תמותת החרדים גבוהה בהרבה מתמותת החילונים

פתגם המיוחס לבנג'מין דיזרעאלי, ראש הממשלה היהודי של בריטניה בשנות ה-70 של המאה ה-19, אומר "יש שלשה סוגי שקרים: שקרים, שקרים ארורים וסטטיקטיקה". שימוש לא מושכל או מניפולטיבי בנתונים סטטיסטיים עלול להביא למסקנות שגויות לחלוטין שמסתתרות מאחורי חזות מתמטית המעניקה להן הילה של אמת מדעית.

המחשה לצדקת הטענה הזו מצאתי בשיחה עם חבר שמשתייך לאחת הקבוצות שחבריו די מתעלמים מהתפשטות נגיף הקורונה ומכללי הריחוק החברתי וממשיכים את חייהם פחות או יותר כדאשתקד.

מדובר בנתון שהתפרסם אתמול ולפיו אחוז החרדים מתוך קרבנות הקורונה תואם את שיעור החרדים באוכלוסיה – כ 12%. "הרי לך" טען חברי המלומד, "החרדים אינם נפגעים יותר מאשר אוכלוסיות אחרות שמקפידות על כללי הריחוק החברתי". הוכחה ניצחת. מ.ש.ל.

מה שהטיעון הזה לא לוקח בחשבון הוא את העובדה הפשוטה שהחברה החרדית היא צעירה מאד יחסית לאוכלוסיה הכללית ואחוז המבוגרים בקרבה נמוך, ולכן הציפייה הייתה שאחוז החרדים בקרב המתים, שרובם המכריע מבוגרים, יהיה נמוך מחלקם באוכלוסיה, ואם האחוז שלהם גבוה מכך הרי מדובר באחוז תמותה גבוה יותר מאשר במגזרים אחרים.

אין דבר פשוט יותר מעריכת חישוב כזה. מכיוון שהתמותה מקורונה היא בעיקר בגילאי 65 ומעלה, הרי שכל שיש לעשות הוא להתייחס רק לאוכלוסיה הזו ולבחון את אחוז התמותה בתוכה בקרב החברה החרדית יחסית לשאר האוכלוסיה. לצורך החישובים נעזרתי בנתונים מתוך "שנתון החברה החרדית בישראל – 2019" בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר התושבים בישראל מעל גיל 65 עומד על 1,088,341 נפש, כאשר מתוכם 36,008 הם חרדים והשאר, 957,153 נפש משאר האוכלוסיה. מתוך אוכלוסיה זו החרדים מהווים א"כ 3.3% ושאר האוכלוסיה מהווים 96.7%.

נמשיך להתייחס רק לקבוצת הגיל שמעל 65 גם לגבי מספר המתים מקורונה. על פי הנתונים מתו עד היום מקורונה 1824 בני אדם, כאשר כ 80% מתוכם היו מעל גיל 65, כלומר 1459 בני אדם. על פי הפרסום המדובר 12% מתוך המתים הללו הם חרדים, כלומר מתוך אותם 1459 מתים מעל גיל ששים וחמש, 175 הם חרדים ואילו 1284 משאר האוכלוסיה. התוצאה הפשוטה היא שבתוך האוכלוסייה שמעל גיל 65 החרדים מהווים כשלשה אחוזים בעוד בקרב המתים מקורונה שמעל גיל 65 הם מהווים 12%, כמעט פי 4. התרגום של הנתונים הללו הוא שהסיכוי של אדם חרדי שגילו למעלה מששים וחמש להדבק בקורונה ולמות עומד על 0.5%, בעוד סיכוייו של אדם אחר באותו גיל למות מקורונה הוא רק 0.13%.


אם אותו אדם היה טוען שאין ברירה אלא לאזן בין שמירת חיים לבין הצורך לשמור על חיים נורמליים ושבמסגרת זו המספרים הללו נסבלים, הייתי מתווכח אתו ברמה העקרונית והמוסרית, אבל מבין את ההגיון בדבריו. כך גם אם הוא היה טוען שהם מתנהלים על פי הגישה של קבוצה מכובדת של חוקרים ורופאים לפיה יש לפתוח את המשק ולהגן על אוכלוסיות בסיכון. אולם כאשר אדם טומן את ראשו בחול ומסרב לראות את המציאות כהווייתה, כאשר ההגיון מושלך הצידה כאבן שאין לה הופכין – זו כבר בעיה קשה. אנשים שמחפשים את האמת ואת העובדות, אנשים שמוכנים להסתכל במראה גם כאשר המראה שמשתקף בה איננו מלבב חשוב שידעו את המציאות הפשוטה לפיה אם אתה אדם חרדי מעל גיל 65, יש לך סיכוי של פי ארבעה למות מקורונה מאשר בן גילך שאינו חרדי, והסיכוי שלך לחלות באופן קשה ולהוותר בעל מום עומד גם הוא באותו יחס.

למה? אפשר בדוחק לייחס חלק מהנתון המחריד הזה לסגנון חיים ולצפיפות דיור, ואני גם מוכן לקבל שלא חייבים להתייחס אל כל הנחיה של משרד הבריאות כאל תורה מסיני, אבל כאשר אני נכנס לבית מדרש מסויים ורואה צעירים ומבוגרים יושבים צפופים יחד ללא ריחוק וללא מסכות לא נותר לי אלא לתהות להיכן נעלמו ההגיון, השכל הישר והאחריות.

ההלכה אומרת שיהודי שנהרג על קידוש ה' קוברים אותו בבגדיו כדי להעלות חימה ולנקום נקם. האם כדאי להחיל את ההלכה הזאת גם על המתים מנגיף הקורונה?