מנהג היה לאדמו"ר שכשחסיד בא להזכיר עצמו לפניו על כאב באיזה אבר, היה החסיד נותן פדיון נפש לאדמו"ר במספר מטבעות כמניין שמו וכמניין האבר שהיה צריך רפואה.
פעם בא חסיד בשם דוד להזכיר עצמו לרבי שכואב לו היד, הביא כ"ח זהובים לרבי לפדיון נפש כמניין שמו "דוד" וכמניין "יד".
אמר לו הרבי אם לך היה קורים ארתחשסתא והאבר שכואב לך היה הכרכשתא אז היתה לי הרווחה, אבל עכשיו שקוראים לך דוד והאבר שכואב זה היד מה יש לי כבר מזה?
נשלח מהאנדרואיד שלי