השבוע, כשעליתי להר הבית, נגלתה לעיני רחבת הכותל, מחולקת חלוקה קפדנית ל'קפסולות'.
שומר גברתן, הקפיד על שמירת המספרים המותרים בתפילה.
תהיתי מדוע כיפת השמים מעל רחבת הכותל, מסוכנת לבריאות, בעוד כיפת השמים מעל בלפור - בטוחה...
ואז נזכרתי בימים האפלים של ה"התנתקות", כשלפתע יורד על המדינה מן 'ענן' כזה של תודעה וכללים מקבילים לחוק.
במדינות טוטליטריות חיים כך כל הזמן. כלומר, יש חוק אבל איש לא יעז להפעילו נגד פוטין למשל, או נגד קים או האייטולות...
החוק נועד להיאכף על אזרחים שתפקידם לציית, הוא לא נועד לאדונים שתפקידם לשלוט באמצעותו.
לאדונים, אין בתי משפט, ואין תקשורת נושכת, ואין פרקליטות ומשטרה חוקרת - הם לא כפופים לחוק,
כי הם, הם החוק...
הביטו שוב בקפסולות הללו שבכותל
ובערבוביה המשולהבת והמעודדת בבלפור - מעודדת על ידי האדונים שהחוק בידם.
וחשבו שוב,
למי נועד כאן החוק?
מי מעליו ומי מתחתיו?
מי כפוף לו ומי משתמש בו?
מי כאן הדמוקרט
ומי פה הדיקטטור?
@משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
