שנה טובה לכולכם יקיריי,
עכשיו, כשכל עוונותינו נמחלו ואנו זכים וטהורים, רגע לפני שאנו צוללים שוב אל תוך מדמנת השיסוי ושנאת החינם, ברצוני לכתוב מילים קצרות בשבחם של כל שבטי ישראל. "שנראה כל אחד מעלת חברינו".
מילים בשבח הימנים ובשבח השמאלנים, בשבח החרדים, הדתיים, החילוניים והציונות הדתית, מילים בשבח הספרדים והאשכנזים - עכשיו, לקול הלמות הפטיש והמסמר, אני רוצה לגעת מהר, בנקודת האמת של כל שבט, ולבנות לרגע, סוכת שלום.
אל תדאגו, לא הפכתי ניטרלי, יש לי דעה וביקורת וכשצריך, תמיד אומר אותן ללא חשש משום צד ושבט.
לא נהייתי ניטרלי פתאום, ולמען הסר ספק, קודם שאפתח בשבח השבטים, אגלה לכם למי מהם בדיוק אני שייך...
אז ככה –
שמאלני אני ממש לא, אבל תומך נלהב בחירות הפרט, ובשירים שמאלניים, וגם אוהב מאוד את משפחתי השמאלנית.
ימני - גם לא. אני אומנם רוצה ניצחון וריבונות מלאה, אבל גם כמה שפחות מדינה. לאומיות ריקה מפחידה אותי (מילים כמו 'הדר' או 'ההוד הנסתר' לא מחליפות תוכן, וגם שמרנות לא).
דתי – גם זה לא מה שאני, כי יהדות זה הרבה יותר מדת. אני מאמין באלוהים, משתדל לקיים את תורתו ורוצה בית מקדש בכל מאודי – כלומר אני רוצה את הדבר הכי אנטי דתי שיש.
חילוני – וודאי שלא. אבל רוצה הפרדה בין הממסד הדתי למדינה ( כדי לשחרר את התורה מחיבוק הדוב שלה) ומתנגד לתקצוב רבנים וישיבות (כמו גם חלקים נרחבים מן האוניברסיטאות).
חרדי – אה אה ... אמנם כמו החרדים, גם לי קשה עם הציונות, אבל אני רואה היטב את יסוד הקודש שבמדינה, אומר הלל ביום העצמאות, שומע שירת נשים.
דתי ציוני – טוב נו, כבר הסברתי שאני לא זה ולא זה, אז איך אפשר להיות שניהם ביחד? חוץ מזה שהציונות והדת סותרות זו את זו ולמען הסר ספק, כבר קיבל על כך הקונגרס הציוני הראשון החלטה רשמית (וצודקת), לפיה "אין לציונות דבר עם הדת".
ספרדי אני לא, אך מתוך עשרת נכדי (טפו טפו, כן ירבו), שבעה הם גם מזרחים וגם אשכנזים - וליתר דיוק, הם לא זה ולא זה - וטוב שכך! הם פשוט יהודים וכך גם אני.
זהו – אז עכשיו שהבהרנו למי באמת אני שייך... נעבור לשבחי השבטים.
השמאל – זה השבט שהקים את המדינה. מפא"י, מפלגת העבודה, ההגנה, החלוצים, הקיבוצים, הפלמ"ח – זה הכל הם. את הארץ בנו בעיקר שבטים אחרים, אבל את המנהיגות הפוליטית, זו שלקחה את היישוב, ארגנה את מוסדותיו האזרחיים והבטחוניים והפכה אותו למדינה – ייצר השמאל. גם את ירושלים שחרר השמאל – ואת יהודה ושומרון, סיני והגולן.
השמאל הקים את גוש קטיף ואת ההתנחלויות הראשונות בגולן והחשוב מכל - ממנו באה חוה אלברשטיין.
הימין – גירש את הבריטים ואולי גם גרם לבן גוריון להקים את המדינה, מחשש שאם הוא לא, אז בגין יקים אותה...
הימין גם קידם בתקופת שמיר את ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה, ובאיחור רב, החל לקדם עם נתניהו ניצנים של שוק חופשי. בזכות הימין, יש תחום אחד שבו השמאל לא לגמרי שולט – כלומר במרחב הפוליטי, כלומר בזכותו יש לנו לחלוחית של דמוקרטיה.
הדתיים – בלעדיהם, לציונות לא היו חיילים. העליות הראשונות היו דתיות ברובן, והן שהקימו את המושבות הראשונות שהפכו לערים, כלומר הדתיים שבנו את הארץ , יצרו את הבסיס למדינה. בכלל, הדת – כלומר תורת הגלות - היא ששימרה את הזהות והזיכרון היהודי. מי שנטש אותה נטש לבסוף גם את יהדותו וכיום אינו עמנו.
חוץ מזה שדתיים (שיש להם א-לוהים) הם בדר"כ גם אנשים טובים מאוד.
החילוניים – בלעדיהם לא היתה ציונות, שכל עניינה הוא לאומיות יהודית ללא נוכחות האל. ובלי הציונות לא היתה לנו מדינה. חוץ מזה, שכדי להאמין חייבת להיות גם האפשרות לכפור. וחוץ חוץ מזה – שהחילוניות, היא תגובת נגד לדת וכבר הסברתי שצריך לחזור ממנה בתשובה אל תורת ארץ ישראל.
החילוניות איפשרה את קיום המצוות הלאומיות שהדת מנעה (כמו למשל לשלוח נער מאילת לשמור על מטולה ולהיפך).
החרדים - בערב החג התפרסם (ראה תגובה ראשונה) מחקר לפיו החרדים - שהם העניים ביותר – תורמים לאגודות צדקה כמעט פי שניים מהחילוניים - שהם העשירים ביותר. אותי זה כלל לא הפתיע. והם לא תורמים יותר רק בכסף. הם תורמים לנו גם הכי הרבה דמוגרפית, הם תורמים לנו מאוד כלכלית (כבר הסברתי בעבר מדוע), הם תורמים לנו ביטחונית (כי הם לא מעמיסים על צה"ל עוד מתגייסים שאינו צריך מסיבות שאין להן דבר עם ביטחון), הם תורמים לנו לימוד תורה ברמה ששום מגזר אחר לא מצליח להגיע אליה - ובלי התורה אין לנו קיום, והם תורמים לנו חירות, כי זה המגזר היחיד שבאמת יודע להציב למדינה גבולות.
הציונות הדתית – זהו המגזר היחיד העונה להגדרה 'מחויבות כוללת לגורלו של עם ישראל'. על היסוד הזה מתחנכים הכיפות הסרוגות. לכן הם תורמים לנו הכי הרבה בהתגייסות ליחידות המובחרות, תורמים הכי הרבה בהתיישבות, תורמים הכי הרבה בכל התגייסות לאומית, ולאחרונה גיליתי שהם גם הכי הרבה (By far) בתרומות הכליה.
הספרדים – הם שומרים אותנו מחוברים ליהדותנו המקורית שאין בה הפרדה נוצרית בין דת ללאום.
הספרדי האמיתי, לא יכול באמת להיות חילוני מוחלט. הוא מסורתי, (בקיצור ליכודניק). בספרדיות האמיתית (הלא משוכנזת) לכווולם יש מקום בבית הכנסת וסביב שולחן השבת. אין שם באמת חזרה בתשובה, כי אין שם באמת יציאה בשאלה.
הסליחות הספרדיות הן כיף ולא ייסורים.
כשנחזור בתשובה מן הדת אל התורה – המזרחיות תהיה השער שלא ננעל במפתחות הנאורות האשכנזית. בזכות הספרדים יש בדמוקרטיה שלנו שני גושים מרכזיים במקום אחד.
האשכנזים – בלעדיהם ובלעדי עידן הנאורות שרוו ממנו, לא היה המרד הגדול בדת, שהביא את הציונות שהביאה את המדינה. האשכנזי מטיל ספק, גם כשהוא בישיבה הליטאית וגם כשהוא בעיתון הארץ, ולכן הוא תמיד פורץ דרך ומנהיג. האשכנזים גם הביאו את ההיפך מהספק, כלומר את החסידות, (הכל אצלם קיצוני) שנותנת לכולנו נחמה ותקווה.
אתם מבינים! אנחנו חייבים את כולם, כדי ליצור כאן שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו.
לכן אני כולם
ולכן אני אף אחד.
זהו חברים.
יש לי בקשה. נסו בתגובות לראות כל אחד מעלת חברינו להשלים את היתרונות שהחסרתי, וחכו עם חסרונותיו עד אחרי החגים. אני מבטיח לעשות זאת היטב במקומכם, כשתהיה בכך תועלת ממשית ולא כאספקה של חומרי בערה למדורת השנאה שלנו.
ועוד משהו – יכול להיות שהמאמרון הזה, הוא הדבר החשוב ביותר שכתבתי לאחרונה ולכן חשוב שתשתפו.
בכוונתי לפתח אותו למשהו הרבה יותר מעמיק ומפורט שיפורסם בע"ה בערוץ התוכן 'ישראל מחר', שאפתח בע"ה בקרוב.
משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
