פרשנות
ליצמן לא התפטר מחשש לשלומם של חגי ישראל. הוא ירד מהבמה לפני שנדחף
בניגוד להחלטות שקיבל בעבר, ההתפטרות של ליצמן היתה ככל הנראה צעד עצמאי ולא הוראה מהאדמו"ר. בחצר גור הרגישו שהוא כבר אינו מספק את הסחורה, וגם בקרב הח"כים החרדים איש לא גיבה אותו
אנשיל פפר
22:22| עודכן ב: 22:25
קשה לקחת את ההתפטרות של שר השיכון יעקב ליצמן ברצינות. הסגר שיוטל בערב ראש השנה, לא יהיה מה "שימנע ממאות אלפי יהודים, מכל האוכלוסיות והמגזרים, להתפלל בבתי הכנסת", כפי שכתב ליצמן במכתב ההתפטרות שהגיש היום (ראשון) לבנימין נתניהו.
שום דבר לא הולך למנוע מאזרחי ישראל החפצים בכך להתפלל בחגים הבאים עלינו למצער. ניתן יהיה למצוא כל סוג של תפילה ציבורית במרחק הליכה: מנייני מרפסות, חצרות, מתנ"סים - וגם מי שמוכן להסתכן בהדבקה כדי להתפלל בבית כנסת, דחוק כמדי שנה, ימצא את שחשקה נפשו. מדינת היהודים לא הולכת לשגר את שוטריה בראש השנה ובעיצומו של יום הכיפורים לפקח או לאכוף את הסגר על בתי הכנסת. זה לא יקרה. אלפי בתי כנסת יפעלו כרגיל, ללא הפרעה, לא משנה מה תהיה החלטת הממשלה. המשטרה יודעת את זה. רוני גמזו יודע את זה. יעקב ליצמן יודע את זה. ובכל זאת הוא התפטר.
אנחנו מורגלים לראות בליצמן, בכל תפקידיו, עבד נאמן של האדמו"ר מגור, הרב יעקב אלתר, ותו לא. קשה להאמין שינקוט צעד עצמאי. הוא הרי עובד אצל אלתר, ולא אצלנו. אבל הפעם נראה שליצמן אכן פעל על דעת עצמו, או לכל הפחות ירד מהבמה לפני שנדחף. חוסר הגיבוי המופגן של הח"כים החרדים האחרים להתפטרות, הבוז הגלוי בציוצים של עיתונאים חרדים שלעולם אינם חורגים מגדרות המחנה, ואפילו הבעת הצער המאופקת מאוד של נתניהו, העידו כולם שהמסר כבר הועבר. ליצמן לבדו. ההתפטרות היא אישית ובלעדית שלו. יהדות התורה על פלגיה, כולל חסידות גור, נשארת בממשלה. זה רק ליצמן שעוזב.
זו היתה שנה קשה בחצר גור. שנה של פרישות ומרידות גלויות של רבנים ועסקנים בולטים שכמוה לא ידעה החסידות זה דורות. 24 שנים שבהן שולט האדמו"ר הנוכחי, ונקעה נפשם של חסידים רבים מהנהגתו המנוכרת והדכאנית. וכל זה עוד לפני שפגעה המגפה בעולם החרדי והציגה את בכיר נציגיה הפוליטיים, שר הבריאות דאז ליצמן, במלוא חדלונו. בחצר התחזק הרושם שהוא כבר אינו מספק את הסחורה.
בגור דווקא שומרים על ריחוק חברתי, לפחות יחסית לקבוצות חרדיות אחרות. החסידים מצווים להקפיד על עטיית מסכות, ואין תפילות כרגע בבית המדרש עצום הממדים בקצה שכונת גאולה בירושלים. אבל ראש השנה בפתח והאדמו"ר ביקש אישור לכנס שם לפחות 2,000 חסידים לתפילות. האלוף במיל' רוני נומה, מתאם פעולות הממשלה לענייני קורונה בציבור החרדי, זומן לבית המדרש כדי לבחון את תוואי השטח ולא היה מוכן לאשר להכניס לשם יותר מ-200 מתפללים. מי שזימן את נומה היה ראש מטה שר השיכון, מוטי בבצ'יק, ומי שהדריך אותו בסיור היה אחד הרבנים-עסקנים הבולטים בגור, דב לנדאו. הפגישה התקיימה ללא מעורבותו של ליצמן. הדרה חסרת תקדים של הנציג הבכיר ואיתות ברור שזמנו עבר.
בחסידות כבר מכשירים דור חדש של עסקנים. לכנסת הנוכחית הוקפץ מנהל ישיבה אלמוני, אליהו חסיד, בן 43. ליצמן מותש ממילא וכנראה שטרם התאושש לגמרי מהקורונה, שבה נדבק בגל הראשון. הוא קלט את המסר והעדיף להתפטר בגלל נושא עקרוני לכאורה, של עימות מול נתניהו והפרויקטור גמזו על תפילות בימים הנוראים.
אם זה אכן סיום הקריירה הציבורית של ליצמן, מדובר בסוף עצוב במיוחד עבור הבחור בן ה-20 שהגיע מחוץ לחסידות, וקשר בה ובאדמו"ריה את נפשו. בשביל החסידים הוותיקים, נכדים ונינים של חסידי גור, ליצמן תמיד נשא תווית של "נישט געבוירן" (לא נולד אצלנו), והיה צריך להתאמץ יותר מכולם כדי להוכיח את נאמנותו לבני שושלת אלתר. גם בגיל 72 ליצמן נותר חייל של האדמו"ר, וכעת הגיע זמנו לפנות את העמדה.
ᦙ מלכה לייפר ב-2018. בעתיד הלא רחוק עלול ליצמן למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים בשל שימוש לרעה בתקפידו כשר הבריאות כדי לגונן עליה
הוא יורשה אולי לחזור לכנסת עד לסוף הקדנציה, אבל ספק אם יופיע שוב ברשימת מועמדי יהדות התורה בבחירות הבאות. בעתיד הלא רחוק, הוא גם עלול למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים בשל שימוש לרעה בתפקידו כשר הבריאות כדי לגונן על החשודה בתקיפה מינית של נערות אוסטרליות, מלכה לייפר, ועל מסעדה אהובה עליו שעמדה להיסגר בשל ליקויי תברואה קשים. האדמו"ר יחליט בקרוב מי יחליף את ליצמן כשר במשרד השיכון, שיישאר בשליטתו. אין כאן ערעור על הברית בין נתניהו לחרדים, רק חילופי משמרות. ליצמן הוא כבר לא הסיפור. רק הסימפטום.
מעבר לחצר, הפוליטיקה הפנימית בגור מעניינת רק קומץ של מכורים לסיפורי חסידים. אבל הקושי שלה לנהל את הקהילה בימי משבר הקורונה משקפת את חוסר היכולת של ההנהגה החרדית כולה - האדמו"רים החסידיים, ראשי הישיבות "הליטאים" וחכמי התורה הספרדים - לגבש חזית אחידה. הן מול הממשלה והפרויקטור, והן מול הציבור החרדי, שנבוך מהמסרים הסותרים לגבי הצורך בהקפדה על ריחוק ושמירה על אורחות החיים הקהילתיים והדתיים. הוא נבוך גם מחוסר האונים של הרבנים לשלוט בקבוצות אנרכיסטיות סוררות כמו חסידי ברסלב, המתעקשים לצאת לקבר רבי נחמן באומן.
התנהלות ההנהגה החרדית אינה שונה בהרבה מאוזלת היד שמפגינה ההנהגה הלאומית-חילונית, שמעוררת חוסר האמון של הציבור הישראלי כולו. באוטונומיה החרדית כבר אין דמויות רבניות בעלות סמכות שמסוגלות להכתיב ולאכוף קו. אפילו ליצמן כבר תפס עצמאות.
 |
|
|
