבערות, ההסתגרות, הניתוק מאמצעי התקשורת והעוני הנורא בחברה החרדית חברו כדי להרוג את החרדים במגפת הקורונה ■ ההסכם הקואליציוני של יהדות התורה עם הליכוד כולל דרישות שמטרתן היא לשמר את כל אלה, כדי שהעסקונה הפוליטית השמרנית תמשיך לקבוע את הטון
מירב ארלוזורוב. פורסם ב-14.05.20
https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.8846213
האלוף במיל', עמוס ידלין, הזכיר השבוע כי נגיף הקורונה אינו החיזבאללה. "הוא לא אוסף מידע ולא לומד אותנו", אמר ידלין במפגש של מכון אהרון של המרכז הבינתחומי בהרצליה, ושאל מדוע משרד הבריאות שומר בסודיות כזו על המידע שנאסף בנוגע למגפה בישראל.
הסודיות המגוכחת של המידע בנוגע לקורונה – עוד המחשה לניהול הריכוזי המחפיר של המגפה בידי צמרת משרד הבריאות וראש הממשלה, בנימין נתניהו – נחשפה במלוא עוצמתה לנוכח הגילוי של שר הפנים, אריה דרעי.
"לצערי הרב, 70% בערך מהחולים בישראל - הם חרדים", אמר דרעי בראיון לכיכר השבת. הוא דיבר גם על חולים חרדים שחיים בריכוזים שמחוץ לערים החרדיות. "אל תספרו רק את ירושלים, בני ברק, בית"ר, אלעד ומודיעין עילית. גם בתוך הערים האחרות בארץ, מי שמכיר את הנתונים כמוני יודע שגם השכונות שם זה בעיקר חרדים. צריך לעשות חשבון נפש מעמיק מאוד בתוך הציבור שלנו", אמר דרעי בראיון.
ישי כהן @ishaycoen
תקשיבו לאריה דרעי:
"צריך לעשות חשבון נפש מעמיק מאוד בתוך הציבור שלנו.
לצערי הרב, 70% מהחולים בכל מדינת ישראל - הם חרדים.
אל תספור רק את ירושלים, בני ברק, ביתר, אלעד ומודיעין עילית.
גם בתוך הערים האחרות, מי שמכיר את את הנתונים כמוני יודע שגם השכונות שם זה בעיקר חרדים".
העובדה שהרוב המוחלט של חולי הקורונה הם חרדים, גם מחוץ לערים החרדיות, לא היתה ידועה עד כה. אפשר להניח כי פרסום המידע הזה קודם היה בעל ערך רב לניהול מדיניות הקורונה – למשל בהחלטה להעדיף סגר ממוקד על פני סגר כולל. המידע הזה צריך להיות גם בעל ערך רב להסקת המסקנות להמשך מדיניות ההתגוננות בפני הקורונה: ללא ספק, יש כשל יסודי באורח החיים החרדי שהפך את החרדים לפגיעים כל כך למגפה הזו. צריך לזהות את הכשל הזה, ולתקן אותו – למען החרדים בפרט, ואוכלוסיית ישראל בכלל. זהו "חשבון הנפש" שדרעי, באומץ לב ציבורי נדיר, קרא לו.
מהו חשבון הנפש הזה? חלקו הגדול הוא הבערות, שמנעה מהחברה החרדית להבין בזמן את גודל הסכנה של מגפת הקורונה, ולציית להוראות הריחוק החברתי. החברה החרדית רוצה לראות בעצמה חברה משכילה, בשל השנים הרבות שהגברים החרדים מבלים בלימודי קודש בישיבות, אבל המגפה חשפה כי לא ניתן להתקיים בעולם המודרני על סמך רכישת השכלה בתחום צר אחד ויחיד. בלי השכלה כללית, ובלי חיבור לאמצעי התקשורת הכלליים, החרדים נותרו מנותקים ומפגרים, וזה הביא למותם.
חלקו הנוסף של חשבון הנפש הוא העוני הנורא של החברה החרדית, שמביא לצפיפות הדיור הבלתי אפשרית, גם בבתים פנימה וגם במרחב הציבורי העמוס עד מחנק. גם אם החרדים היו רוצים, הם לא היו מסוגלים לציית להוראות הריחוק החברתי בשל הצפיפות האיומה.
הבערות של החברה החרדית, ההסתגרות שלה מהחברה הכללית שכוללת ניתוק מאמצעי התקשורת וכן העוני הנורא בגלל הסירוב של הגברים החרדים לצאת לעבוד – כל אלה חברו כדי להרוג את החרדים במגפת הקורונה. בפעם הראשונה נחשף כי אורח החיים החרדי הוא לא רק חסר קיימא לאורך זמן, אלא גם חסר קיום. הוא הורג את החברה החרדית, פיזית.
הזעזוע שיצר משבר הקורונה עורר הסקת מסקנות בתוך החברה החרדית. דבריו של דרעי על הצורך בחשבון נפש לא נאמרו בחלל הריק. יש בחברה החרדית היום רעב לשינוי כיוון, והוא מתבטא בחיבור הגובר לשימוש במחשבים וגלישה באינטרנט; בדרישה למתן אפשרות ללימודי ליבה, שמתמקדת באפשרות לפתוח בתי ספר של הזרם הממלכתי חרדי בתוך הערים החרדיות, אפשרות שנחסמה על ידי הרשויות המקומיות החרדיות עד היום; וכן בתאבון גובר להשתלבות בשוק העבודה. החרדים לא יקומו ביום שאחרי הקורונה כחברה חילונית, ליברלית, משכילה ותוססת, אבל הם בהחלט נפתחים, ואף מאפשרים את קיומם של קולות וזרמים נוספים להתקיים לצד השמרניים ביותר.
סטטוס-קוו קטלני
כל זה מאיים על ההנהגה החרדית. בעיקר על ההנהגה החרדית השמרנית הליטאית, שנציגיה בכנסת הם מפלגת יהדות התורה. בהתאם, ההסכם הקואליציוני של יהדות התורה עם הליכוד כולל דרישות שכל כולן הן שמירה על הסטטוס-קוו. לא מול החילונים, אלא הסטטוס-קוו הפנימי בתוך החברה החרדית – זה שהעסקונה הפוליטית השמרנית קובעת בו את הטון, ולא חלילה זרמים צעירים ומודרניים יותר.
ההסכם הקואליציוני כולל רק סעיפים שמשמרים את הקיים, השמרני, המסתגר, הנבער, הקטלני. כך, הכנסת תקציב הישיבות לבסיס התקציב – תוספת קבועה של 300 מיליון שקל בשנה - תבטיח שבחורי הישיבות יוכלו להמשיך להסתגר בכולל בלי עבודה ובל רכישת השכלה. כך גם תתבצע חקיקת חוק הגיוס בלי יעדים מחייבים לגיוס (הממשלה תקבע את היעדים – זה אומר שהיעדים יהיו לא מחייבים), ובלי שינוי של המועד שבו החרדים פטורים מחובת גיוס (ולכן יכולים לצאת לעבוד – המועד היום הוא גיל 24, גיל מבוגר כדי להצליח להשתלב באופן מוצלח בשוק העבודה).
סעיף נוסף שמשמר את המסתגר הוא הצבת שר הבריאות היוצא, יעקב ליצמן, בראש משרד השיכון, והחזרת זרועות הביצוע של הממשלה – רשות מקרקעי ישראל, דירה להשכיר – למשרדו, מתוך מטרה ברורה לבנות כמה שיותר דירות עבור החברה החרדית, כמה שיותר ערים חרדיות נבדלות.
כך גם הקמת מטה לקידום החרדים במשרד התחבורה, שירכז את כל הטיפול של המשרד בחברה החרדית. מה הקשר? סתם כי במשרד התחבורה יש סגן שר מיהדות התורה. מה המטה הזה, ועוד מתוך משרד התחבורה, נשאר כנעלם גדול.
כך גם הדרישה לסגן שר חרדי במשרד החינוך שיהיה אחראי על החינוך החרדי. זאת כמובן במטרה כפולה - להבטיח שרשתות החינוך החרדיות תמשכנה להיות לא מפוקחות, ולקבל תקציב מלא ללא לימודי ליבה. אבל חשוב עוד יותר - לנוון בכוח את הזרם הממלכתי החרדי, כדי שחלילה לא תוצב אלטרנטיבת חינוך חרדית שכוללת לימודי ליבה.
באמצעות השליטה על החינוך הממלכתי חרדי בתוך משרד החינוך, יכולה יהדות התורה למנוע הקמת בתי ספר של הזרם הזה בערים החרדיות ולמנוע מילדים חרדים שרוצים ללמוד ליבה את הזכות הזו. ברחוב החרדי אין פלורליזם, וחלילה שיהיו חרדים יותר מתונים, בעלי השכלה ועבודה, לצד חרדים אדוקים יותר. מראש מונעים כל אפשרות לרכישת השכלה אחרת מזו התורנית. הפוליטקאים החרדים משליטים בכוח את סדר היום שלהם, בכך שהם מנוונים את החלופה שמאפשרת לימודי ליבה.
לבסוף, יהדות התורה גם דרשה את ראשות ועדת החוקה, חוק ומשפט, כדי להבטיח שאף חקיקה שמשנה את הסטטוס-קוו החרדי לא תעבור.
קהות חושים
באופן מופגן, הפוליטקאים החרדים נלחמים נגד העם שלהם, ונגד הסקת מסקנות כלשהי ממשבר הקורונה. יהדות התורה לוקחת לעצמה את כל מוקדי הכוח בתחום החקיקה, השיכון והחינוך, כדי להבטיח שמה שהיה הוא שיהיה. במקום להתקדם קדימה, כדי למנוע את גל התמותה הבא בחברה החרדית, ביהדות התורה דואגים לשמר את המצב הקיים ואת השליטה של הפוליטקאים החרדים בו.
בכך, הפוליטיקאים החרדים מפגינים את הציניות ואת קהות החושים שלהם. הם דואגים לעצמם, ולא לצאן מרעיתם. מי שמשתף איתם פעולה בכך הוא כמובן נתניהו, שממש לא אכפת לו כמה חרדים עומדים לשלם בחייהם על בערותם – העיקר שהם ימשיכו להצביע לבלוק הימין.
כדאי, עם זאת, לשוב ולהבחין בדברים שאמר דרעי על הצורך ב"חשבון נפש". הציניות של הפוליטיקאים החרדים ושל נתניהו נותרה כשהיתה, אבל הציבור החרדי השתנה. ליצמן יכול לתכנן ערים חרדיות נבדלות ומנותקות, באמצע הנגב, ואולי גם לנסות ולמכור כמה שיותר דירות במחיר מסובסד לציבור החרדי. אבל בלי עבודה - מרבית המשפחות החרדיות עדיין יתקשו לשדרג את צפיפות הדיור שלהם.
גפני יכול לנסות לנוון את החינוך הממלכתי חרדי מתוך משרד החינוך, אבל הקריאה של הורים חרדים שרוצים לקבל את האפשרות של בית ספר חרדי שמלמד גם ליבה כבר עולה מהשטח. קיימת אפשרות שהלחצים מהרחוב החרדי – לחצים לפתוח בתי ספר עם לימודי ליבה, להתחבר לאינטרנט, וגם לצאת לעבוד –הם שיובילו את ההנהגה החרדית, ולא יובלו על ידה. למרות הציניות הקטלנית של יהדות התורה ושל נתניהו, יכול להיות שאת חשבון הנפש כבר מאוחר לעצור.
