כאן - קול המוזיקה: השבוע בתוכניות 'זרקור' - הכנר יאשה חפץ

כאן - קול המוזיקה:

יאשה חפץ, שהשבוע ימלאו 120 שנה להולדתו, הוא בעיני רבים שם נרדף לנגינת כינור מושלמת: דוגמא מרהיבה למלאכת אחיזה בקשת שאין למעלה ממנה, דיוק מירבי, טכניקה בלא פגם וּמוזיקליות עמוקה.

השבוע נייחד לו את תוכניות "זרקור" (המשודרות בימים א'-ד' בין השעות 13:00- 14:00), ונשמע בנגינתו מיצירות באך, מוצרט, בטהובן, ברהמס, סן-סאנס, צ'ייקובסקי ואחרים.

תודה על הקישורים.

האם באוספי יאשה חפץ למיניהם שהוציאה 'סוני' נמצאות ההקלטות הנ"ל?

תוקן על ידי גלילוני ב- 01/02/2021 12:55:17

ההופעה המפורסמת של חפץ בסוף הסרט "תהיה להם מוזיקה" בביצוע הפרק השלישי של הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון (ככל הנראה הקונצרט היחיד בו חייך):

שמועה מאלפת:

פעם תלמיד של חפץ ניגש אליו ואמר לו: "אני רוצה לנגן עבורך, שתאמר אם יש לי עתיד כנגן מקצועי או שעלי ללכת לעסוק בעסק המשפחתי". חפץ ביקש ממנו לנגן לפניו. התלמיד ניגן. חפץ אמר לו: "אין בך את האש". התלמיד ויתר על לימודי הכינור ובמשך שנים רבות היה לו עסק מצליח. כעבור שנים רבות חפץ הגיע להופיע בעיר בה התגורר התלמיד. התלמיד הלך להאזין לקונצרט ולאחריו נפגש עם מורו. חפץ שאל אותו: "מה עשית בחייך?". התלמיד ענה: "אני איש עסקים, אבל אני מרגיש שחסר לי משהו כשויתרתי על הכינור". חפץ אמר לו: "אוי ואבוי! ויתרת על הכינור! איך יכולת לעשות את זה? ניגנת כל כך יפה!". התלמיד אמר: "מאסטרו, אבל אמרת שאין בי אש". אמר לו חפץ: "אם-כך כנראה צדקתי, כי לו היה בך אש, לא היית משגיח בדבריי".

יאשה חפץ מגדולי המבצעים של מוזיקה קאמרית בכל הזמנים. להלן ביצועים נדירים ומיוחדים של חפץ ואמנים גדולים אחרים למוזיקה קאמרית:

טריו לכלי קשת אופוס 9 מאת בטהובן (עם ויליאם פרימרוז, גרגור פיאטיגורסקי, 1958):

כשחפץ התחיל לנגן, היו הרבה כנרים שניגנו מוזיקה ברגשנות מוגזמת. חפץ לקח את הכנרות לכיוון הפוך של שליטה ברוח ושאיפה לאובייקטיביות. לכן היו אז מבקרים שאמרו שנגינתו מכנית, מרוחקת, מלוטשת מדי. בהדרגה חפץ למד את כוונותיהם של המלחינים, ונגינתו היתה לרגשית יותר. למעשה האינטנסיביות הרגשית של חפץ עצומה, אלא שנגינתו לא רגשנית ולא סנטימנלית; מנגן ברגש בלי לנסות לרגש.

הרפרטואר של חפץ עצום, אך בצדק הוא מזוהה בעיקר עם מוזיקה רומנטית, ויותר מכל עם הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון.

הקונצ'רטו לכינור ותזמורת במי מינור מאת מנדלסון, בביצוע חפץ והתזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוח תומאס ביצ'ם (1949):

יאשה חפץ כל חייו הכיר תודה למורו לאופולד אאואר. להלן דברים שאמר אאואר המלמדים עד כמה היתה גדולה השפעתו על תלמידו:

"אני מתעקש על התפתחות טכנית מושלמת אצל כל תלמיד שבא אלי. אמנות מתחילה היכן שהטכניקה נגמרת. לא יכולה להיות התפתחות אמנותית ממשית בטרם טכניקה מכוננת באיתנות. הרבה מאד עבודה טכנית נדרשת בטרם אפשר לגשת ליצירות הגדולות של ספרות הכינור, הסונטות והקונצ'רטי."

"אינני מאמין בתיאוריה שאפשר לדעת מי מורו של כנר על פי נגינתו. אינני מאמין שאפשר לדעת מי תלמיד של אאואר על פי האופן בו מנגן. ואני גאה בכך כי זה מראה שכל אחד מתלמידי הרוויח מדרכי לעודד התפתחות אינדיבידואלית, ושהם היו לאמנים אמתיים, כל אחד עם אישיות משלו, ולא מכונות כינור הדומות זו לזו".

"להתאמן נכון אינו עניין של שעות. אימון משקף ריכוז מירבי של השכל. עדיף לנגן בריכוז שעתיים מאשר להתאמן שמונה שעות בלי ריכוז. יש לומר שארבע שעות הן הזמן המקסימלי לאימון, אינני מבקש יותר מזה מתלמידי, ושבכל רגע ורגע שהשכל יהיה פעיל כמו האצבעות."  

"על כל תלמידי לנגן באך. הדבר המרשים ביותר בסונטות של באך (לכינור) שאינן צריכות ליווי. באך חיבר מוזיקה במהירות ובקלות, ולא היתה לו בעיה לחבר ליווי לו חשב שזה הכרחי. אלא שלא חיבר ליווי, וצדק בכך. ועדיין יש לנגנן בדיוק כפי שנכתבו... הקונטרפונקט שלו, הפוגות שלו - לנגנם היטב כשהנושא הראשי, לפעמים בקולות החיצוניים, לפעמים בקולות הפנימיים, או נעים מזה לזה - זה קשה ביותר!" 

סונטה מס' 1 בסול מינור לכינור סולו מאת באך, בביצוע יאשה חפץ:

ראיון חשוב עם אריק פרידמן, תלמידו של חפץ, במלאת מאה שנים להולדת חפץ:

כמורה לכינור, חפץ היה מורה קשוח, שהכין את תלמידיו לעולם רב המכשולים של הופעות בקונצרטים. הוא היה מאתגר את תלמידיו להכין יצירה קשה תוך זמן קצר, לוקח את התוים מתלמידים באמצע נגינתם, או אומר לתלמיד שהכין יצירה אחת לנגן יצירה אחרת. לא בכדי אמר: "אם ישרדו אותי, יוכלו לשרוד כל דבר".

הוא לימד את תלמידיו לעבוד קשה, לעבוד בכנות, ולעבוד בתבונה. להתאמן בריכוז. להתאמן על סולמות, אפילו אם לא אוהבים זאת. ואם טועים, לא להמשיך הלאה, אלא לתקן את הטעויות. ולהתאמן על מקומות בעייתיים שוב ושוב.

בתחילת כל שיעור היה שואל: "מי מוכן?". פעם, לקראת סוף שיעור, חפץ ביקש מתלמידה לנגן, והיא ניגנה נוקטורן של שופן-סרסטה. "לא רע", הוא אמר, וקם ממושבו על מנת להציע תיקונים. "עדיין במאבק פילוסופי", היא הסמיקה, "אינני יודעת מתי זה מוכן". חפץ אמר: "אם כך, אולי מוטב שתעסקי במקצוע אחר. הכתה משוחררת". התלמידה ניסתה להתחמק מהר מהחדר. חפץ התיישב, קרא לה. ולאחר ששאר התלמידים יצאו מהכתה, אמר לה: "לא אהבתי את מה שראיתי היום. אם אין לך בטחון בעצמך, איך את מצפה שאחרים יבטחו בך?. אני רוצה לראות שיפור. להתראות". התלמידה הצליחה לשרוד את השנה הראשונה, ובהמשך נהייתה לכנרת מקצועית ולעוזרת הוראה של חפץ.