בשנות ה 40-50 וויליאם סילברמן שהיה רופא אמריקאי ניסה לטפל בתינוקות אשר פיתחו מחלת עיניים שיכולה להוביל לעיוורון עם הורמון מסוים (ACTH).
סילברמן ראה שמתוך 31 תינוקות עם אותה מחלה, 25 החלימו, 2 התעוורו לגמרי, 2 התעוורו בעין אחת ו 2 ראו בצורה סבירה אבל עם שרידים מהמחלה.
על פניו נראה מבטיח ביותר ובמיוחד בהתחשב בעובדה שבבית חולים מקביל מתוך 7 תינוקות שלקו באותה מחלה 6 מהם הפכו לעיוורים לאחר שלא קיבלו טיפול.
ממש לפני שהכריזו על הטיפול של סילברמן כקסם, הוא היה מספיק ביקורתי כלפי עצמו והחליט שהנתונים לא מספיק טובים למרות שהם כביכול מאוד מובהקים על פניו.
סילברמן הציע שיעמידו את הנושא במחקר קליני מבוקר שבו תינוקות חולים יוקצו באופן רנדומלי לכאלה המקבלים ACTH וכאלה שלא.
ממצאי המחקר הקליני הראו ששליש מאלו שטופלו ב ACTH התעוורו אבל רק חמישית מהתינוקות בקבוצת הביקורת שלא קיבלה טיפול...
יותר מזה, בקבוצה שקיבלה טיפול היו תופעות לוואי רבות יותר.
מסקנה: גם אם נראה לכם שהניסיון שלכם מאפשר לכם להסיק דברים בצורה טובה, גם אם זה "מרגיש" לכם נכון, עד שזה לא עומד בשורת מחקרים מבוקרת ומסודרת אתם כנראה לא יכולים לדעת את זה ברמת וודאות מספיק גבוהה ובמיוחד במצבים נסתרים מהעין כמו בעולם הביו-מדיקל.
-טל בן משה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC546086/
נשלח מהאנדרואיד שלי
