אגרת דברי שלום ואמת
עמ"י עש"ו,
כ"ו תשרי ה'תשפ"א
כבוד ידידי משכבר הימים, הנמצא בריחוק מקום ובקירוב לבב
ידיד נאמן וותיק לחצר קדשנו רבות בשנים,
איש חי ורב פעלים הרה"ח מוהר"ר בנימין בעריש יורוביץ הי"ו איתן מושבו בסאן פאולו - ברזיל
בעמדנו בימים אלו בשלהי ימי הרחמים והרצון, הנני בראשית דבריי לאחל לך ברכת חורף נעים ובריא ושנה טובה מעומקא דליבא. יהא רעווא שהשי"ת אב הרחמים ינחמנו ויחזקנו מהשבר הגדול אשר קרה לנו בשלהי השנה עם הסתלקותו הטראגית של אבינו רועינו אדוננו מורנו ורבינו זצוק"ל, אשר עזב אותנו לאנחות והוא נתעלה ונסתלק למנוחות בשמי ערבות, בהותירו את קהל עדתנו הנאמן שבורים ורצוצים, דוויים ומוכים, סחופים ונאנחים.
השם הטוב יאמר לצרותינו די, ישוב ירחמנו ונזכה לאסוף כוחותינו ולהתחזק כאיש אחד בלב אחד בדרך העתיקה והמסורה לנו מדור דור כאחים לדעה ונאמנים זה לזה באהבה ובאחווה ושלום וריעות כמימים ימימה.
ועל של עתה באתי, לאחר שנתעוררה מהומה רבתי מקצה תבל ועד הקצה, ומאז היותנו לגוי דומני שלא היתה כזאת ששם סדיגורה נישא בפי כל, וכולם דשים ועסוקים זה בכה וזה בכה, ואנה נישא את חרפתנו כי לאחר שהיינו קהילה שקטה, קדושה ונאמנה, נקיה וצלולה היתה החבית, בחשו בנו ידיים ודשו בגופנו זרים הוציאו את קרבינו לחוץ, ושחקו על משבתנו, וכל זאת באתנו על שביקשנו לקיים רצון קדשו ובקשתו של רבינו זצוק"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה וחד משמעית, ולא הותיר לנו כל ספק באשר לרצונו והכוונתו ואף ביקש ודרש
"אני מבקש בכל לשון לבל יהין מאן דהו לערער על צוואתי זו" ואף סיים וכתב "ואכיר טובה לכם על כך כל הימים" למי שיקיים דבריו. והנה עלו ובאו קולות מים רבים אדירים שדרשו כי למרות שהצוואה ברורה ביותר, ועל פיה יש למנות את בנו כבו"ק הרה"צ רבי יצחק יהושע העשיל שליט"א כממלא מקום אבותיו וכאדמו"ר מסדיגורה, מפאת דרכי שלום ולמען ששניים מהבנים (ואולי יותר) לא ייפגעו מכך שדילגו עליהם, יש לערוך שינויים בצוואה לאחר מעשה ולהתאימם לרוח הזמן.
יתכן וענין זה היה נפתר בשקט בתוך הבית פנימה, בפתרון שיניח את דעת הכל, אולם כאן מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו, ואנשים שונים, מחרחרי ריב, שכנראה זה זמן זמנים טובא ארבו לבית סדיגורה מצאו להם מקום להתנפל על הבית הקדוש הזה, לשסות בו את הני כלבין דחציפין להוציא קלון ובוז ולשפוך עתק ושקרים וערימות של כזבים על העבר, על ההווה ועל העתיד.
ברית כרותה ללשון, ואשר יגורנו בא לנו. במקום שדבר זה ייסגר בהשקט והרחק מעין רואים ושומעים, הפך הדבר להיות נושא שכולם דשים בו ועוסקים בו תחת כל עץ רענן.
ולא הייתי נדרש לכל סאת הכאב והצער, לולא חזקה עלי בקשתך והתעניינותך, אשר כתבת כמה פעמים בכאב על הענין וביקשת לשתף אותך בנעשה כדי שתדע אל נכון מה קרה כאן לענות לחורפינו דבר שעה ששם הקודש מתחלל ונרמס בראש כל חוצות בכזבים איומים ובעלילות דברים אשר תסמרנה שערות ראש לשימעם, ומנגד לא נשמעת צדקת הצדיק ויושר דברי אמת ושלום איך נראים הדברים בצד שלנו. כי חרושת השמועות עובדת ללא הרף והני רשיעי לא נמים ולא נחים ומסביב לשעון הינם מפיצים חדשות 2 לבקרים גירסאות וסיפורים, השמצות ובדיות, מערבים מין בשאינו מינו ומחללים את הקודש שאמור להיות מוצנע ומורחק מעין רואים.
וכדי שלא יאמרו מדשתקו רבנן משמע דניחא ליה, ולצערי השתיקה המהדהדת המנסרת בחללו של עולם, מתפרשת לפעמים בטעות כחולשה וכהודאה בטענות השקר וההסתה ולבל תטעה חלילה לחשוב שאנו מצידנו מאשרים את טענות ההבל והשקרים. כי לעומת ההתקפות הבלתי מרוסנות והשקרים הנשמעים כל העת יום ולילה לא ישבותון, הנה מצידנו שקט ודממה, שתיקה רועמת מבית היוצר של חסידי סדיגורה הנאמנים, הסרים למשמעתו של רבינו זצוק"ל ומקבלים את דברי צוואתו ללא ויכוחים והטלת ספקות ודופי בהאי אילנא רברבא, והכל תחת שבט הנהגתו של ממשיך שושלת הזהב כבו"ק האדמו"ר רבי יצחק יהושע העשיל שליט"א, המנהיג את חסידי סדיגורה בחן ובנועם, באצילות ובישרות דרך, ומורה לכל הסרים למשמעתו לשתוק, לשתוק ושוב לשתוק, להתאזר בסבלנות ולא להשיב חורפינו דבר.
אולם שתיקה זו מתפרשת לעיתים כאילו אנו מסכימים עם כל השקרים והבדיות שבתקופה זו מהלכים מקצה העולם ועד הקצה בהשראת אתרים מרושעים ומטונפים, שכל מהותם סכסוך ומחלוקת, הם מתקיימים מכספי תמיכה של מחרחרי ריב, ולצערנו מתי מעט שעד זה לאחרונה היו בחלקם בשר מבשרנו מכלכלים אותם בכסף ובידיעות, מזינים אותם ואת קבוצות הווטסאפ בשקרים ומפיצים דיבה רעה על החיים ועל המתים, ונמצא שם שמים מחולל והשם הנערב והנשגב בסילודין - שם הקודש של סדיגורה ושל רבינו זצוק"ל, נמצאים בדיוטא תחתונה בפתחי ביבין תתאה, במבואות המטונפים, שם פרושה ממלכת הרשע והחושך של אותם רשעים אפלים, שלא מצאו מנוח.
ראשית דבר - הקדמה כהקדמה חשובה יש לציין: רבינו זי"ע כתב צוואה ברורה המורה מי יהיה הממשיך ומי ישא בעול ההנהגה ובכל המוסדות (ראה נספח א' בסוף). קל מאד להציע הצעות לשנות ולוותר על דא ועל הא מפאת דרכי שלום, אבל יש לזכור כל העת, שויתור משמעו יציאה חוצץ נגד רצון הרבי זי"ע, שלא רצה בכך, ומכאן הזהירות ומכאן הרגישות, למרות הרצון לרצות ולמצוא דרכי שלום, השאלה היא איך עושים זאת בלי לפגוע ברצון קדשו של הרבי זי"ע שרצונו היה שחסידות סדיגורה תישאר חטיבה אחת ולא תתפצל והפקיד את המשמרת היקרה של ההנהגה בידי בנו הרבי שליט"א, ויש להיזהר כשמוותרים, שהדבר לא יהווה פגיעה ברבי זי"ע.
לפני שנתאר את השתלשלות הענינים בצורה סדורה, אני רוצה להציג כבר בשלב זה מספר שאלות נוקבות ביותר:
1 .מי, למען השם, אינו חרד וירא לצאת נגד צוואה ברורה וחד משמעית, אף של אדם פשוט בישראל, על אחת כמה וכמה כשמדובר במנהיג ישראל, בעל שיעור קומה, אדמו"ר ורבי לקהילה גדולה וחשובה, נשגב מבינת אנוש איך ניתן לצאת נגד צוואה כה ברורה וחד משמעית?
השו"ע חו"מ סימן רנ"ב סעיף ב' - קובע מרן המחבר חד משמעית: "מצוה לקיים דברי המת". להיכן נעלם סעיף זה משו"ע של המערערים? והאריכו כבר הפוסקים, ראשונים ואחרונים, כמים שאין להם סוף, בענין זה והמסתעף, ולא עלתה על דעת מעולם ועד עולם לבוז בכזה שאט נפש צוואה כה מפורשת וברורה.
אנו שומעים את השאלה הנוקבת הזו מפי יהודים יראים ושלמים, חסידים ושאינם, יהודים חרדים ואף מפי חילוניים גמורים שאינם מסוגלים לעכל הכיצד מעזים לא לציית לבקשתו האחרונה של הנפטר?
2 .מדוע, היציאה נגד דעתו הברורה של הרבי זי"ע כפי שציוה מפורשות בצוואה - זה לפי דעתם של המתנגדים לצוואה זה בסדר, לגיטימי, מקובל ורצוי, ואין להם שום בעיה לצאת נגד רצונו הברור של רבינו זצוק"ל. אבל מי ששואל שאלות, גם אם בשיא הדרך ארץ, על אחד הבנים או על הרבנית 3 - הוא ממש רודף ועוד שלל כינויים וגינויים. מאי חזית? למה נגד הרבי זי"ע מותר "לצאת נגד" בצורה ברורה ומוחצת, ואילו שאלות עדינות, בהדרת הכבוד, על התנהלות חלק מהבנים והמשפחה או הרבנית, זה כבר בבחינת חירוף וגידוף, רדיפת אלמנה ויתומים - לא פחות?
3 .איך התהפכה התמונה בעזרת יחסי ציבור ופמפום שקרים ללא הרף, כביכול יש כאן צד אחד "רודף" וצד אחד "נרדף". הרודף - על פי הטענות - הוא לא פחות מאיתנו, קהל סדיגורה הנאמנים בנשיאות הרבי הנערץ ואציל הנפש, שעדינותו ויראתו נסוכים על פניו, המקבלים בדממה ובשקט כל גזירה והתעמרות, כל גידוף וקללה, שאפילו בחצר הקודש בבני ברק שלגביה אין ספק, גם שם הוא מודר וצעדיו מוגבלים, לעומת ה"נרדף" שאינו בוחל באמצעים, השתלט בפועל על כל בניני המוסדות בירושלים תוך החלפת המנעולים והתנהגות כבעלים לכל דבר, ואנשיו ידם בכל, צד זה הוא המסית והמדיח שידו הארוכה מנהלת יחסי ציבור אינטנסיביים בעולם התחתון של רשת .1 האינטרנט והווטסאפ, והוא זה, נעבעך, ה"נרדף".... עולם הפוך ראיתי
4" .הנרדף" מנהל מלחמת חורמה נגד "הרודף", מונע ממנו בכח הזרוע להשתמש ב"כבשת הרש" בבני ברק, הרבי לא יכול לקבל קהל בפראוין צימער בחצר הקודש, מנוע מלצאת ולבוא בכל מבואות חדרי הרבי זי"ע שאת מקומו הוא ממלא (לכל הפחות כמו האחים האחרים במקומותיהם, אם לא יותר), יש לזכור שקומה זו היא הקומה שבה היה ממש "מרכז החסידות", חדר קבלת קהל וחדר גבאים, מזכירות וחדר לימוד של הרבי, מקוה ועוד, ואותה קומה ששימשה כמרכז החסידות סגורה על פני הרבי שליט"א, אין יוצא ואין בא, "ולא תהא כהנת כפונדקית"??? והלא גם הבנין כולו הוא בנין ציבורי – יש לזכור, ואמורה לשמש אך ורק לשימוש ציבורי (ובל נשכח שיש דירה דו מפלסית רחבת ידיים בקומות מעל, ואף אחד לא חפץ חלילה להצר את צעדי המשפחה המתגוררת מעל).
5 .אם מערערים על הצוואה שנכתבה בדם ליבו ובמחשבה מרובה ומדוקדקת של הרבי זי"ע, איך מהינים לחלק חפצים ורכוש, עושים דין לעצמם, כטוב בעיניהם, ללא פיקוח וללא מעורבות של גורם אחראי ואובייקטיבי, בהתעלמות ממנהלי העזבון שמונו מפורשות על ידי הרבי זי"ע, ומתעלמים לחלוטין מהיורש הברור והממשיך היחיד על פי הצוואה. ממה נפשך: אם הצוואה אינה תקפה - אזי אין תוקף לשום חלק בה (כולל החלק המייעד ספרי תורה מסויימים לבנים פלוני ופלוני... את ספרי התורה הללו מיהרו לחלוק בדיוק על פי הצוואה, לא המתינו לקיום הצוואה ולמינוי מנהל עזבון, אלא עטו על הפריטים וחילקום ביניהם במחשכים במהירות שיא), ואם לצוואה יש תוקף ומכוחה חילקו ביניהם את הנ"ל - אם כן מדוע ולמה מתעלמים מההוראות הברורות והחד משמעיות שנכתבו בה כי הרבי שליט"א הוא הממשיך הבלעדי והיחיד??? והלא נפסקה כבר הלכה שברגע שנוהגים הלכה למעשה על פי הצוואה (גם חלק ממנה), אי אפשר שוב לקום ולערער עליה, שכן עקרון יסוד הלכתי ומשפטי הוא, שאין אדם יכול ליטול על פי צוואה, אם איננו מוכן לציית להוראותיה בשלמותן.
6 .על מה מסתמכים אלו שנוהגים היתר והרשו לעצמם לבזוז, פשוטו כמשמעו, את כל הכלים המיוחדים לטישים של הרבי זצ"ל, מערכת כלים שנקנתה על ידי הגבאי המשב"ק המסור בלב ובנפש לרבינו העקבי אבירים ולרבינו זי"ע, הר"ר משה ברגר, לאחר שאסף פרוטה לפרוטה והשקיע את דם ליבו במערכת כלים זו, נשמרה על ידו בנפרד ולא היתה חלק מהרכוש בתוך בית הרבי. ללא אומר ודברים ובלי למצמץ, המערכת עם כל הכלים נלקחה ולא שבה. וכי מישהו מהם הלך לרב ובירר אם הגזילה הזו מותרת? מי התיר זאת?
7 .ועל עיקר הטענה, על מה ולמה יצא הקצף איך ניתן לדלג על הבן הגדול והשלישי ו"לשפוך את דמם" ח"ו. ראשית, טענה זו כתובתה הוא בבית העלמין "נחלת יצחק", ומי שיש לו טענות מוזמן צא וראה מה קרה בממלכת החושך של האינטרנט והאתרים, שהיו זרועים באינספור השמצות פרועות על חסידות סדיגורה ועל אנשיה, תוך זלזול מופגן ובוטה ברבי שליט"א, ואף ברבי זצוק"ל. לעומת זאת, לא פורסם כל זלזול או השמצה נגד המשפחה הרוממה, לא נגד הרבנית ח"ו ולא נגד האחים הקדושים. אז מי כאן הרודף ומי הנרדף??? 4 לגשת לציון המצוינת של רבינו זי"ע ולהגיש שם את ערעוריו וספקותיו. ומה מקום לטענות והאשמות לעדת חסידי סדיגורה על מה שבחר הרבי זי"ע לכתוב בצוואתו?
ולעצם הענין אין לך רשעות ואטימות גדולה מזו, לצייר את הרבי זי"ע כאילו היה אכזר ואטום לב ח"ו ועפ"ל, שביקש לחסל את חייו של בנו הגדול שליט"א. הרי הרבי זי"ע לא דילג רק על הבן הראשון, אלא דילג על 4 בנים והגיע עד הבן החמישי....
רבים שאלו וגם תמהו האמנם אפשר ויתכן שרבינו זי"ע, שהיה ידוע בליבו הרחום, וכי יעלה על הדעת ש"התאכזר" חלילה לבנו הגדול? הן לא יתכן הדבר. והאמת שבצוואתו (העוסקת ב"מינויים" ראה נספח ב') התייחס לכך מעיקרא וכתב מילים מפורשות: "לאחר ששקלתי היטב מה הוא טובת הציבור וכבוד החסידות"... לאמר - הרבי שם את עצמו ואת משפחתו בצד, לא העמיד את האינטרס האישי מול עיניו, ואף אם מסיבה זו אישית, היה אולי ממנה את כל בניו כאדמורי"ם, עם כל זה, מפאת "טובת הציבור וכבוד החסידות", עשה מה שעשה.
וכי גזירה היא מלפניו ית"ש שכל בן גדול של רבי או בכלל בן של רבי חייב להיות הממשיך הבלעדי? וכי אין זו זכותו הבסיסית של רבי בשיעור קומתו של רבינו זי"ע לבחור לעצמו מי יירשנו ומי ינהיג אחריו?
וכי אם מישהו קבע במחשבתו שהוא יהיה הרבי הרי זה הופך להיות ייהרג ואל יעבור, אם לא יהיה רבי ומנהיג אחת דתו... האם כדי להיות רבי צריך לדרוס ולרמוס ולעשות כל דבר האסור???
בדברי ימי החסידות ישנם סיפורים למכביר אודות צדיקים, שלאו דוקא הבן הגדול הוא שהמשיך את ההנהגה אלא בנים צעירים יותר. כך היה בליובאויטש לאחר פטירת הצמח צדק, שהוכר כחד מגדולי גאוני וצדיקי הדורות, היה הבן השביעי והכי צעיר מהר"ש לרבי בליובאויטש (אחיו הרבי מקאפוסט היה ענק שבענקים ואף אחד לא חשש ש"רוצחים" את האחים הגדולים....); כך היה בבעלזא לאחר פטירת השר שלום הוכתר בנו החמישי רבי יהושע, וגם לאחר פטירת האדמו"ר מהר"י, היה בנו ממשיכו המהרי"ד, בנו השני; כן היה בחצרות נוספות בבית רוז'ין כשלא היתה צוואה מי הממשיך. כמו כן לאחר פטירת ה"כתב סופר" ובהתאם לצוואתו כפי שציוה הכת"ס בחייו עלה על כס הרבנות בפרשבורג הבן הצעיר יותר ה"שבט סופר", ולא הבן הגדול, בעוד שהבנים הגדולים, ובמיוחד הבן הבכור רבי יעקב עקיבא היה גאון עצום אולם קיבל ללא אומר ודברים והכניע עצמו לפני אחיו הצעיר השבט סופר, והאח הגדול הוא זה שהכתיר את אחיו הצעיר! ועוד כהנה וכהנה בדוגמאות אין קץ. איש לא העלה על דעתו מעולם לערער על צוואה!
8 .ואיה הם כל אלו שזועקים עתה מרה, איפה היו לפני כמעט שמונה שנים, כשרבינו זי"ע "דילג" על בנו הגדול וקבע כי לא הוא יהיה הרב בלונדון, ובכך רמז מפורשות לבאות, מדוע לא נזעקו אז שזו "רציחה", שפיכות דמים, ועוד כיוצא בזה.
9 .ועל אותם אלו עצמם יש לשאול את השאלה: מדוע הם שופכים את דמם של האח הרה"צ רבי אליהו אליקים געציל שליט"א ושל האח הצעיר הבה"ח שמעון מנחם נחום שליט"א? הלא אם מחליטים "לשנות" את הצוואה, ולהכתיר בנים נוספים לאדמורי"ם, מאי חזית? למה אלו כן ואלו לא? למה הם מנהלים בראש כל חוצות מערכה שקובעת בשרירותיות מי כן ראוי ומי לא ראוי??? וכי בנים חשובים אלו של רבינו זי"ע אינם חשובים דיים שיהיו אף הם אדמורי"ם? כולם קדושים כולם אהובים....
נניח לשאלות כי רבים המה, ורק רציתי בראשית הדברים להציג לפניך זוית אחרת של הטענות הסותרת את התלהמות הדברים המשתוללים בעולמנו לאחרונה, ועתה אבואה נא שעריך בסידור הדברים דבר דיבור על אופנו.
חזקה עלי בקשתך, לשתפך בסיפור הדברים ללא כחל ושרק, והנני פוסע עימך שלב אחר שלב, צעד צעד, החל מימי ממלכתו של רבינו זצוק"ל, דרך ימי מחלתו הנוראה והחלטתו לכתיבת הצוואה, עד הימים 5 האחרונים, ולה' הישועה, ותראה ותיווכח כי צדיקים אנחנו ולא חטאנו, ומחוזות הרוע והמחלוקת אינם עימנו כי אם במקומות אחרים....
1 .שבע שנות מלכותו של רבינו זצוק"ל לאורך שבע וחצי שנות הנהגתו הברוכה של רבינו זצוק"ל, נשמעו מפיו לא פעם רמזים ואמירות אודות ה"המשך". צריך היה להיות עיור וחירש כדי לא לשמוע את המנגינה, לא לקלוט את הניואנסים, ולא להתרשם מרצונו הברור.
אין מי שבא בסודו של רבינו והיה קרוב אליו בשנים אלו, החל מאנשי ביתו דרך מקורביו ומנהיגי ישראל, אדמורי"ם ורבנים מפורסמים וכלה בחסידים שונים (ואף מחוץ למחוזות סדיגורה) שלא שמעו ממנו פה ושם רמזים אודות הממשיך שלו.
בכל שיחה לאורך השנים כשעלה נושא זה, היה זה ברור - ומסיבותיו הצפונות עימו - שלא הבן הגדול הוא זה שנועד על ידו להמשיך אחריו. ענין זה נמשך אף עוד הרבה קודם לשנות הנהגתו של הרבי ועוד ביתר שאת מאז היה הרבי זי"ע לאדמו"ר, הרבי זי"ע ממש "מידר" את רמש"י מכל עיסוק בכל עניני הציבור וההנהגה ואין לנו ענין להאריך ולפרט מפאת כבודו. לא לנו לבוא בסוד קדושים ולהבין מדוע ולמה החליט מה שהחליט, אבל מי שדיבר עימו שמע זאת ממנו בפסקנות.
רמז מוחץ וראשון היה לגבי הרבנות בלונדון: עם עלותו של הרבי לארה"ק, לכהן כאדמו"ר לאחר פטירת אביו העקבי אבירים בתשע"ג, היה ברור שביהמ"ד בלונדון זקוק לרב, ליד מכוונת ולמנהיג בעל שיעור קומה.
מה יותר טבעי מייעוד הבן הגדול למשרה רמה זו? זה היה נראה מובן מאליו, אך לא. הרבי בחר כרב ביהמ"ד בלונדון בבנו השלישי רבי אהרן (שהיה אז תקופה קצרה ביותר לאחר נישואיו אברך צעיר בן כ"א). הדבר היה הלם והפתעה, ואף טובי הקהילה בלונדון לא הבינו זאת. היו שהציעו כי הרבי יקח בינתיים את אחד מחתניו, שמאד חשק במשרה, אבל רבינו כדרכו היה נחרץ וברור: כך החלטתי. איש לא חשב לערער על סמכותו הבלתי מוגבלת של רבינו זי"ע, והכל ידעו גם שנסיון כזה נחרץ מראש לכשלון מוחלט.
(ואגב, משום מה לא נשמעו אז טרוניות מפי הנוגעים בדבר כי רוצחים כאן מישהו.... היום המנגינה הזאת נוחה מאד לכמה מהמשפחה ויש לבדוק את נקיון הכפיים של הטוענים זאת. עולה כאן התמיהה הרבתי: מדוע לא נזעקו האחים והגיסים בכל אותם שנים, בטענה הנשמעת עתה: היתכן? לעשות עוול כה גדול לאח הגדול??? לדלג עליו? מדוע לא נזעק איש לזעוק חמס כי "רוצחים" את האח הגדול? מסתבר שהיה זה נוח מאד לאנשים רבים והם קיבלו זאת בהבנה ואולי אף בשמחה. מי חכם ויידע....) זה היה ברור שאין לעמוד מול הרבי ודברו יקום ויהיה, ולמגינת ליבם של חלק מהמשפחה,שאולי אף לטשו עיניים למשרה זו, רבי אהרן מונה להיות רב הקהילה, ואט אט קיבלו את מרותו גם כל בני הקהילה, ואכמ"ל.
במשך השנים אמר רבינו זצוק"ל למספר רב של אנשים כי אין הוא מייעד את ההנהגה לבנו הגדול. דומני שאיש לא חולק על עובדה בסיסית זו. זו עובדה קשה ובלתי נעימה בעליל, אבל אי אפשר להתווכח עם עובדות, גם אם אין הם נעימות.
מאז שהרבי שליט"א הגיע ללמוד בארץ היה נראה כי נהיה זה מנוי וגמור עם הרבי זי"ע שהרבי שליט"א הוא יהיה ממשיכו, כנראה לאחר שראה את גודל יגיעתו רצינותו ושקידתו והתמדתו העל אנושית ואולי מסיבות אחרות, מי מאיתנו יבוא בסוד קדושים.
אחד מחשובי רבני ב"ב הגאון הנודע רבי אליעזר רוט (חתנו של הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין רבה של רמת אלחנן), סיפר ששמע מפי רבינו זי"ע כבר לפני כמה שנים כי כל עמלו וטירחתו בהנהגה הינה למטרה אחת ויחידה שבנו רבי יהושע יכהן אחריו כממשיך שושלת הזהב!
עובדה הוי שנה שעברה תש"פ, בשבת שובה, עת ביקש הרבי זי"ע להעלות את בנו הרבי שליט"א לעליית שלישי (פרשת וילך) ועורר כמה וכמה מהנוכחים בבית המדרש לשים לב היטב לפרשה שביקש להעלות את בנו יקירו:
"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם, וה' הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת"... ואחר כך שאל במבטיו כמה וכמה מהנוכחים אם הבחינו בעליה שבנו יקירו שליט"א עלה לתורה....
ועובדות אלו הן רק טיפה מן הים משפע של סיפורים, אותות וסימנים ברורים שהורה הרבי זי"ע לאורך השנים על רצונו שבנו רבי יהושע שליט"א יהיה ממשיכו.
הרבי זי"ע גילה את דעתו כי רצונו שכבו"ק רבי יהושע שליט"א יהיה ממשיכו לפני עשרות רבנים ואדמורי"ם, חסידים ואנשי מעשה, אנשים ללא שום נגיעה אישית... (אם ישנן עדויות מפוקפקות על אמירות אחרות, יש לזכור שמספרים זאת כאלו שנוגעים בדבר בלבד)
2 .ימי חוליו של רבינו לפני מספר שנים נפל דבר במחוזות חצר מלכות סדיגורה: מפה לאוזן גונבה השמועה המהוססת כי רבינו האהוב חלה. רבינו זצוק"ל היה אז בשיא פריחת הנהגתו, וחסידות סדיגורה החלה להתייצב ולהתפתח למופת. הרבי "הפך את העולם", הנהיג תקנות חדשות, דרש והמריץ, עשה מהפכות בלימוד התורה ובדרכי החסידות בין קהל אנ"ש, וסדיגורה צמחה בכמות ובאיכות. ודווקא אז פגעה בסדיגורה הגזירה הקשה. היתה זו מכה אנושה וקשה, תחילה היה זה סוד כמוס, איש לא ידע בדיוק במה מדובר, אולם אט אט הופיעו סימנים נוספים והדבר קיבל פרסום. לבבות כולנו רעדו במתח ובתפילה, כל אחד קיבל על עצמו להתחזק ועשה כל אשר ניתן כדי להמתיק את רוע הגזירה.
עם רבות הימים, החדשים והשנים, באמצע תשע"ט, נסע רבינו לארה"ב, והגיע ללוס אנג'לס לסידרת טיפולים קשה, וזאת לאחר תקופה ממושכת שבהם טופל בארץ.
מי שהתייצב ללוותו ולעמוד לימינו בכל ימי חוליו במסירות גדולה (חוץ כמובן מהרבנית שתליט"א) היה בנו הרב אליהו שליט"א. מסירותו לרבינו לא ידעה גבול ועמידתו לימינו של אביו היתה ממש מעוררת השתאות. נראה היה כי הוא, ר' אליהו, היחיד שבאמת מעורה ומעורב בכל עניניו של הרבי, לצד הרבנית, וזולתו היו רוב בני המשפחה ממש מחוץ לתחום (במהלך הזמן אולי הצטרפו עוד מבני המשפחה ללוות את הרבי, אבל בתחילה כמעט כולם היו ממודרים מהענין). יודגש כי הרבי זי"ע מאד לא אהב את החטטנות בעניניו הפרטיים, והוא לא דיבר כמעט מילה על הענין הרפואי אלא עם מי שהוא החליט על כך בעצמו. וזה כולל אף את המקורבים ביותר .
במקביל, מאז לפני נישואיו של הבן רבינו שליט"א, הרבי החל להשמיע באוזני כל מי שרק רצה לשמוע אודות תכניותיו לממשיך השושלת: רבי יהושע'לה. בארץ ובחו"ל, בלוס אנג'לס ובאנטוורפן, בלונדון ובניו יורק, נשמעו אמירות ברורות, חלקם מפורשות לגמרי ("הוא יישב על כסאי") חלקם מפורשות מעט פחות ("הוא יכול לקרוא קויטל'ך" או - "הוא עוד יקרא קוויטל'ך") וכיו"ב.
מיום ליום התרבו האנשים ששמעו מפי קדשו את רצונו וציוויו העז והברור. אפילו שדכנים שעמדו בקשר עם בית הרבי שמעו ממנו מפורשות כי על המיועדת ומשפחתה לדעת כי החתן העתידי ישמש כאדמו"ר מסדיגורה וכממשיך דרכו של הרבי. רבים וטובים שמעו מפיו לאורך השנים על הרבי שליט"א כי הוא "יהיה א גרויסע פועל ישועות"...
עקב הרגישות הרבה והכמיהה העזה לראות את הרבי זצוק"ל חוזר לאיתנו, לא קישרו האנשים את אשר שמעו, חלקם סירבו לשמוע מפי קדשו של הרבי את הדברים עד תום, ורובם יצאו עם הדברים החוצה רק לאחר הפטירה הנוראה .
אבל גם קודם לכן נשמעו הדברים וחילחלו, ורבים רבים כבר ידעו מה הרבי מתכנן ליום פקודה, וכולם כנראה, ידעו מה הולך להיות, מי פחות ומי יותר.
3 .הצוואה בשנת תשע"ט נסע הרבי לארה"ב. הוא שהה באדר בלוס אנג'לס, ובחודש ניסן הגיע לחוג את חג הפסח בלייקווד. לאחר מכן שב ללוס אנג'לס שם שהה לאורך הקיץ, ובשלהי אלול הגיע ארצה חזרה, כאן שהה לאורך חגי תשרי, עד ג' חשון.
בתחילת חורף תש"פ שוב חזר הרבי זצוק"ל ללוס אנג'לס לטיפולים. בחודש כסליו הגיע הרבי ללונדון לנישואי נכדתו הראשונה, ומשם בא ארצה לימי החנוכה עד י"ט טבת היא"צ של רבינו העקבי אבירים. בליל היא"צ, אחרי עריכת השולחן, נסע הרבי חזרה לל.א., שם שהה עד חודש אב ש.ז. אז הגיע ארצה בה שהה עמנו מספר שבועות עד הסתלקותו הפתאומית בליל כ"א אב.
והנה, לאורך התקופה הארוכה של ימי מחלתו, החל מהתקופה שעוד הרבה קודם שנסע פעם ראשונה ללוס אנג'לס, ועד היום האחרון, נשמעו מפי רבינו כמה וכמה אמירות די ברורות אודות רצונו לגבי המשך ההנהגה, הוא חזר על כך לכמה וכמה מבני המשפחה, הקרובה והרחוקה, וכן השמיע דיבורים אודות צוואה שמתכנן לכתוב (או שכבר כתב!) ואודות העברת ההנהגה לבנו רבי יהושע. הגדיל לעשות בשיחה עם כ"ק הרבי מסקווירא שליט"א בלוס אנג'לס בקיץ תשע"ט, עת הסתגר עימו ביחידות משך כשלושת רבעי שעה, וסיפר לו אישית בפרוטרוט ובאריכות אודות החלטתו על הממשיך שבחר ועל הצוואה שמתעתד לכתוב. רבינו זי"ע נפגש עימו שוב בל.א. בימי בין המצרים תש"פ, ושב והסתגר עימו לשיחה ממושכת אודות כך באותה הזדמנות. הילכו גם שמועות רבות אודות התייעצויות ואודות הצוואה שהופקדה: סיפרו שהתייעץ ומינה את הרבי מבאיאן להוציא לפועל את הצוואה, סיפרו שדיבר על הצוואה עם אחד מגדולי האדמורי"ם, ועוד. ואגב, איש לא יודע מה נכון ומה לא...
הרבי אף שוחח מספר פעמים עם הרה"ח ר' אלימלך שפירא שליט"א – מגדולי מקורביו שעוד היה מקורב ואיש סוד אצל רבותינו ה"כנסת מרדכי" וה"עקבי אבירים" זי"ע - רמז לו ברורות אודות העברת ההנהגה לרבי יהושע, וביקש להסדיר עימו גם את ענין החלקות בנחלת יצחק. יצויין כי הרבי שוחח עימו אודות כך פעמיים כבר בחודש אייר תשע"ט, בלייקווד, כשהגיע במיוחד מהארץ לכבוד כ"ט ניסן, ונשאר שם כשבועיים במהלכם פגש את הרבי זי"ע כמעט מדי יום ביומו, ואף יצא עימו לטייל, ומאז שב ושוחח עימו מספר פעמים בענינים אלו, וכן בשלהי חודש תשרי תש"פ. זאת מעבר לאמירות ברורות שנאמרו בכמה הזדמנויות לבני המשפחה כגון: גיסו חדב"נ הרב פנחס שפירא עימו שוחח על כך באריכות בביקוריו אצל 4 הרבי זי"ע בל.א., גיסו ר' יעקב פלדמן , רבנים ואדמורי"ם שונים, ועוד.
במשך שהותו הממושכת של רבינו זי"ע בלוס אנג'לס, הוא שב והשמיע ציווי זה בצורה מפורשת, יותר מפעם אחת, בפני בעל האכסניא שלו שם הר"ר שמואל בנימין איינהורן שליט"א, והתפאר ביותר בבנו הרבי שליט"א כשהיה מגיע לשם לבקרו, וחזר ואמר כמה וכמה פעמים בצורה ברורה וללא שום צל של ספק כי הוא ממשיכו. כן השמיע רבינו זי"ע את דבר צוואתו זו, בצורה מפורשת, לפני מקורבו בלוס אנג'לס הרה"ח ר' שמחה אולמן שליט"א.
במהלך שהותו בארץ בתשרי תש"פ, שוחח הרבי עם כמה ממקורביו בענין זה. באחד מימי חול המועד סוכות, קרא הרבי - בין היתר, להרב יחזקאל טירהויז, וביקש לשוחח עימו - לאחר הנענועים, בהיותו חלוש עד מאד, אודות 3 נושאים: המשך ההנהגה ורצונו שבנו רבי יהושע יהיה הממשיך, אודות החלקה בנחלת יצחק, ואודות ענינים שונים של בית הרבי (חלקם עוד מימי אביו ה"עקבי אבירים" זי"ע) שהעיקו עליו מאד והיה חפץ לסלקם. ר' יחזקאל התחמק ונחרד כי הוא לא היה מסוגל לשוחח עם הרבי על הדברים האלו...
הרבי שב באותם ימים ושוחח על כך גם עם חסידו הנאמן וידידו הרה"ח ר' צבי הלוי ז"ל שנסתלק כמה ימים לפני הרבי זצ"ל והוא סיפר זאת באותו זמן לבני משפחתו ולכמה מידידיו. הרבי שב ודיבר על כך עם ר' צבי ז"ל גם בלוס אנג'לס.
וכבר הבאתי לך לעיל את הסיפור שאירע בפומבי בשבת תשובה תש"פ לפני קהל ועדה כשרבינו זי"ע העלה לתורה את בנו הרבי שליט"א לעליית שלישי בפרשת וילך, כשהוא רומז בבירור ומשתף רבים מהקהל ומכוון לפסוקים המתאימים בפנים קורנות.
הרבי שוחח על כך עם עוד ממקורביו ומבני משפחתו הרחבה, וקרא למעונו, לאחר בירורים וחקירות - כדרכו, להרב הגאון רבי ישראל ברגר, כדי שיסדר עימו צוואה.
הרבי נפגש עם הרב ברגר במעונו בחצר הקודש בגוטמכר בשלהי תשרי תש"פ כמה פעמים, יחד עם הרבנית! שוחח עימו והסביר לרב ברגר מה הוא רוצה בצוואה, אלו חלקים, מה נועד להיות צוואה לחסידים, מה לבני ביתו, ומה בנוגע לרכוש וכיו"ב. הוא ביקש לוודא שהצוואה תהיה ברורה בתכלית, שאיש לא יטיל בה ספק או שאלה, שתהיה בעלת תוקף מלא הלכתית, חוקית ומשפטית, וכן מוסרית ומחייבת לכל מי שהיה קשור אליו בימי חייו ולכלל אנ"ש חסידי סדיגורה באשר הם.
לאחר שהרבי נסע לל.א. לאחר ג' חשון תש"פ, הוא המשיך להיות בקשר עם הרב ברגר, ולפחות 6 טיוטות הוחלפו ביניהם, כשהתיקונים וההגהות של הרבי מועברים לרב ברגר במייל על ידי הרבנית, ולמייל זה היה הרב ברגר מחזיר את הנוסח המתוקן לפי בקשת הרבי והגהותיו. ברור כי לא שייך לומר שהרבנית הצדקנית שתליט"א לא ידעה על הצוואה או לא ידעה על תוכנה, לאחר שהשתתפה בפועל ממש בכל הדיונים המפורטים אודותיה, והיא זו שהוליכה והביאה את התיקונים וההערות לצוואה, כולל לגבי המשך ההנהגה היחידה וכולל הוראות באשר להתנהלות המוסדות השונים בכל אתר ואתר, וכולל הדיונים איך "לפצות" 5 את מי שעשוי להיפגע מהצוואה, וכן סיפר הרב ברגר שהרבי התנגד מפורשות שרמש"י יכהן כאדמו"ר , ואף התנגד לכך שהמוסדות בירושלים יהיו שלו, ורק הסכים לכתוב שרמש"י יכהן כאבד"ק הקהילה בירושלים וינהל את המוסדות (אף לא כתב את המילה "רב" כדי לא לפגוע ברב ליברמן), כפי שנכתב לבסוף בצוואה (נספח ב'). יתרה מכך מעיד הרב ברגר שלא עלה על הפרק בשום שלב כוונה כלשהי שרבי אהרן יכהן כאדמו"ר בלונדון, והרבי זי"ע היה דבק כל העת בכך שרבי אהרן ימשיך לכהן אך ורק כרב הקהילה בלונדון ולא כאדמו"ר.
כשהרבי זי"ע חזר ארצה בחודש כסלו, הוא שב ונפגש עוד מספר פעמים יחד עם הרבנית עם הרב ברגר , וגיבש עימו נוסח סופי ומלוטש של הצוואה על כל חלקיה (חלק אחד לחסידים, חלק שני מינויים שונים, וחלק נוסף של הצוואה למשפחה הנוגע גם ל"דיני ממונות" בצורה מפורטת מה לעשות בנכסים, בחפצים ובירושות. אגב חלק זה של הצוואה, לגביו אף אחד לא טען שאינו בתוקף למרות שזו אותה חבילה של הצוואה. כולם מיהרו ליישם את הצוואה הזו ולעוט על השלל כאשר כמה מהבנים לוקחים לעצמם ספרי תורה, וכן הביאו סולמות לחדר התפילה ה"דאווין שטיבל" בחצר הקודש בגוטמכר, תוך כדי ריקון הארונות ... כשזה לא מפריע להם להטיל דופי ביתר חלקי הצוואה).
יום לפני עריכת השולחן ביא"צ של העקבי אבירים, י"ז טבת תש"פ, לאחר שנחה דעתו של רבינו זי"ע מהנוסח הסופי והמושלם, חתם הרבי זצוק"ל על הצוואה וקיבל קנין בפני 2 העדים, הדיין הרב ישראל ברגר והדיין הרב משה וינגרטן, לאחר שקרא זאת שוב ושוב, ולאחר שהרב ברגר הקריא זאת בפניו עוד פעם. הרבי הפטיר לדיינים:
אתם תעברו תקופה לא פשוטה אבל אני מבקש מכם לעמוד חזק ללא מורא ותבצעו את בקשתי! למחרת נסע הרבי זצוק"ל לפתח תקוה, נכנס פנימה לבדו לבית הדין הרבני, ללא גבאים לאחר שהשאיר את הגבאי בבני ברק מבלי שיגיד לו לאן הוא נוסע, ואת הנהג שלקח אותו לפ"ת השאיר בחוץ! הרבי התייצב בעצמו בבית הדין הרבני וביקש לזמן מושב חשוב של בית דין. במושב היה ראב"ד פתח תקוה הגאון הרב בנימין אטיאס הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בפ"ת, יחד עם עוד 2 דיינים, והרבי ביקש להפקיד בפניהם את צוואתו. כמקובל בבית הדין הצוואה הוקראה, הרבי נשאל מספר שאלות אודות הצוואה, נרשם פרוטוקול כנהוג בו צוין כי בית הדין עבר על הצוואה עם הרבי (ראה נספח ג'), ולרווחא דמילתא כמנהג בית הדין הרבי חתם שוב על הצוואה בפני עדים מטעם בית הדין (עדים אחרים, בנוסף להרב ברגר והרב וינגרטן שחתמו על הצוואה שאצל הרב ברגר!, ראה נספח ה' ונספח ו'), והרבי מקבל קנין בפני עדים על הצוואה! ורבני בית הדין אישרו את דבר הפקדת הצוואה ואת רצונו של הרבי שהובע בפניהם מפורשות על כל חלקי הצוואה בכותבם כהאי לישנא (ראה נספח ד')':
"המבקש, כ"ק האדמו"ר מסדיגורה שליט"א, הופיע בפני ביה"ד בבקשה לאישור צוואה.
ביה"ד עבר על הצוואה עם המבקש, וקיבל קנין מהמבקש על כל האמור בצוואה כדין.
לרווחא דמילתא, וכמנהג ביה"ד, המבקש חתם על הצוואה שנית בפני עידי ביה"ד כמופיע בפרוטוקול הדיון: העד משה בורך והעד אסף אשכול.
לאור האמור:
א. בית הדין מאשר שהצוואה שהוגשה בפנינו בתיק זה, המכילה 4 עמודים ואשר סומנה על ידינו בסימון 4,3,2,1 ובחתימת בית הדין וחותמתו, נקראה בפני המצווה בהיותו בדעה צלולה ובהבינו את תוכנה ומשמעותה, והוא הצהיר בפנינו שזוהי צוואתו וחתם עליה בפנינו.
ב. המצווה הנ"ל קיבל בפנינו בקניין המועיל על פי דין תורה על כל האמור בצוואה הנ"ל.
ניתן ביום י"ח בטבת התש"פ (2020/01/15 .(
הרב בנימין אטיאס – ראב"ד" חשוב לציין, כי לאור רצונו של רבינו שהצוואה תהיה ברורה ולא תהיה אפשרות לערער עליה, נעשו כמה וכמה שלבים חשובים על ידי הרב ברגר ועל ידי הרבי עצמו, בצורה כזו שעל פי דרך הטבע אין כמעט אפשרות ערעור על הצוואה.
עד כדי כך היתה הרבנית מעורבת ומרוצה מעבודתו המסורה של הרב ברגר עד כי בשלב כלשהו אף ביקשה ממנו שיסדר גם לה צוואה..
הצוואה ברורה, חדה, חד משמעית, מעוגנת הלכתית וחוקית בצורה מוצקה, ולאחר שהופקדה על ידו בעצמו בבית הדין וקיבל על כך קנין, אין שום אפשרות חוקית או הלכתית לערער על כך. לכן, הספקות שמנסים אותם מערערים להעלות בדברים זניחים שוליים ומטופשים, אינם יכולים להוות אף לא ספק קל שבקלים לגבי הנחרצות והבהירות שרבינו זי"ע ביקש לתת עליהם את התשובה בצוואה האיתנה שהנחיל.
זאת ועוד, כל מי שהכיר את רבינו לאורך חייו, יודע שרבינו זי"ע לא היה מסוג האנשים שניתן לשכנעם בנקל ול"הסיתם" להדיח חלילה בן או כיו"ב. דברים נעשו בשיקול דעת מעמיק ולאחר בחינה מדוקדקת. אם על מצבו הרפואי לא יכולים היו לשוחח עימו מי שהוא עצמו לא ביקש זאת במפורש, וכל מי שניסה להתחיל לשוחח עימו נדחה על הסף כחומה בצורה, וכי יעלה על הדעת שמישהו היה יכול "לפתח שיחה" עם הרבי על מה שיהיה לאחר מאה ועשרים??? הדברים הזויים ומופרכים מעיקרם.
כמו כן, כל מי שראה את רבינו לאורך ימי מחלתו, עד היום האחרון ממש, לא יכול לקבל לרגע את המחשבה שהיו ימים שרבינו זי"ע לא היה ב"כלים", או שלא יכול היה לקבל החלטה מושכלת לגבי הצוואה.
הרבי זי"ע היה בכל ימיו ובכל השנה האחרונה, כולל כל ימי חודש טבת תש"פ שבהם חתם על הצוואה, במלוא צלילותו וחושיו החדים, הוא השיב לשואליו דברים העומדים ברומו של עולם ופסק בדיני נפשות יום יום ושעה שעה. לבוא ולומר שלא ידע מה הוא עושה או על מה הוא חותם צריך להיות מישהו שהגיע מכוכב אחר ולא ראה את הרבי בעריכת השולחן בי"ט טבת ובכל הימים שבהם שהה בארה"ק. יתרה מכך: לאורך כל התקופה, כל ימי מחלתו, ממש עד היום האחרון, היה בשיא כושרו ובצלילותו, חד כתער וברור לחלוטין. הוא היה חלוש וכואב, מיוסר ודואב, אך זה לא השפיע בכהוא זה על כושרו ועל הקוגנטיביות הברורה והחותכת שלו. מי שמטיל בכך ספק - עפרא לפומייהו!
4 .ויהי אחרי מות משה
הרבי זי"ע נסתלק מאיתנו בחתף בליל כ"א אב תש"פ, בערך בשעה 1 בלילה.
עוד באותו לילה! כחלוף שעה-שעתיים, הודיעה הרבנית למשב"ק אברהם חיים ברנדויין שיידע שיש צוואה, וההעתק נמצא אצלה... באותו זמן אמרה הרבנית שהצוואה נמצאת בכספת ואין אפשרות לפתוח אותה כי שכחו את הקוד. הדבר כבר היה ידוע מהרגע שהרבי חזר ארצה שבועיים קודם לכן, והרבי זי"ע והרבנית הזמינו הביתה פורץ, אולם פתיחת הכספת התעכבה מתוך תקוה שיצליחו לפתוח את הכספת ולהיזכר בקוד הפתיחה (עובדה זו שהיא עצמה ביקשה להזמין פורץ והמשפחה עצמה השתמשה בסוף באותו פורץ שהגיע כבר קודם לפטירה, כדי לפתוח את הכספת לאחר השבעה כדי לחלק בין בני המשפחה את תכולתה, שימשה אחר כך למלעיזים לטעון שפרצו לה וגנבו את הצוואה... כפי שנראה להלן איך דברים מתהפכים והופכים לשקרים והאשמות).
הרבנית כאמור אמרה שיש בעיה בפתיחת הכספת וצריך לבקש מהרב ברגר את הצוואה. עוד בלילה שוחחה הרבנית עם אח"ב שאמר לה כי למיטב ידיעתו יש עוד העתק בבית הדין בפתח תקוה, וסוכם על ידה שמיד בבוקר יבקשו מהדיין הרב ד"ג את הצוואה כדי שיוכלו לקרוא זאת בלוויה.
בנוסף, הרבנית עצמה צילצלה עוד באישון לילה או ממש באשמורת הבוקר לרב ברגר לבקש ממנו שיביא את הצוואה, ונתנה את הטלפון בידו של אח"ב שימשיך את השיחה עם הרב ברגר שהיא התחילה מיוזמתה. אח"ב למרות שהיה קרוב אל הרבי בקירבה מוחשית יומם ולילה והוא בעצם שימש ידא אריכתא של החסידים לאורך השנים בכל שאלה לרבי, והוא שהעביר את תשובות הרבי לציבור היה מופתע בעליל מפרטי הפרטים של ההכוונה להנהגה שכתב הרבי זצוק"ל. לא היה כמעט איש בין החסידים קרוב יותר, ונטען על ידי כל מפיצי השקרים שהוא כביכול "הסית" את הרבי לכתוב את הצוואה והשפיע על תוכנה (אין לך רשעות ואטימות גדולה מזו: כל מי שהכיר את רבינו, ולו במעט, יודע שלא שייך להזיז את הרבי ולשכנע אותו בכגון דא. איזו חוצפה ורשעות לב לטפול האשמה כזו ודברים כה חמורים על מנהיג ישראל
