דמרקר: התוואי ההרסני של החרדים הוא איום קיומי על ישראל יותר מהגרעין האיראני.

מדינת ישראל מתאבדת - ועושה זאת בעיניים פקוחות
ישראל חייבת להתנער מהמשך התוואי ההרסני של הפוליטיקה החרדית, אך במקום זאת היא רק שוקעת בה יותר ■ אפשר להתנער, להקים ממשלה בלי הסיעות החרדיות, ולשנות את כללי המשחק
מירב ארלוזורוב 26.03.2021
בבחירות לכנסת ה-20, ב-2015, זכו שתי המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, ב-13 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-21 - סבב א' מתוך ארבעת הסבבים האחרונים - הגדילו שתי המפלגות את כוחן ל-16 מנדטים, וככל הנראה גם בסבב הבחירות הנוכחי הן שמרו על כוחן. זוהי יציבות מעוררת התפעלות: ארבע מערכות בחירות, משבר קורונה, שבר פנימי בתוך החברה החרדית, איום חרד"לי חדש בדמות מפלגת הציונות הדתית, טלטלה שגורמת לרב חיים קנייבסקי להציע הבטחה לגן עדן (!) למי שיצביע עבור יהדות התורה. ובסוף כאילו דבר לא קרה. ש"ס נשארה עם אותם תשעה מנדטים, יהדות התורה עם אותם שבעה.
עבור ההנהגה החרדית, היציבות הזאת היא הצלחה אדירה. השבר של משבר הקורונה עורר ביקורת נוקבת בחברה החרדית נגד ההנהגה. מעמד הרבנים, אפילו הרב קנייבסקי, כבר אינו כשהיה - ההבטחה לגן עדן בתמורה להצבעה היא תקדים שאינו זכור בחברה הליטאית. התחושה ברחוב החרדי היתה של כעס על ההנהגה שהכזיבה, ועל הרמת ראש של החרדים המודרניים - שמחפשים חלופות שפויות יותר. תוצאות הבחירות מלמדות שהביקורת לא תורגמה למרד ממשי נגד ההנהגה החרדית. ברגע האמת, כל החרדים מצופפים שורות ומשלשלים ש"ס או ג' לקלפי.
אם היתה מחאה כלשהי, הרי שהיא התבטאה רק במספר המצביעים. ד"ר חיים זיכרמן, חוקר החברה החרדית, מציין שש"ס ויהדות התורה קיבלו השבוע 100 אלף קולות פחות מבבחירות שהיו לפני שנה. רק משום שהיתה ירידה כללית בשיעור ההצבעה, הירידה הזאת לא פגעה בכוחן היחסי של המפלגות החרדיות בכנסת. עם זאת, מי שכן הטריח עצמו לקלפי - הצביע ש"ס או יהדות התורה. הצבעת מחאה לא היתה.
השאלה הכבדה היא אם בכך תמו רוחות השינוי בחברה החרדית. משבר הקורונה הביא את הקרע בין חרדים לחילונים בישראל לנקודת שפל חדשה, והמחיש את יצר ההרס העצמי של החברה החרדית. במשך שנים ניצלו החרדים את כוחם הפוליטי, ואת היותם לשון מאזניים, כדי לבצר את מדיניותם: נגד לימודי ליבה, נגד גיוס לצבא, קידוש לימודי התורה על פני יציאה של הגברים לעבודה.
בבחירות הנוכחיות החרדים אמנם ויתרו על מעמד לשון המאזניים, והצהירו אמונים מראש לבנימין נתניהו, אבל התיקו הדוחק בין שני הגושים ממשיך לשמר את כוחם. לנתניהו אין סיכוי להקים ממשלה בלי החרדים, ולכן בכל ממשלה ימנית אפשרית שתקום - מלוא דרישות החרדים יתמלאו.
לאור זאת, האפשרות לשינוי במדיניות ההרסנית שאותה מובילים החרדים נראית קלושה. הבעיות הקשות שהתגלו במהלך משבר הקורונה - הבערות בחברה החרדית, חוסר האמון בממשלה ובמדע, היעדר הדיגיטציה וחוסר היכולת לעבוד וללמוד מרחוק, הצפיפות שהפכה למסכנת חיים, היעדר המשילות וההתנהלות של "מדינה בתוך מדינה" - כל אלה פגעו קשות במדינה במשבר הקורונה, ופגעו במיוחד בחרדים. בשיאו של הגל השלישי, התמותה היחסית של החרדים היתה גבוהה פי שלושה מזו של החילונים. החרדים שילמו בדם, וגררו את ישראל לסגר מיותר אחד, אם לא שניים. רק שכל זה כאילו לא היה. תוצאות הבחירות מנבאות המשך צעדה בתוואי ההרסני הקיים.
הכתובת מרוחה על הקיר
מ-2015 שיעור הגברים החרדים העובדים נותר ללא שינוי - 52%. לשם ההשוואה, 86% מהגברים החילונים עובדים. הנשים החרדיות אמנם יוצאות לעבוד, אבל זה אינו יכול לפצות על היעדר עבודה של הגברים החרדים, וגם על היעדר השכלה. כך שכאשר החרדים יוצאים לעבוד הם לרוב עובדים במשרות ירודות, עם שכר נמוך. מאחר שהחרדים הם האוכלוסייה הצומחת בישראל - מכ-12% כיום הם אמורים להיות שליש מהאוכלוסייה עד 2065 - העובדה שהגברים החרדים עובדים מעט ובפריון נמוך היא הרסנית לתוצר הישראלי ולפוטנציאל הצמיחה של התוצר.
בנק ישראל חזה ב-2018 כי עד 2065 התוצר לנפש של ישראל ביחס לעולם עלול לרדת ב-60%, כשעיקר המשקולת היא בעיית הפיגור בהון האנושי שלנו, כלומר החרדים. גם OECD פירסם במהלך הקורונה תחזית קודרת, שלפיה עד 2050 ישראל עלולה לקרוס תחת נטל החובות שלה, בגלל שני איומים זהים בחשיבותם: ביורוקרטיה מנוונת והון אנושי ירוד. הכתובת מרוחה בענק על הקיר. בשנה החולפת גם לא צריך היה להתאמץ לקרוא אותה - היא התממשה עם אובדן המשילות והתמותה הגבוהה בקרב החרדים. למרות זאת, הפוליטיקה אינה מאפשרת לישראל לסטות מהתוואי ההרסני שהיא צועדת בו: החרדים מתעקשים לא ללמוד, לא להתגייס ולא לעבוד, וממשלות ישראל לדורותיהן נתנו להם זאת. ממשלת ימין בראשות נתניהו, אם תקום בקרוב, צפויה להמשיך באותה המגמה.
ניתוח קר מלמד כי התוואי ההרסני שבו צועדים החרדים הוא האיום האסטרטגי החמור ביותר על קיומה של ישראל. איום חמור יותר מהגרעין האיראני שהתממשות הסיכון שלו אפסית. לעומת זאת, התממשות הסיכון של קריסת ישראל לאור המשך התוואי של הפוליטיקה החרדית היא גבוהה ביותר. המשך התוואי הקיים ידרדר את ישראל למצב של מדינת עולם שלישי. במציאות כזו סביר להניח שהאליטה הישראלית תנטוש את הספינה הטובעת, אומת הסטארט־אפ תישאר חלום גווע והאיום האיראני ייהפך לממשי יותר: אי אפשר להחזיק את הצבא החזק במזרח התיכון עם כלכלת מדינת עולם שלישי.
ישראל חייבת להתנער מהמשך התוואי ההרסני של הפוליטיקה החרדית, אך במקום זאת היא רק שוקעת בה יותר. המדינה מתאבדת, ועושה זאת בעיניים פקוחות. כיצד ניתן לעצור את התוואי האובדני שאנחנו צועדים בו? אפשר להתנער, להקים ממשלה בלי הסיעות החרדיות, ולשנות את כללי המשחק. ממשלה כזו - ממשלת ליכוד־יש עתיד, היתה ב-2013-2015. רק שנתניהו, תאב שלטון וחסר מעצורים, פירק את הפיילוט הזה אחרי שנתיים בלבד, וחזר מאז לתוואי של ברית עם החרדים מלא־מלא. קשה להאמין שיהיה פוליטיקאי כלשהו שינסה שוב להקים ממשלה בלי החרדים.
אפשר להסכים עם העובדה שהכוח הפוליטי של החרדים הוא גדול מכדי שאפשר יהיה לאכוף עליהם מדיניות, ולכן עדיף לנסות להתקדם למדיניות מוסכמת. מדיניות בלי מקלות, אבל עם גזרים רבים שמפתים את החרדים להשתלב בשוק העבודה: לפרוש רשת של בתי הספר ממלכתיים־חרדיים שמלמדים לימודי ליבה ביישובים החרדיים, לוותר על חובת הגיוס לצבא בתמורה לשחרור מוקדם של גברים לשוק העבודה, לתמוך בהשלמת השכלה של החרדים בגיל מבוגר לרבות מלגות קיום נדיבות, לקדם כמה שאפשר את השכלת הנשים החרדיות. בקיצור, להתחבר לביקורת הפנימית שצומחת בחברה החרדית, ולתת לה כלים לממש את עצמה. לא בטוח שזה יצליח - תוצאות הבחירות מלמדות כי גם החרדים המודרנים בסוף מצופפים שורות בקלפי - אבל לא נראה שיש לישראל סיכוי אחר.