מה אכפת לי מבעלז?

מושגים, זוכר את הסגנון היפה בו פנה השועל לשכנע את הדגים?....

ולגופו של ענין. הארס שאתה ועמיתך משפריצים כאן (ובאתרים אחרים) היה יכול לחסוך הרבה גז ציקלון לפני כשמונים שנה...

הפורום האחרון עושה מלא טעויות בטקסטים המוקלדים. לתשומת לב המנהלים.

אנסה שוב להביא אותו טקסט הנ"ל עם תיקוני שגיאות מובנים. ואולי אצליח. אם לא - הסליחה מראש.


איך אמר הרב מבריסק לפלוני שהציע לו משהו לייקר את 'אהבת ישראל'? אמר הרב: כשאני שומע ממישהו מדבר רבות על אהבת ישראל יודע אני להגיד כי אהבת התורה ואהבת ה' הם כנראה לא מעניינו - -  

דברי אלוקים חיים. ועינינו רואות אצל הדלי"ם החילונים והשאבביים. 

לגופו של עניין.
הענווה והנחיצות לשמוע בדברי הרופאים ברוב דרך ארץ, צודקת ואף נהוגה אצל תלמידי חכמים בכל המחלות האחרות, שהם המומחים והלומדים המכירים את הדברים היטב. מה שאין כן מי שמונח בהוויות דאביי ורבא.
אך שונה הוא העניין כלפי נגיף הקורונה, שמהרגע הראשון אין אחידות דעה בין הרופאים, ואין אף רופא אחד שיודע היטב את המחלה מלפני ולפנים. במקרה כזה, חכמתם שווה (כמעט) לחכמת העם. ובוודאי חכמתם פחותה מחכמת החכמים בתורה.
כבר אמרו גדולי הפרופסורים (כמו גליה רהב ומוטי רביד מארץ ישראל), כי במקרה דנן ידיעתם ומומחיותם שוות ערך לשיקול דעת של כל אדם - כולנו נעדרי ידע רפואי הפעם.

כמה יש להשתומם ולהוכיח זאת, כאשר רבנים ובעלי הוראה ידועי שם - בפסקי ההלכה שלהם - נגד הזרם הרבני הקלאסי - הוכיח את עצמו בחצי השנה האחרונה, כאשר בתי החינוך ותלמודי התורה והישיבות הקדושות במחניהם פעלו יום יום, בלי להפסיק בכל חמשת החודשים האחרונים. ואכן הצליחו וגם עשו פרי. הילדים מאושרים, למדו ספרי ומקצועות קודש, וערכו סיומים ומסיבות נהדרים. אין שום חולה (יש נדבקים אבל לא חולים).

כמה חבל, שבעירי ובשכונתי אין נוהגים כן, והילדים חסרים המון לכל החיים, למדו פחות, אין להם מסיבות סיום. וכאב לילדים הנני כן יודע כמה זה מוסיף.
והכל בגלל הפחדות שווא שהשפיעו על אי אלה אדמורי"ם הליכים, ורבני זום שהשפיעו על גדולים שכולם יודעים את ההמצות וקטנות המחשבה היא חלק ממהותם גם לפני הקורונה.

בחלוף כמה חודשים, יש לעשות מדי פעם 'חשב מסלול מחדש', ובזה באמת עדיפים חכמי הרפואה, שמעדכנים את הוראותיהם יום יום. ואילו אצלינו זה הפך למין קנאות של כל מגזר כלפי עצמו. אף אחד אינו נסוג מפסקיו והוראותיו שהיו יפות לפני כמה חודשים, כשחשבנו שמדובר במגיפה של ממש כמו הסיפורים, והיום בוודאי צריך לעשות הערכה מחדש. וכבר לא מתאים (סי פאסט נישט) לעשות זאת לאי אלו חוגים ומגזרים.

הם יקריבו את מיטב נעריהם וצעיריהם לחיי הבל וריק למשך עוד שנה וחצי, והעיקר כדי לא לעשות כמו שאחדים וקיצוניים עשו והצליחו מאוד למעלה למעלה.

נ.ב. לדעתי אלו שלא פחדו מהרופאים מהרגע הראשון, עברו בשעתו על 'ונשמרתם', ואין להעריך אותם על כך! אבל כאשר חלפו החודשים והירחים, וראינו כי רק עקשנות תמימה רואה בכל הנגיף כמגיפה של אמת. עם כל מיני משחקי מספרים ומתים וכדומה. וחוש האיזון אבד. כבר אין כאן 'ונשמרתם' והחכמה 'שלנו' עדיפה עשרת מונים על 'שלהם'. ויגבה ליבו בדרכי ה'.

איך אמר הרב מבריסק לפלוני שהציע לו משהו לייקר את 'אהבת ישראל', אמר לו הרב: כשאני שומע ממישהו מדבר רבות על אהבת ישראל יודע אני להסיק כי אהבת התורה ואהבת ה' כנראה אינו מעניינו.

דברי אלוקים חיים.

במקרה שהצד השני הוא אכן 'חכם', כגון בשאר ענייני רפואה, בוודאי על ת"ח לשמוע יפה ובהכנעה מה דעת הרופאים והפרופסורים.
שונה היא נגיף הקורונה, שאין בכך אחידות דעה בין הרופאים, ואין באמת אף רופא אחד שיודע היטב את המחלה. רוב ההחלטות - בכל המדינות - מבוססות על השערות ועל הפחדות. ובמקרה כזה, איש מן הישוב כמעט שווה בידיעות שלו לאיש מאנשי הרפואה (פרופ' רביד ופרופ' רהב אומרים כן במפורש). ולא כל שכן דעת תלמידי חכמים יושבי אהל, השיקול דעת שלהם - בלי ידיעה ברפואה, שווה לפחות כמו השיקול דעת של הרופאים - נעדרי ידע רפואי.
וזה אשר הבינו הרבה רבנים ובעלי הוראה ידועי שם - שפסק ההלכה שלהם הוכיח את עצמו בחצי השנה האחרונה, שכל המוסדות שפעלו יום יום, בלי להפסיק, הצליחו וגם עשו פרי. הילדים מאושרים, למדו ספרי ומקצועות קודש, וערכו סיומים ומסיבות נהדרים. ואין שום חולה (יש נדבקים אבל לא חולים) במחניהם.
חבל שבעירי ובמקומי לא נהגו כן, והילדים חסרים, למדו פחות, אין להם מסיבות סיום. וכאב לילדים הנני כן יודע כמה זה מוסיף. והכל בגלל הפחדות שווא שהשפיעו על אי אלו אדמורי"ם מעודכנים, ורבני זום שהשפיעו על גדולים שכולם יודעים שהתמימות וקטנות הדעת היא חלק ממהותם גם לפני הקורונה. ויראה בלא חכמה מילתא זוטרתא היא.

סיקריקים וציונים - מחלקם לא יהיה חלקנו.

רק מורא התורה ומורה השי"ת לנגד עינינו.

על פי הכללים ועל פי העמדתנו כ"עם חכם ונבון" בלי התפעלות משום שדרן ובעל תפקיד, שרובם - כפי שמתגלה לאחרונה ביתר שאת - בורים ועמי הארצות, וכל מומחיותם שווה כקליפת השום כשיש איזה חלקיק של אי וודאות. מה שאומרים אתמול אינו דומה למה שיאמרו מחר.
וחבל, שאנחנו, החכמים האמיתיים, הוגי התורה ושותי הקפה, נסחפנו הפעם להפחדות שלהם. "ונסו מנוסת חרב ורודף איין".
ה' ירחם עלינו, אבל כל 'בין הזמנים' גובה מחיר של כמה נפשות, ולא עלתה על דעת ראשי ישיבות ישישים וזקנים לבטלו. אבל לבטל סדרי ישיבות קבועות, אשר "מעולם לא פסקה ישיבה מישראל" כדברי חז"ל עשו במחי יד.
הכל בגלל פחד מלובשי גלימה לבנה או קרחים ובעלי משקפיים זעירים. מי הם בכלל