אל תתעצבנו על בג"צ

אולם ההצעה נפלה ברוב גדול, בין השאר בגלל החלטת המפלגות החרדיות לפעול להפלתה בהיעדרותם מההצבעה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שהחרדים בחרו לפעול נגד הצעה שנועדה לשנות את יחסי הכוחות בין בית המשפט העליון למערכת הפוליטית. לפני קצת למעלה מחודש העלה סמוטריץ' להצבעה במליאת הכנסת את חקיקת פסקת ההתגברות. בשני המקרים נשמעו בתוך הליכוד קולות שביקשו לתמוך בהצעות הללו ולנסות להביא לאישורן. אך גם השבוע, כמו בפעם הקודמת, הרוח החיה בסיכול המהלכים, מי שזרקו את חבל ההצלה למערכת המשפט, היו דווקא חברי הכנסת של הסיעות החרדיות.

החרדים הם אלופי העולם בהתבטאויות נגד בית המשפט העליון. "שופטי בג"ץ הם חצופים גדולים", הכריז יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני בעקבות הפסיקה בנושא הכנסת חמץ לבתי החולים. גפני גם תקף את בג"ץ לאחר שהתערב בבוטות בסוגיית בחירתו של יו"ר הכנסת: "שופטי בית המשפט העליון מחסלים בשנים האחרונות בשיטתיות את המשטר הדמוקרטי, ואת עקרון הפרדת הרשויות… מי שהמשטר הדמוקרטי חשוב בעיניו צריך לעשות כל מאמץ לעצור את גבהות הלב שלהם".

גם יו"ר אגודת ישראל יעקב ליצמן הסיר כפפות. לאחר ביטול חוק הגיוס בפעם האחרונה, הכריז ליצמן ששופטי בג"ץ "אינם בוחלים בשום דרך כדי להצר צעדיהם של לומדי התורה בישראל". חברו לסיעה ישראל אייכלר אמר לאחר פסיקת בג"ץ בסוגיית החמץ: "כולם כבר יודעים את השיטה הדיקטטורית של שלטון הבג"ץ. הם כבר לא מסתירים את הרודנות האנטי־יהודית והאנטי־דמוקרטית שלהם. פוטין כבר דמוקרטי יותר משליטי בג"ץ, שממשיך לבטל את סמכויות הכנסת ומטיל אימה ובוז נגד נבחרי הציבור המייצגים את הבוחר הישראלי". אף על פי כן, גם שבוע שעבר, בדיוק כמו לפני חודש, בחרו החרדים להיות מגיניו של בית המשפט, ולמעשה כפו על הליכוד לפעול להפלת ההצעות.

השניוּת ביחס החרדי למערכת המשפט – מצד אחד רטוריקה לוחמנית מאוד והרבה זעם אמיתי, ומצד שני הימנעות מכל פעולה נגדית מעשית – לא יכולה שלא להזכיר את הדפוס הגלותי של היהודי והפריץ. היהודי בגלות שנא את הפריץ הגוי בכל ליבו. קילל אותו בכל הזדמנות ואיחל לו את מיטב המיתות המשונות, אך מנגד חי בתודעה עמוקה של תלות בפריץ, שמנעה ממנו כל צעד מעשי שעלול להתפרש כמרד של ממש. החשש מתוצאתה של התגרות אפשרית בפריץ היה חזק יותר מכל תהומות השנאה והתיעוב. כתוצאה ממנו פיתחו היהודים מנטליות גלותית שתרגומה האידיאולוגי היה הטלת איסור על כל מעשה "התגרות", וראייתו כמעשה לא יהודי.

הקמת המדינה בידי יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, שלעיתים רחשו עוינות לאורח החיים החרדי, הביאה להעתקת התפיסות הללו גם לחיים בארץ, בבחינת "גלות ישראל ביד ישראל". עם השנים והעמקת המעורבות החרדית בחיי הפוליטיקה, הלך והתעמעם היחס החושש והמתרפס כלפי המנהיגות הפוליטית. אולם גם כיום אפשר עדיין לראות את ההתנגדות ל"התגרות" בכל מה שנוגע למערכת המשפט. אולי זה קורה בגלל התחושה שהנזק שמערכת המשפט עלולה להסב לציבור החרדי גדול בהרבה מנזקי הפוליטיקה. אולי זה קשור לכך שבניגוד להנהגה הפוליטית, ליהדות החרדית אין כמעט נציגות במערכת המשפט. החרדים כיום לא חוששים להתבטא נגד מערכת המשפט – בכל זאת, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית – אך כאשר הדברים מגיעים למישור המעשי, הם תמיד יהיו בצד החושש והמסתייג, ואפילו יתקעו מקלות בגלגלים.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/266863/  

שוב ושוב אתה חוזר על אותם ביטויים גלותיים לעילא

"לא היה סיכוי לעבור", "מעולם לא היתה אפשרות" . "החרדים לא יכולים כעת לריב עם..."

נראה לי שזה בדיוק הטיפוס הגלותי עליו מדובר בפוסט.

אענה לך במילים של מישהו אחר

"גישה גלותית זו עבדה היטב עבור שומרי התורה עד לאחרונה. אולם, עם גידולו של הציבור החרדי, מדיניות זו אינה משרתת אותנו יותר. התחום הפוליטי שונא ואקום. לא ניתן לומר שעניינים פוליטיים של ימין ושמאל אינם מענייננו ולצפות שהם יטופלו בידי השחקנים האחרים בזירה באופן הטוב ביותר עבורנו. אנחנו גדולים מדי בשביל המשחק הזה. אין לנו ברירה אלא לקחת צד. השאלות הפוליטיות תלויות בנו, נרצה או לא נרצה. כאשר נציג חרדי מקבל לניהולו משרד גדול כמו משרד הבריאות, הוא חייב לקדם מדיניות מסוימת. הוא חייב לבחור. יתרה מזו, אם המפלגות החרדיות נעשות בעלות השפעה, אבל למרות זאת הן נשארות פסיביות, האחריות לתוצאות נופלת עליהן – גם אם הדבר היחיד שהם עשו היה להניח לאחרים להחליט עבורם. וכך, בסופו של דבר נאלצות המפלגות החרדיות לעתים קרובות להכריע בין שתי אפשרויות, על אף ששתיהן גרועות בעיניהן, או להתלונן על מגמות שליליות בפוליטיקה הישראלית, מבלי שהן מקדמות מגמות נגדיות."

https://iyun.org.il/sedersheni/why-is-there-no-haredi-public-policy/