מה ההבדל בין מכירת חמץ. להיתר מכירה!?!

אידיוט מופלג שאין לו שמץ בהיסטוריה

לא היה איכפת לאף יהודי, כי בערב פסח באמת לא יישאר עם פירור חמץ, ומיד אחר הפסח יתחדש המלאי.

כמובן אם במציאות נשאר עם מלאי גדול הוא רוצה בזה. אבל זה כבר השלב השני, בשלב השורשי הוא לא היה רוצה בזה.

יש דמיון הלכתי מחז"ל לזה - בהגדרה של "מלאכה שאינה צריכה לגופה" בשבת. שפטורים עליה לפי ההלכה.
רש"י מבאר, שהטעם והכלל בזה; כל מלאכה ש'ברצונו לא באה לו', הוא לא רוצה בכך באופן חיובי, אלא במצב נתון, ובעיקר שלילי. כגון המוציא את המת מחוץ לבית. הוא לא רצה שאף אחד ימות, וגם אם מת הוא לא צריך אותה "שם" הוא רק לא רוצה אותו "פה". חסר בשם מלאכה.
המתקדמים כבר יוכלו להקיש לענייננו; בחמץ - ברצונו לא רצה להישאר עם חמץ (אם כי כעת במצב נתון הוא כן רוצה את החומץ, אבל 'ברצונו לא באה לו', הוא לא היה מגיע לידי כך.
מה שאין כן בקרקע לגבי שמיטה.

ראשית כל, גם מכירת חמץ לא בדיוק עובד לפי הכללים של חושן משפט. והקצות החושן מאריך לבאר איך אולי כן אפשר לעשות את המכירה, למעשה הוא נשאר בצריך עיון, אבל בגמ' כתוב שמועילה מכירה, ויש הסברים שונים למה אע"פ שזה לא בדיוק לפי הכללים מועילה המכירה.
עוד הבדל יסודי, שמכירת קרקע של ארץ ישראל לגוי היא אסורה, ולא הותר לעבור על איסור זה בשביל רווח ממוני.
עוד הבדל יסודי, שמי שבאמת יודע, אז מכירת הקרקעות שמתבצעת כיום היא רחוקה מאד ממכירה אמיתית, זה סוג של "טקס דתי" שהחקלאי עושה בלי שבאמת הוא יודע שהוא מוכר משהו, ומישהו קונה משהו, הוא עושה את זה רק בגלל שהמשגיח של הרבנוות אומר לו שבלי זה אין תעודה. 

הגמרא מספרת שבשנת בצורת רבי טרפון שהיה כהן התחתן עם 300 נשים עניות כדי שיוכלו לאכול תרומה.
גדולי ישראל השתדלו למצוא דרכים יצירתיות לפתור בעיות במסגרת ההלכה. כך לגבי פטנט הפרוזבול, וכך
גם לגבי היתר המכירה.