בבית משפטו של שלמה המלך הופיעו שלושה אנשים. ניכר היה על פניהם שהם נסערים והם הטיחו האשמות זה בזה. "אדוני המלך", פתח האחד ואמר, "אנו שלושה שותפים שיצאנו לעשות עסקים, ולקחנו בידינו סכום כסף גדול". "כשהתקרבה השבת", המשיך השני בסיפורו, "חפרנו בור שם הטמנו את הכסף מתוך כוונה לקחת אותו מיד בצאת השבת". שלמה המלך האזין בקשב רב. "כשבאנו אחרי השבת", התפרץ השלישי, "הכסף נעלם! אף אחד חוץ מאיתנו לא ידע על צרור הכסף והבור שחפרנו! אחד מאיתנו הוא הגנב!" "אני מבקש ממך, אדוני המלך, שכל אחד מאיתנו יישבע שהוא לא גזל את הכסף, וכך נדע מיהו הגזלן!" אבל שלמה המלך לא מיהר לעשות זאת. הוא ידע שבדיוק כמו שאחד מהם לא חשש לגנוב את הכסף, הוא בטח לא יהסס גם להישבע לשקר... הוא חיפש עצה מיוחדת, רעיון חכם באמצעותו הוא יוכל ללכוד את הגנב. לאחר מחשבה הוא ביקש מהם לשוב למחרת. למחרת, כשלושת הסוחרים הופיעו שוב בבית המשפט, פנה אליהם המלך ואמר: "אני רואה שאתם אנשים חכמים, אז לפני שאעסוק במשפטכם אני רוצה להתייעץ עמכם בשאלה מסויימת". המחמאה של שלמה קסמה להם מאוד והם היו סקרנים לדעת מה תהיה השאלה. "היו פעם ילד וילדה שגדלו יחד, ונשבעו זה לזו שכשהם יגדלו הם יתחתנו. "עברו שנים, הילדה גדלה והתחתנה עם אדם אחר. בלילה הראשון של החתונה, אחרי החופה, היא נזכרה בשבועתה וסיפרה לבעלה על כך. "כששמע זאת הבעל הוא אמר לה: 'לא נוכל לחיות כבעל ואישה עד שלא נלך לאותו אדם ונבקש ממנו להתיר את השבועה שנשבעתם זה לזו'! "הלכו הבעל והאישה וסכום כסף רב בידם ופגשו את אותו ילד שכמובן הפך אף הוא למבוגר. הם הציעו לו סכום כסף גדול כדי שהוא יואיל לבטל את השבועה. אבל הבחור בטוב ליבו ויתר על הכסף, איחל להם מזל טוב ופטר אותם לשלום. "בדרך חזרה, הבעל והאישה הטריים והמאושרים פגשו שודד שלקח מהם את כספם. 'בבקשה תחזיר לנו את הכסף! אמרה לו האישה. היא סיפרה לו על השבועה, על נכונותו של הבעל להפסיק לחיות ביחד עד שהם יתירו אותה, ועל הבחור טוב הלב שוויתר על הכסף. הדברים נגעו לליבו של השודד והוא החזיר להם את הכסף". שלמה המלך סיים את הסיפור ונעץ את מבטו בשלושת השותפים שהיו קצת מבולבלים ולא הבינו לאן כל זה מוביל. "השאלה שלי היא: מי מכל הדמויות המעורבות בסיפור ראוי להערכה? מי מהם עשה את המעשה האצילי ביותר?" אמר אחד השותפים: האישה ראויה לכבוד ולהערכה שכן היא שמרה על הבטחתה ועל השבועה שנשבעה בתור ילדה! אמר השותף השני: דווקא הבעל ראוי להערצה. למרות אהבתו החזקה לאישה, מיד אחרי החופה הוא עזב את הכול כדי לבקש אישור מאותו בחור, ורק לאחר-מכן הוא שב לחיות עמה! אמר השותף השלישי: אכן, שניהם ראויים להערצה. אבל איזה טיפש היה הבחור! הציעו לו סכום גדול של כסף, למה הוא לא לקח אותו?... שלמה המלך הרצין. "אתה הגנב!" הוא הרעים בקולו על השותף השלישי. "אם כך אתה מדבר על הבחור למרות שכלל לא היית מעורב בסיפור, הדבר מראה שיש לך תאווה להשיג כסף אפילו אם הוא לא שייך לך. אני בטוח שאתה הוא זה שגנבת את הכסף משני השותפים האחרים!" השותף השלישי הודה במעשה, ושני השותפים האחרים שבו לביתם מרוצים ונפעמים מחכמתו של החכם מכל אדם. (מעובד על-פי "ספר מעשיות" לרבינו ניסים גאון) | 
