הכל עיניין של פרופורציות. תחשבו רגע:
לו היית נולד בשנת 1900.
כשאתה בן 14, מתחילה מלחמת העולם הראשונה, ומסתיימת כשאתה בן 18, עם 22 מיליון מתים.
אחרי זה מופיעה מגיפה עולמית: "השפעת הספרדית", והורגת 50 מיליון אנשים.
אתה חי, עדיין, וחוגג יומולדת 20.
כשאתה בן 29 אתה שורד את המשבר הכלכלי העולמי שהתחיל עם הקריסה של הבורסה בניו יורק וגורם
לאינפלציה מבהילה, מחסור בעבודות, ורעב באוכלוסיית העולם.
כשאתה בן 33 הנאצים עולים לשילטון.
כשאתה בן 39 מתחילה מלחמת העולם השנייה.
כשאתה מגיע לגיל 45, אתה מבין שבמלחמה מתו 60 מיליון אנשים ומתוכם 6 מיליון יהודים.
כשאתה בן 52 מתחילה מלחמת קוריאה.
כשאתה בן 64 מתחילה מלחמת וייטנאם ומסתיימת כשאתה בן 75.
ילד שנולד בשנת 1985 חושב שלסבים ולסבתות שלו אי מושג מהם הקשיים בחיים? אבל הם שרדו כמה מלחמות ואסונות.
היום בתקופתנו יש לנו את כל הנוחות בעולם, ונחשפנו למגיפה חדשה.
אנשים מתלוננים שבמשך כמה שבועות צריכים להיות בסגר בבתים. יש להם חשמל, טלפונים סלולריים, אוכל, מים חמים, וגג בטוח מעל הראש.
דברים כאלה ונוחיות כזו לא היתה קיימת באותם הימים, אבל האנושות שרדה למרות הקושי ואנשים לאף איבדו את שמחת החיים.
היום אנחנו מתלוננים על כך שדורשים מאיתנו להסתובב עם מסיכות בכל מיני סופרים, קניונים ועוד.
עם מעט פרספקטיבה, אנחנו יכולים לגרום לנפלאות. צריכים להגיד תודה שאנחנו חיים, ונעשה את כל מה שנחוץ כדי להגן על עצמנו ועל הזולת!
הפוסט מתורגם מאיטלקית והוא סימן דרך חשוב למחשבה ולשינוי פרספקטיבה.
נשלח מהאנדרואיד שלי
