חרדית לשעבר מקרית ספר עומדת במרכז העסקה לחילופי שבויים עם סוריה

בת כהן שנבעלה לפסול לה חייבת שריפה! החמורה והנדירה שבמיתות. שריפת נשמה (ע"י עופרת) וגוף קיים.

כזו תורה יש לנו.
תורה הקדושה ניתנה באש!

עקב השבת לא הספקתי להתייחס לדבאיך דלעיל. אתחיל בזה ששנינו מסכימים שבמקרה הזה (בהנחה שגופשטיין צודק), אין כאן אונס ולא פיקוח נפש ואין כל קשר לקרקע עולם. ועכשיו חסלע המחלוקת בינינו: לא כל אונס הוא בעל אפשרות למות, תחשוב שגוי בריון תופס נערה ואונס אותה, אין כאן כל שאלה של יהרג ואל יעבור אלא רק: האם היא חייבת עונש, והאם היא מותרת לבעלה. התשובה היא שהאשה לא חייבת עונש אבל אם היא נהנתה היא אסורה לבעלה (וזו כוונתי: קרקע עולם לא פוטר כלום באונס). במקרה אחר, שאומרים לאשה- או שתיבעלי או שתמותי, כאן קרקע עולם פוטרת אותה מהיהרג ואל יעבור ויהיה אסור לה להיהרג והיא פטורה מעונש, ושוב- אם היא נהנת היא אסורה לבעלה. לעומת זאת, אם היא עשתה מעשה אקטיבי, נניח היא חיזרה אחריו ועכשיו שהוא קרב אליה היא לא יכולה להימנע כי יהרגו אותה, במקרה כזה היא איננה קרקע עולם והיא צריכה להיהרג (ושוב, אם היא בחרה לעבור ולר להיהרג, היא פטורה מעונש). במקרה אחר, שאישה נבעלת באיסור, אם היא לא עשתה כלום כלום, היא פטורה ממיתה כי זה לאו שאין בו מעשה, אבל המציאות היא שאם לא מדובר באונס, בדרך כלל אין מציאות שהאישה לא עשתה שום פעולה שתוציא אותה מגדר "לאו שאין בו מעשה". (אבל ההנאה עצמה לא הופכת ללאו שיש בו מעשה, כי גם במקיף ומכחל עינא וכדו' יש הנאה אבל בגלל שאין מעשה הדבר מותר)

נכון שבענין אל תספר עמו מאחורי הגדר - נאמרה חומרא יתירה מחמת חומרא דאביזרייהו דעריות. ואי אפשר להוכיח לכאן ולכאן. כלפי עניין קרקע עולם.

א. באם אתה כותב שעיקר דבריך נאמרו בעניין יהרג ובל יעבור, תמוה איך שרבבת עניין זה של קרקע עולם - לכגון הנושא דידן, באם היא אכן עברה את הגבולות - תרתי משמע - לעשות מעשה מזוהם. האם היותה קרקע עולם (שהולכת ק"מ רבים בשביל זה, באם היא שפויה כמובן, מה שכלל לא בטוח) משנה משהו את הסטטוס שלה לעניין התייחסות כחטא וכפשע.

ב. כל יהרג ובל יעבור שמדברים עליו היינו באונס. של כפייה מעכו"ם. ובזה יש מי שסובר שתעבור ואל תיהרג. אבל בפיקוח נפש באופן אחר, כגון שאמרו אין לה תקנה עד שתיבעל לפלוני, הרי אמרו תמות ואל תספר אחריו מאחורי הגדר. ושם נחשב כעין רצון. ובכל מתרפאין חוץ וכו'.

ג. כתבת בפשיטות שזה 'לאו שאין בו מעשה', גם כאן כמדומני שלא מצינו מי שיאמר כך. כי בעניין לאו שאין בו מעשה, בכל הדוגמאות בש"ס לא מדברים על 'מעשה פאסיבי', דהיינו שהגוף משתתף בתוך העניין, אלא על שב ואל תעשה באופן שהעבירה נעשית מעצם ההימנעות - כגון נותר, אי קיום שבועה וכדומה - אבל כל שהגוף משתתף בתוך העבירה, לא ידוע (ומסתבר מאוד שלא) אם מישהו מרבותינו העלה לחלק בין פעולה פאסיבית לפעולה אקטיבית. ותרוייהו הוי מעשה. והרבה עבירות שבתורה עוברים כן.

ד. בכל מקרה תודה על עליית רמת הדיונים פה בפורום, ומי מדבר על ההפתעה שהאשכול הזה שמעשה תיעוב נידונים בה, הופך לפתע לדיון ישיבתי והלכתי.... מזכיר את פורים, שבתוך כל ההסתר, גם מבחינת סיפורי התועבה המלווים את המגילה מהחל ועד כלה, שם נמצא השי"ת שהוא אמת ותורתו אמת טהורה וגם פרושה.