הרב טוביה בלוי

הקריסה הסופית של "הסכם פברואר"

רובם (או: כולם) של הקוראים מודעים עתה לראשונה על קיומו של יצור זה שנקרא בשם "הסכם פברואר".

אני נזכר בשיחות הקודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע לאחר הגזירה האיומה (בלשון קדשו של הרבי) של "מיהו יהודי", שכ"ק אדמו"ר ניהל נגדה מלחמת קודש במסירות נפש.

להבהרת הדברים נזכיר כי ביום י"א אדר תש"ל נחקק חוק בכנסת להגדרת המושג "יהודי" (לצורך חוק השבות וחוק מירשם האוכלוסין וחוקים אחרים): "מי שאמו יהודיה או שהתגייר".

החוק הזה הוצג כהישג דתי עצום של המפד"ל, לאחר שלפני שהתקבל חוק זה הורה בג"ץ, לרשום כיהודים את ילדיה של נכריה שהיתה נשואה ליהודי ר"ל.

במבט שטחי היה נראה אכן החוק הזה כהישג דתי גדול, כיון שהוא נועד למנוע מקרים נוספים כאלה כמו המקרה שלגביו פסק הבג"ץ מה שפסק.

להפתעת הכל יצא כ"ק אדמו"ר זי"ע בזעקה גדולה ומרה (היה זה אמנם בהתוועדות פורים של אותה שנה) על כך שאין כאן תיקון אלא פירצה נוראה.

הסבר הדברים: עד לקבלת החוק האמור נהג משרד משרד הפנים ברישום התושבים, מאז קום המדינה, על פי הנחיה-תקנה של שר הפנים להגדיר כיהודי את "מי שאמו יהודיה או שהתגייר כהלכה".

לא רבים שמו לב שהשמטת המלה "כהלכה" לא היתה מקרית כלל וכלל, ומאחוריה היו כוונות זדוניות.

מר יעקב שמשון שפירא, שר המשפטים דאז, ומר חיים צדוק, יו"ר וועדת החוקה, חוק ומשפט דאז (שניהם מראשי מפלגת השלטון דאז) הסבירו בנאומיהם בכנסת כי על פי החוק החדש כל תעודת גיור תאפשר לבעל התעודה להירשם כיהודי. פירוש: עד אז, במשך 22 שנות קיום המדינה נרשם כיהודי רק מי שהתגייר כהלכה, למעט כל מיני "גיור" שלא כהלכה כגון: "גיורים" ריפורמיים וקונסרבטיביים וכיוצ"ב. השמטת המלה המסייגת "כהלכה", לצד המלה "שהתגייר", היתה, הן במוצהר והן למעשה, הכרזה מטעם מדינת ישראל, המדינה היהודית, כי כל גוי נחשב כיהודי, אם רק יארגן לעצמו נייר פורמלי, חסר תוקף ממשי.

היה זה, במוצהר ובגלוי, עידוד לנישואי תערובת בכל העולם, תוך איתות קבל עם ועולם שאין שום מחסום להתבוללות ולנישואי תערובת.

למה הסכימו שרי המפד"ל, נציגיה המוצהרים של היהדות הדתית, לקיום הפירצה הזאת?

התשובה: "הסכם פברואר"!

ההסכם הסודי מאוד מאוד (הרבי ידע זאת כנראה ברוח קדשו) בין מפא"י ומפד"ל קבע כי לגבי גיורים שנעשו בארץ יוכרו רק גיורים של בתי הדין הרבניים של הרבנות הראשית, ולגבי חו"ל תוכר כל תעודת גיור. כלומר: המפד"ל דאגה אך ורק לשמירת הסמכות של הרבנות הראשית ותו לא.

כזכור כ"ק אדמו"ר יצא בקול רעש גדול במחאה גדולה וחריפה נגד החוק החדש, וקרא לשרי המפד"ל לפרוש מן הממשלה עד לתיקון החוק על ידי החזרת המלה "כהלכה" להגדרת יהדותו של אדם. הם לא נענו והרבי כינה אותם, בין השאר, בתואר "עבדים כנענים". ואף קרא, לקראת הבחירות בכנסת, שלא להצביע עבור מי שאחראיים לרישום גויים כיהודים.

בהתייחסותו של הרבי לגזירה אמר דברים שלאחר מכן התבררו כנבואה, כי הגזירה האיומה נוגעת לא רק להתבוללות ונישואי תערובת בחו"ל, אלא גם, בסופו של דבר, יוכר גם בארץ "גיור" שלא כהלכה.

אז החל תהליך של כירסום בשלבים שונים ופרטים שונים, שאין חשיבות לפרטם כאן. והקריסה הסופית של הסכם פברואר אירעה בחודש אדר ה'תשפ"א, 51 שנה לאחר היוולדו.

הבג"ץ היה כצפוי באופן טבעי, זה שדאג, בהמשך לכל פסיקותיו, בענייני דת וארץ הקודש, להרוס כל סממן יהודי שאמור להוות ניגוד לרעיון הציוני של "ככל הגויים בית ישראל". וכך הוא מייצג את הציונות ב"טהרתה", ושומר מכל משמר שהמדינה לא תתרחק מחוזיו.