מאת - בנימין הולצמן:
פעם אחת עם של מלך אחד נפל לשיגעון שהוא מסוגר בביתו אין יוצא ואין בא, הנקרא 'סגר',
וצריך לישב בביתו ביום ובלילה ולא לצאת כלל, כמו בסגר הראשון.
וכל היועצים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה.
והמלך היה בצער גדול מזה.
עד שבא יועץ אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאות!
והלך אותו יועץ אל המלך, ונתקרב אצלו.
ושאלו המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?
השיב לו: אתה חושב שבסגר אי אפשר לילך לעבוד? יכולים להיות בסגר, וגם לילך לעבוד!
הלך אותו יועץ, ובא יועץ שני. אמר היועץ השני: אתה חושב שבסגר אי אפשר לילך להפגין? יכולים להיות בסגר, וגם לילך להפגין!
ובא יועץ שלישי, ואמר: אתה חושב שבסגר אי אפשר לילך לבית הכנסת? יכולים להיות בסגר, וגם לילך להתפלל!
ובא עוד יועץ ואמר: אתה חושב שבסגר אי אפשר ליסע לחוץ לארץ? יכולים להיות בסגר, וגם ליסע לחו"ל, ואם זו מדינה ירוקה – אין צורך בבידוד. אפילו אם ירוקה מעט מעט. ירקרוקת.
ובא עוד יועץ התיר נסיעה לאזכרות, ועוד אחד לטיפולים, וחבירו להלוויה ולברית.
וכך התנהגו עמו, עד שנחלו לגמרי
