רמ"ש קליין מתלונן: לאן נעלם מסירות הנפש של הרופאים?

לעומתו צווח ככרוכיא הגר"א וייס
ידינו שפכו את הדם הזה
יש להחמיר יותר מהרשויות.

חילוקי דעות בין גדולי ישראל זה לגיטימי כאשר כל צד יש לו מקורות על מה לסמוך,
ולא לנו יש את היכולת להכריע ואיננו צריכים להכריע בנידון

חשוב להדגיש נקודה מסוימת בעניין רמ"ש קליין.
גם על אלו שמבזים אותו, וגם על אלו ש"מסתמכים" עליו.

פוסק הלכה גדול ככל שיהיה, ברגע שהוא נדרש לנושא אשר שנוי במחלוקת בין חוגים,
יש לראות בפרופורציה המתאימה ,פסיקה אוטומטית בהתאם לחוג אליו הוא משתייך.

"פסק הלכה" של רב חב"די, גדול ועצום ככל שיהיה, על שנה בסוכה,
או כל פסיקה של רב חסידי (לא גוראי) על דקדוק בזמן ק"ש.
"פסק הלכה" של הרב דב ליאור על העלייה להר הבית.
או "פסק הלכה" של רבני העדה החרדית-שהיו בהם גאונים כבירים- על האיסור להצביע בבחירות.

כל אלו, עם כל הכבוד, אינם פסקי הלכה.
ואינם גורעים ממעלתו וגדולתו של ה"פוסק".
הוא נשאר גדול ונכבד כשהיה, וסמכותו בכל עניין הלכתי שאינו נגזר מהשתייכותו החצרית-נותרת כשהיתה.
אבל זה שהוא משתייך לחוג מסוים שמאמין באמונות מסוימות ובמסורת מסוימת,
לא אמור לעניין אותי.
"פסק ההלכה" המחייב חבישת מסכות, הוא פסקו של הרמב"ם בפרק י"א מהלכות רוצח ושמירת נפש,הלכה ד:

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות, כגון באר או בור בחצירו,חייב לעשות חוליא או כיסוי שלא יפול בה אדם וימות,וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות,מצוות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצוות עשה ועבר בלא תשים דמים.