כמה פסחים עשו במדבר

נגיד שהכהנים היו צריכים רק לשפוך את הדם שהובא להם. נגיד שהטיפול של כהן בפסח אורך עשר שניות (כמובן שבפועל זה הרבה יותר). במשך שש שעות כהן טיפל ב 2160. שלושתם יחד הגיעו בערך למאית ממספר הגברים שמעל גיל עשרים. כאמור, זה אם נותנים לכל קרבן זמן מאוד קצר וכהנים שעובדים בלי הפסקה.

ומתי חידשו כזית?
אבל אתה גם יכול לשאול ממתי חידשו שהפסח קרב במשכן? על פי ספר שמות הקרבן נעשה בבית ודמו ניתן על שתי המזוזות והמשקוף ("חקת עולם"), ועל פי ספר דברים במקום אשר יבחר ה', אך לא נאמר בשום מקום מה נעשה ביניהם.
אפשר לראות את השאלה שלי כשאלה על תושב"ע ואז תירוצך הוא שזה מאוחר.
אבל אם לא מקבלים אותה, עדיין יש לתהות האם זה סביר שחילקו את הקורבן לכזיתים. אם אתה הולך עם תושב"ע אז כמובן שתירוצים כאלה מתקבלים, אבל אם הולכים עם הפשט אני לא בטוח (לא שיש לי טענה שיש משהו בפסוקים נגד זה, אבל אני לא חושב שפירוש פשוט לפסוקים יאמר שהייתה פה איזו לוגיסטיקה מטורפת ושכל אחד קיבל פירור ושכחו לומר לנו את זה).

ואחרי כותבי זאת חשבתי שמא כוונתך שחגיגת י"ד מררבנן, אבל לא נראה לי שיש מקור לכך - היא נלמדת מהפס' ונראה לי שמוסכם שהיא מדאו'.
המקור הראשון לחגיגת י"ד הוא לכאו' פסח יאשיהו בדה"י ב לה, שמתרץ את הסתירה בין דברים לשמות בשאלת כשרות בקר לפסח.

מי יודע מתי חכמים חידשו דין זה

למה שלא ינהג?

יש  :  האמת כידוע כזית בכלל לא תלוי ברביעית וזה נקבע כך רק על פי טעות של תוס' (והגדילו האחרונים לעשות וקבעו יחס גם לפי הרמב"ם מה שלא היה ולא נברא).
אז לפי החישוב שלך אפשר גם להימנות עשרת אלפי איש על פסח אחד. אפילו עשרים אלף."

כמה זיתים שיש. מה הבעיה? 
יכלת לשאול שיש צורך בחגיגה ע"מ שפסח ייאכל על השובע, אבל ספק אם דין זה נהג כבר אז

תגובה להבליו שנמחקו:

קשה להאמין כמה אתה טיפש.
סוגיות מתחלפות זו לא המצאה של הלבני.
ר"י כבר תירץ שזיתים הם קשים וביצה רכה, ואין כאן שום השוואת שיעורים. זה ברור לכל מי שלא איבד את שכלו בפלפולים.
הזיתים פה לא היו של 15 סמ"ק אלא כמו הזיתים שלנו, ולא נראה לי גם שתוכל להביא אסמכתא לכך נמצא בעולם זית שגודלו 15 סמ"ק.
כל זה לא קשור בכלל לטעות הגמ' כי הגמ' כלל לא תלתה את שיעור הזית בשיעור הביצה, אלא רק תוס' (חלקם) שהיכרותם עם זיתים הייתה מוגבלת, ואחריהם עיקשים כמותך.
שאלת היחס בין אצבע לסאה (וממילא בין אמה לביצה) נתונה ב'מחלוקת' בין הירושלמי לבבלי. שורש ה'מחלוקת' הוא שהיושלמי מוסר תוצאות מדידה, והבבלי מחשב על פי הבנתו במשנה. ברור שיש להעדיף את הירושלמי שמוסר עדות אותנטית מאשר את הבבלי שברור שאין לו ידיעות אותנטיות אלא הוא מחשב רביעית על פי היחס בין אמה לסאה. כאמור, לך תלמד את התוס' ותחזור לספר לנו על היישוב הנפלא שלך לירושלמי והבבלי.

.


הודעותיו של החבר הלא-מכובד רובין ימשיכו להימחק, עד שישטוף את הפה בסבון ויפסיק להשתמש בלשון ביבים בכתיבתו.

דווקא הירושלמי לא טעה. לפחות תלמד לקרוא.
כאמור, יש סתירה חזיתית בין הירושלמי בבבלי בשאלת היחס בין אצבע ורביעית. עוד כאמור, תוס' ניסו לתרץ בדוחק אבל גם בדוחק שלהם עשו כמה וכמה טעויות חישוב. אתה מוזמן לנסות למצוא אותן לבד, אפילו אם השכלתך המתמטית דומה לזו שהייתה נהוגה בצפון צרפת במאה ה-13. תוכל אחר כך גם להשכיל אותנו בתירוצים מפליאים לסתירה זו. אם באמת יהיה לך תירוץ טוב, הרי שיהיה לך סוף סוף חידוש ראוי לשמו באור הלבנה.
את ה'סתירה' בין הסוגיות כבר תירצו הראשונים, אך אם יש דבר אחד שברור ממנה הוא שאין תלות בין זית לביצה, שהרי אם היינו לומדים שיש תלות הרי שביצה הייתה פי 2 וזה אינו. ואפילו לא הייתה זו 'סתירה' אלא באמת סתירה, לא היה שום דבר שמונע מאיתנו לומר שהסוגיות מוחלפות. הרמב"ם דן בשיעורים ולא כתב שום תלות בין כזית לכביצה, ומה שאתה מעמיס עליו הרי זה מהזיותיך.

8. הבכורות כנראה נמנו מבן חודש ועד בן חמש שנים שבזה נאמר בפרשת בחוקותי הערכך חמשה שקלים כסף. לפי חישוב זה יוצא בערך חמישה ילדים למשפחה. אחרי גיל חמש כנראה יוצא מרשות כהן, כמו שבן שש אין אביו חייב במזונותיו וכמו שאמה עבריה נמכרת רק קטנה. כמובן בימינו גם כן יוצא מרשות כהן, אבל כבר היה עד גיל חמש ברשות כהן ולפיכך אחר גיל חמש עדיין יש מקום לפדותו בחמשת שקלים כערך ערכך של הגיל ההוא שהיה ברשות כהן. 9. "כי מולים היו כל העם היוצאים" וארבעים שנה לקחו "עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים" רוב העם היו מולים אז. 10. "כזית" לפי פירושו המילולי "גודל של זית". אבל פירושו לפי המשמעות הוא "ביס". ביס גדול, ביס קטן, זה בעיה אחרת. (במצה כמובן צריך שיהיה שיעור ביס כאוכל סתם, ולא לפי דקות המצה) "כגרוגרת" פירושו לפי המשמעות כנראה "ביס גדול". "כביצה"= סוג של מלוא לוגמיו, כמו שמובא בחז"ל.

1. ב1 ק"ג יש כ35 כזיתים, ו35 כזיתים כפול 35ק"ג היינו 1225 כזיתים לכבש, 2. אם יש 600,000 גברים, ו600,000 נשים, את הילדים מגיל 12-13 עד גיל 20 אפשר להכניס בחשבון ה1,200,000, משום שמסתמא יש פטורים מחמת חולי או זיקנה, 3. לפיכך די ב1000 כבשים לכ1,200,000. 4. היתר פסח שני ניתן לפני חצות של ארבעה עשר בניסן, ולכן כל שלא הספיק והיה מחוץ לדלתות העזרה הוי דרך רחוקה ועושה פסח שני. 5. אולי היו להם כבשים מסוג גדול יותר. 6. אם הכזיתים שלהם היו גדולים פי 6 משלנו, וכנ"ל האגודלים וכו' אולי גם הכבשים היו גדולים יותר. ואם הסוג הספיציפי של הכבשים היה גדול יותר, שוב זה גדול בהרבה. 7. לפיכך קל להניח, שעבור כזית גדול יותר וכבש גדול יותר, אפשר להגיע לחשבון של 5 או 10 דקות לכבש גם אם אף אחד לא מגיע לפסח שני. או לחילופין עם כזית של ימינו וכבש של ימינו.

אגודל תלוי בסאה. צדקת בזה. אבל לא אגודל ולא סאה תלויים בזית. ולכן גם מ"ש בר"מ הוא שטות כדרכך בקודש.
ואם שנית ושילשת, כנראה שבראשונה לא ממש למדת.

אם כבר מדברים על הגמ' בפסחים, תוס' וטעויות. אז התלות שם בין אצבע לרביעית גם היא טעות שנעשתה מתוך הנחה שארבעים סאה שווים לאמה על אמה ברום ג"א, אלא שלא זו הייתה כוונת המשנה (אם כי הטעות כבר בתוספתא), אלא שחכמים שיערו שלאחר כניסת האדם למ' סאה יהיה כך. בירושלמי מסרו את שיעור רביעית באצבעות שלא לפי חישוב אלא לפי מה שידעו וזה כמובן לא מתאים. תוס' שם נדחקו ליישב בין הבבלי לירו', אלא שמלבד שנדחקו, גם עשו שם לא מעט טעויות בחישוב. אמנם, במשך מאות שנים אף אחד כמעט לא התחשב בזה אלא מדדו שיעורי נפח בביציהם ושיעורי אורך באמותיהם, ולאף אחד לא היה אכפת שהיחס לא מתאים למה דאיתיא בפסחים הנ"ל, ודומני שמכל הראשונים רק בריב"ש יש משהו על כך. כאשר באה הסתירה לפני הב"י והמבי"ט הם פשוט כתבו להחמיר במקווה וזהו.