יוד שבט - געגועים למנהיגות אמיתית

געגועים למנהיגות אמיתית

מנהיגות אמיתית שואפת ליצור מציאות, לחתור לעבר יעדים, בלי לבדוק אם הצעדים האלה אהודים בעיני הקהל. שבת זו כרוכה בשני מנהיגים כאלה

חכמינו נתנו סימנים לתקופת 'עקבתא דמשיחא', הזמן שקודם בוא המשיח. אחד הסימנים הוא אובדן המנהיגות. משם לקוח הביטוי "פני הדור כפני הכלב". היו שפירשו זאת כך: בעבר היה מקובל שהכלב רץ לפני המרכבה. במבט ראשון נראה שהוא המנהיג ומורה הדרך, ואולם כשמגיעים לפרשת דרכים, הכלב עוצר ומביט אחורה לבדוק לאן האדון רוצה לנסוע. כאלה הם 'פני הדור' – במקום להוביל הם מביטים כל הזמן לאחור.

קוראים לזה 'מנהיגות הסקרים'. מי שנאבקים על ההנהגה עורכים סקרים ומתאימים את עמדותיהם למה שהעם רוצה לשמוע. במקום להוביל את הציבור לאן שהמנהיג חושב שראוי ללכת, הם מנסים כל הזמן למצוא חן בעיני העם.

נגד כל הסיכויים

בתוך הוואקום הזה גוברים הגעגועים למנהיגים של אמת. שבת זו, י' בשבט, מחברת שתי דמויות מופת כאלה. זה יום ההילולא של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. הוא התייצב נגד המשטר הקומוניסטי בברית-המועצות, והקים מחתרת שנאבקה לשמר את חיי היהדות.

המאבק הזה נראָה חסר כל סיכוי. וכי מה כוחו של רבי חסידי מול כוחות הרשע של השלטון העריץ? כאן באה לידי ביטוי מנהיגותו העשויה ללא חת. הוא יצא לקרב במסירות נפש, והחדיר רוח זו גם בחסידיו. הללו היו מוכנים להקריב את חירותם ואף את חייהם למען הפעלת תלמוד תורה לילדים, למען שחיטה כשרה, ברית מילה, מקווה טהרה והפצת תשמישי קדושה.

הוא נאסר, עונה, כמעט הוצא להורג, ולבסוף שוחרר ויצא מרוסיה. עבר את תחילת אימי השואה, והגיע לארה"ב שבור ורצוץ בגופו. ידידיו ומכריו חשבו שעכשיו ינוח. אך הוא יצא לקרב הבא – להפוך את ארצות-הברית למקום תורה. ושוב – פעולותיו היו מאוד לא פופולריות. האתגר נראה לא-מציאותי. אבל הרבי יצא למערכה והצליח נגד כל הסיכויים.

ביטחון במלחמת המפרץ

לאחר הסתלקותו עלה על כיסאו חתנו, הרבי מליובאוויטש. ושוב אנו רואים אותה רוח של מנהיגות, שקמה ליצור מציאות, לחתור לעבר יעדים, בלי לבדוק עד כמה הצעדים האלה אהודים בעיני הקהל. כשהרבי התחיל לשגר שלוחים לקצות עולם, המהלך הזה נראה מוזר מאוד בעיני רבים וטובים. כשקרא לחסידיו לצאת ולהניח ליהודים תפילין בחוצות הערים – היו לא מעטים שהרימו גבה. כיום הכול רואים איזו מהפכה חולל הרבי בעולם כולו.

בימים האלה העולם מציין שלושים שנה למלחמת המפרץ. באותם ימים בלטה מאוד מנהיגותו של הרבי, שבניגוד לאווירת ההפחדות שהפיחו רבים, קרא בקול רם להוסיף לנסוע לארץ ישראל, לא לברוח ממנה, להאמין שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ושכל האירועים האלה יביאו טובה גדולה לעם ישראל. ואכן, כשנסתיימה המלחמה התבררו הניסים האדירים שקרו בה.

את כל מנהיגותו כיוון הרבי לעבר יעד אחד – הכנת העם לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. המשימה הזאת טרם הושלמה, והיא בידי כל אחד ואחת מאיתנו.

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=16966&CategoryID=2577

כללות נשמות עם ישראל מהווים יחד "קומה אחת שלימה"^[3], ונמשלים לגוף אחד - כאשר רוב כל נשמה קשורה באבר פרטי בגוף הכללי, אך יש יהודים שנחשבים לראש. וכשם שבאברי האדם הראש הוא אבר כללי, שדרכו נמשכת החיות לאברים, כך צדיקי הדורות (המכונים "ראשי אלפי ישראל") הם נשמות כלליות, ודרכם נמשכת החיות לכל אנשי הדור^[4]. בנשיא הדור ישנו ענין נוסף, אשר מלבד היותו מראשי אלפי ישראל הוא נמשל גם ל"לב כל בני ישראל"^[5]. החידוש בכך (שהוא נמשל גם ללב), הוא השוני בין הלב למוח: המוח מעביר לכל אבר חיות כפי תכונותיו; והלב שמזרים את הדם לכל האיברים, עושה זאת ללא חילוק ביניהם, וכך הנשיא משפיע (לא רק את החיות הפרטית, אלא) גם את החיות הכללית.

"עצם החיות" של יהודי באה מהתקשרותו הפנימית לה', שנפעלת על יד הרובד הפנימי שבנפשו, המכונה ה"יחידה שבנפש". כשם שלכל יהודי יש "יחידה פרטית", כך לכללות העם יש "יחידה כללית", אשר היא נשמתו של נשיא הדור^[6], וכיוון שכך מאירה אצל הנשיא עצם החיות של כל בני ישראל, ללא חלוקה לפרטי ה"אברים" - כל יהודי בפני עצמו^[7].

נשיא^[8] הדור הראשון היה משה רבינו, עליו כותב רש"י^[9]: "משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל". המדרש קובע כי "אין דור שאין בו כמשה"^[10]. כך גם נכתב בתיקוני זוהר^[11]: "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא", כלומר - בכל דור יש את נשמתו של משה, המתלבשת בגופו של הנשיא של אותו הדור.

במשך הדורות, היו זמנים בהם הקשר בין הנשיא לעם היה קשר גלוי, והיו זמנים שקשר זה היה בהעלם. מאז שהחל רבי ישראל בעל שם טוב לשמש כנשיא הדור, ובפרט עם התגלותה של תורת החסידות על ידי נשיאי חב"ד, חזר הנשיא להיות גלוי^[12]. הרבי קישר את התהליך הזה בכך שהעולם מתקרב לגאולה^[13].

צא דיבוק צא

[quote]אדמה10.
אתה תגיד בזכות ה'תניא'. מישהו אחר יגיד בזכות 'נפש החיים'. אחר יגיד בזכות 'קופת העיר'..
הצד השווה שבהן שכולכם לא חיים עם רגליים על הקרקע. וכל אחד מנצל את המגיפה לעשות נפשות (מיסיון) לאמונותיו.[/quote]

זה אתה שחוזר כל הזמן על זה שאתה ממשפחה ורקע חסידיים? ויזניץ כמדומני. או שזה ניק אחר?

מסכים איתך שזו לא הדרך לעשות נפשות וזו גם לא הכוונה. הכוונה הינה לבקר בערך את מה שאתה מתאמץ לבקר כאן בפורום, אבל לא לבקר בשביל לשחוט מישהו ח"ו אלא לכוון לפיתרון הקיים כבר מאות שנים. לא פיתרון שלי אלא פיתרון שנמצא איתנו כבר כמה מאות שנים וזו תורת הבעש"ט שרוב הציבור החרדי מאמינים ומקבלים, רובם במסורת מאבותיהם (כולל חסידי נפש החיים שנכתב בזמנו כקונטרה לספר התניא וכולל חסידי קופת העיר שהוקמה במתכונת הכוללות החסידיים ורק שיכללה את השיטות ואידך זיל גמור) רואים עדרים שלמים ללא רועה או עם רועה שלא יודע להיכן ואיך להוביל את העדר וזה מעורר רחמים.

הדור הזה משקיע אנרגיות עצומות בתעשיה שלמה של המשכים חיצוניים לבעש"ט ולחסידות. אם חלק קטן מזה היה מושקע בפנימיות כלומר בתורת הבעש"ט (לאו דוקא חב"ד, גם תורת החסידות הכללית) מצבנו להערכתי היה טוב באין ערוך וללא ציות עיור ללא מחשבה למנהיגים שלא יודעים לאן להוליך את הציבור העצום ומייצרים חילול ה'. דוקא הפנימיות הזו היא זו שמביאה את היהודי לשתי רגליים על הקרקע ומספיק להביא כדוגמא את מפעל השלוחים העולמי של הרבי שזה הכי בקרקע שיכול להיות שמפעילים אותו יהודים שראשם מלא בתורת הבעש"ט אבל עם 2 רגליים על הקרקע - סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

אדמה 10

כיהודי חסידי רציתי לדעת מה פשר המושג שהזכרת 'נשיאי החסידות', ומי הם 

אדמה10.
אתה תגיד בזכות ה'תניא'. מישהו אחר יגיד בזכות 'נפש החיים'. אחר יגיד בזכות 'קופת העיר'..
הצד השווה שבהן שכולכם לא חיים עם רגליים על הקרקע. וכל אחד מנצל את המגיפה לעשות נפשות (מיסיון) לאמונותיו.

מישהו יודע אם הרבי מלובאוויטש כבר התחסן?