אליה/ו במשנת הרמב"ם

אשמח אם תאירו את עיני ותסבירו לי מי הוא אליהו במשנת הרמב"ם, אני מאוד נבוך בנושא הזה ואשתף אתכם בתמיהותי:
האם הוא אדם, מלאך לאחר טרנספורמציה מאדם למלאך, או אדם ומלאך בו זמנית...?
אם הוא מלאך אז הוא גם נביא? נביא-מלאך? 
האם הוא חי או מת? האם הוא בן אלמות? 

בספר מלאכי (שלמעשה חי שנים רבות לאחר אלישע) כתוב: 

• אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו. 

לא גרע מאריכות ימיו של אחיה השילוני.

הרמבם כתב ברורות: יעמוד נביא (ואליה הוא משל) או שמו של הנביא העתידי הזה) ואז הוסיף שיש שאומרים שהוא אליהו וע"ז, שהוא פלאי, כתב את דבריו המפורסמים שהביא מיד בהמשך

דרכו של הרמב"ם בכל נושא היא להתייחס לבלבולים בדעות בני אדם כפי שהוא מתאר בהקדמת פרק חלק "הוי יודע, כי בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית המצות שציונו בהם השם יתברך ע"י משה רבנו ע"ה, וברעה שתמצא אותו כשיעבור עליהם, מחלוקות רבות מאוד לפי השתנות שכליהם. ונשתבשו בהם הסברות שיבוש גדול, עד שכמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה, ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם אלא בשיבוש גדול. " ושיטתו והנהגתו בזה היא תמיד ליישב הדברים בדרך שהוא מתאר בהקדמת היד החזקה: "(מ) ומפני זה נערתי חצני, אני משה ברבי מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אֵלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אֵלו החיבורין בענין האסור והמותר, והטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו " ודרכו של הרמב"ם בזה היא לדאוג להציג שיטה ודרך אחת, גישה אחת ברורה בכל דבר, זו דרכו במורה נבוכים, זו דרכו ביד החזקה, וזו דרכו בשיטתו הפרשנית. זה מה שהנחה אותו כנראה מאותה סיבה שרש"י שחי גם כן באותח הזמן ראה צורך לפרש את הגמרא בפירושים פשוטים, כי באותו זמן כנראה שהתחילו להתרחק מתקופת הגמרא אז רבו הבלבולים השיבושים והספקות, והיה צורך להציג פרשנויות יותר ברורות ודעות יותר ברורות. דרכו זו שת הרמב"ם הובילה רבים להניח שהרמב"ם סבר שהאמת היא איזשהוא דבר נעלה במיוחד שצריך להגדירו באופן שמובן רק ל'חכמים אמיתיים' כמו במורה נבוכים (משהו כמו 'צדיק האמת' בברסלב), והגדילו לעשות כאלו שסברו שלכן אין כלל אמת במציאות. אבל העובדה שהרמב"ם באמת התעלם התעלמות מוחלטת מהשאלות הקריטיות - מי הוא בעצם אלוהים, מה היחסים בין בני אדם לאלוהים (לא רק בתיאוריה, אלא ממש. למה הרמב"ם מציין שוב ושוב על הצורך בעשיית חסד, מפרש מצוות רבות כעניין של חסד, אבל אינו מפרש בשום מקום מהו חסד בגישה תורנית? מה שבהחלט עשו הרבה ספרי מוסר וספרי מקובלים. והרמב"ם התעלם מדברים כאלו) וכך התעלם מפרשנות לשיטות ההבנה של הגמרא או מהצגת כללים הלכתיים מסודרים ומובנים. יש מקומות רבים שהוא התייחס לזה במובלע, אבל הוא לעולם לא אומר 'נקוט כלל זה בידך שהכללים הם א ב ג ד וכך תדע את הדרך בהבנת התורה כולה'. אלא אם כן הוא עושה את זה בצורה ספיציפית ונקודתית או בצורה כוללנית שאינה מאפשרת ירידה לפרטים. נראה שהרמב"ם הבין שלמרות שצריך להציג דעות מסודרות, שזו הייתה כל מטרתו, הוא הבין שבאותו דור לא יועיל שהוא יכתוב 'כך וכך האמת', כי ממילא אנשים לא היו רוצים או לא מסכימים או לא מבינים או לא יכולים להכיל דעות מסודרות כאלו בצורתם החיה והטבעית, ולכן העדיף פשוט להתעלם. ונראה שזו הסיבה שהתעלם גם מעניין אליהו הנביא