הוא לא מגדולי התורה אלא מגדולי שדרני הרדיו, שהתפרסם ע"י חסידיו השוטים שאהבו את העובדה שהוא מדבר בבוטות על רבנים אחרים ועל מנהגים של אחרים, כביכול הוא "איש אמת" שיוצא נגד כל השקרנים האחרים.
למרות זאת, כל הרבנים האחרים נמנעים בדרך כלל מלהשיב לו כגמולו ולהעמיד אותו על מקומו הטבעי (רב שעונה לשאלות ברדיו, בעל ידע די מצומצם). היחיד שעשה זאת הוא הרב טוביה בלוי, במכתבו המפורסם, מה שגרם לרב מוצפי אחר כך להתנצל בעל כרחו:
ב"ה, כ"ח מנחם אב ה'תשע"ז.
לכבוד בר אוריין ובר אבהן
הרב בן-ציון מוצפי שליט"א
שלום וברכה!
מזה זמן רב חשבתי לפנות אליך בתוכחת מהולה מאהבה מסותרת על דלהלן, אך בעווה"ר היצר מנע ממני בתירוצי השוא הידועים על "מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע" וכיו"ב.
אלא שביום ועש"ק החולף חשתי שחובה קדושה עלי להתגבר על היצר כיון שהדבר נוגע לרבים, ובוודאי תודה לי על כך אם אגרום שתהיה ממזכי הרבים ולא, חלילה וחלילה, ממחטיאי הרבים, ר"ל.
בוודאי זכור לך שבין מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם נמנים גם "ענוה" ו"אוהב את התוכחות".
זכיתי ת"ל להכיר מקרוב את רבותיך הגדולים, ענקי התורה והיראה, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה והגאון הצדיק רבי בן-ציון אבא שאול, זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא, וראיתי את הענוה הגדולה שלהם וההתייחסות המכובדת שלהם לכל אדם, גדול וקטן, ודיבורם הרך והשקט והצנוע, יחד עם קנאותם המופלגת לכבוד שמים ופעילותם המתמדת לזיכוי הרבים ולהצלת נפשות ישראל.
אשרי ההולכים בדרכם ובעקבותיהם!
דווקא על פי זה נדהמתי לשמוע את דבריך ברדיו במדור תשובות לשאלות אנשים יקרים ותמימים וישרים מבני עדות המזרח, ועל כן באתי בזה לקיים מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" – עם שאתך בתורה ומצוות. אבקש סליחתך אם תיפגע חלילה מזה כי לטובה כונתי להביאך לזיכוי הרבים ולא להחטיאם ח"ו.
התרשמתי, וכמוני עוד שהקשיבו לדבריך בשימת לב, שהנך נוהג את ההיפך המוחלט מדרך רבותיך הקדושים זצ"ל. הניסוח של דבריך הוא, בדרך כלל, מתנשא, בוטה ותוקפני. במיוחד עלי להוכיחך על הזלזול המתנשא בדעות גדולים וטובים שאינן מוצאות חן בעניך משום מה.
לענ"ד המקור לכל זה הוא המצב של "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה", כאשר המשימה שלך היא לענות ולהפגין ידע בכל התחומים, הן בהלכה, הן באגדה, הן בדרוש, הן במוסר, הן בפרשנות, הן באמונות ודיעות, הן בקבלה, הן בסידור התפלה הן בדקדוק והן בנושאים אקטואליים וכו' וכו'.
ה"סופרמרקט" הזה יוצר שתי בעיות חמורות:
א. תחושת גאוה של "יודע הכל", ומכאן הסגנון הבוטה והמתנשא כלפי דעות אחרות ושיטות שאינן מוצאות חן בעיניך.
ב. גרוע יותר: אתה רואה עצמך חייב להשיב לכל שאלה כדי לשמור על תדמיתך כידען מופלג, ולכן אתה עונה גם כשאינך יודע (וזה במקרים רבים מאד!) וממציא מלבך סברות כרס עקומות ומגוחכות, כפי שנוכחים בכך אנשים מבינים ויודעי דבר המאזינים לדבריך, וכבר אמרו: למד לשונך לומר איני יודע.
נוסף על כל האמור – מדבריך תמיד משתמע זלזול בגדולי האשכנזים ומנהגיהם, ואף משתמעת בדברים נימה של שנאה לאשכנזים.
מוכרחני להגיד כי הדבר מזכיר לי חוויות ילדות קשות: נולדתי וגדלתי בשכונת "בית ישראל", שכונה מעורבת מבחינת עדתית. היו בין עדות המזרח משפחות נכבדות, במיוחד מבני העדה הבבלית והעדה החלבית, ששררו ביניהן לבין משפחתנו יחסים ידידותיים מאוד (זוכר הנני את הגר"י צדקה זצ"ל מגיע לבית סבי הרב משה בלוי זצ"ל לטכס עצה ולפעול יחד למען חינוך ילדי הספרדים). כך, למשל, זכורני, שהיינו מתפללים בילדותי לפעמים בביהכנ"ס "בית אהרן" לעדת הבבלים.
אך לעומת זה היתה תופעה נפוצה ביותר שכאשר ילד אשכנזי כמוני נתקל בנער ספרדי היה הלה מושך לו בפאותיו ומשמיע באזניו קריאות לעג על אשכנזיותו.
ב"ה בזמננו חדלה תופעה זו להתקיים הודות לשיפור העצום שחל ב"ה ברמה התורנית-חרדית – של עדות המזרח, בין השאר כתוצאה ממאמצי גדולי התורה והיראה בעדות המזרח, ובראשם הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.
והנה, לצערנו ולכאבנו, בדבריך ברדיו בכל נושא שנהוג בין האשכנזים שאינו מוצא חן בעיניך – הנך מביע בוז וזלזול באשכנזים ובגדוליהם, עד שכאילו בוקעת בין השיטין ומצלצלת באזני אותה קריאת לעג ושנאה ששמעתי בילדותי מנערים ספרדים.
אך בכך לא די, כי כאשר עולה לדיון מנהג הנהוג בחב"ד או תקנה שנקבעה על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, אז פורצת השנאה והזלזול בדבריך בעוצמה עד שכאילו המכשיר עומד להתפוצץ מעוצמת השנאה. מיותר לומר שבכל מקרה כזה לא למדת את הנושא הנידון במקורו וכל דבריך הם סברות כרס מגוחכות המעוררות צחוק.
(ראוי שתתעניין על התייחסויות הגר"י צדקה זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל לכ"ק אדמו"ר זי"ע)
* * *
לשיא השיאים הגעת ביום ועש"ק האחרון (וזו הסיבה, כאמור, למכתבי זה) כאשר העזת לזלזל בטון של התנשאות וגאווה בדבריו הקדושים של איש אלוקים, גאון הגאונים, קודש הקודשים, כקש"ת אדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא זצוק"ל, מבלי שטרחת ללמוד ולהבין את דבריו במקורם.
לשאלת מאזין או מאזינה (אגב: ודאי מצאת היתר לומר שלום לכל מאזינה?) על המושג "המלך בשדה" בחודש אלול (המובא בסה"ק "ליקוטי תורה" על בסיס דברי הזוהר הק') – השבת מיד בדברי בלע וזלזול ובחוצפה ובשחצנות.
טענת שמושג זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שמיד בהקיצו משנתו יש לו יחשוב על הקב"ה הנמצא מולו וכו' וכו'.
כמו הרבה פסקים שלך מעורר גם פסק זה צחוק וגיחוך על הבורות המדהימה שלך, נוסף לעצם החוצפה.
ראוי שתשיב לעצמך על השאלות הבאות:
1. האם לדעתך כ"ק אדמו"ר הזקן לא ידע על הסעיף הזה בשו"ע?
2. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר הזקן מביא את הדברים בשו"ע שלו, וביתר שאת כדרכו בקודש בשולחנו הטהור?
3. האם ידוע לך שאדמו"ר הזקן מביא את הדברים, בניסוח חד יותר בסידור התפלה שחיבר?
4. האם ידוע לך שבמחלוקת בין החסידים למתנגדיהם בדור הראשון היה נושא זה בראש הויכוחים, וכ"ק אדמו"ר הזקן חיבר את "שער הייחוד והאמונה" להוכיח ולחזק את האמונה שלית אתר פנוי מיניה ובין השאר בלשונו (שער הייחוד והאמונה, פרק ז') - "מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ובדבריו נגד שיטת המתנגדים כותב גם: "מקרא מלא דיבר הכתוב, "את השמים והארץ אני מלא", ואין מקרא יוצא מידי פשוטו"? וראה גם תניא קדישא פרק כ"ה, ועוד.
5. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, אבי המאמינים בדורנו, וגדול מחזקי ומפיצי האמונה הטהורה, הורה שכל ילד יהודי מגיל רך בשנים ישנן בעל-פה את הקטע מתניא קדישא (פרק מ"א): "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".
ומאידך גיסא:
6. האם ידוע לך שנאמר "עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת שכינה שרויה ביניהן" – האם זה סותר לאו"ח סימן א', שהקב"ה נמצא תמיד?
7. האם ידוע לך הנאמר, למשל, על הכותל המערבי ששכינה לא זזה משם, האם זה סותר לכך שהקב"ה נמצא בכל מקום?
8. האם ידוע לך מה שנאמר על עשרת ימי תשובה – "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"?
9. האם ידוע לך שעל בעלי גאוה נאמר: "אין אני והוא יכולים לדור"?
האם כל זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שהקב"ה נמצא בכל זמן ובכל מקום, ולא רק בין עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת, או בכותל המערבי או בעשי"ת?
את התשובות לכל 9 השאלות יודע כל בר בי רב מתחיל בלימוד תורת החסידות שיש הבדלים ודרגות שונות באופן גילויו של הקב"ה (ראה גם במיוחד תניא קדישא, פרק נ"א) בעולם (מקום) ובשנה (זמן) ובנפש – דרגות רבות אין ספור, עד לשיא של "וירא אליו ה'", ומתרגם אונקלוס: "ואתגלי ליה ה'", וכן "וראית את אחורי ופני לא יראו", וכך יש הבדל בין התגלות הקב"ה בש"ק לבין התגלותו ביום חול, ועל חודש אלול אומר הזוהר הק' שיש התגלות נשגבת יותר של ה' אפילו מאשר גילויו בש"ק וביו"ט ובכל זמן אחר, שזה ענין "המלך בשדה".
בבורותך גרמת לצנן ולקרר רגשות מאזיניך הפשוטים והתמימים מלחוש התעוררות תשובה בחודש אלול (שאצל עדות המזרח משכימים לסליחות כבר מתחלתו) מן התחושה שיש התגלות אלוקית גדולה יותר מכל ימות השנה ואז קל יותר להתקרב אל הקב"ה ולקיים מצוותיו, בבחינת "קרוב ה' אל כל קוראיו".
* * *
הנני קורא לך לנסח את דבריך בכל נושא ביתר ענווה וביתר עדינות, כראוי לנצר מבית אביך הצדיק זצ"ל, ולהשתחרר מרגש השנאה לאשכנזים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט. (וגם להשתחרר, מן ההכרח להפגין ידע בכל נושא ובכל תחום).
בברכת כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה,
וגאולה שלמה ומלאה הארץ דעת ה',
הרב טוביה בלוי
***
נ.ב.
אתכבד להסב תשומת לבך לעוד שלושה פסקים שלך, שהשמעת ברדיו בתשובה לשאלות, שגם אותם השמעת בזלזול בוטה ומתנשא כלפי דעה מנוגדת. זכותך, כמובן, לחשוב שדעתך היא הצודקת, אבל רבותיך זצ"ל היו מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ גם כלפי דעות מנוגדות לדעתם. ודאי זכור לך הנאמר במסכת אבות, פרק ד', "והגס לבו בהוראה".
להלן חלק מן הפסקים שלך, ונימוקיהם המעוררים צחוק וגיחוך.
פסק א':
על אלה שנוהגים שהעדים חותמים על הכתובה לפני הקידושין התבטאת, לא פחות ולא יותר, שהם חותמים על שקר והם עדי שקר ופסולים לעדות וממילא הכתובה פסולה (ומכך שאם הם גם עדי הקידושין – הקידושין בטלים).
שאל נא את עצמך:
1. האם כל גדולי הרבנים והפוסקים (מאות!) שנוהגים כך – עורכים חופה וקידושין עם עדים פסולים וכתובה פסולה?
2. הטיעון שלך הוא שבכתובה נאמר "אנן סהדי" על כך שהחתן אמר לכלה "הוי לי לאינתו וכו'", לדעתך ניתן לכתוב כך רק אחרי שהעדים שמעו את החתן אומר "הרי את מקודשת". ונשאלת השאלה: הרי בכתובה נאמר גם שהחתן אמר לכלה: "ואנא אפלח וכו' וכו'" – ועוד שורה של התחייבויות מצידו – האם העדים שמעו את הדברים מפי החתן (מלבד המשפט "הרי את מקודשת")?
3. בכתובה נאמר על הכלה "וצביאת" וכו' – האם העדים שמעו את הכלה?
4. "הוי לי לאינתו" הוא בלשון עתיד ובלשון בקשה מן הכלה ואילו "הרי את מקודשת לי" הוא בלשון הווה וקביעת עובדה מצד החתן – מה הקשר בין שני הביטויים?
התשובה לכל זה היא פשוטה ביותר: עדי הכתובה, שאינם חייבים להיות עדי הקידושין, שומעים זמן לפני החופה בשעת ה"ווארט" והתנאים, שהחתן והכלה הסכימו להינשא בשעטו"מ בעתיד על פי ההתחייבויות ההדדיות המחייבים על פי ההלכה, ועל כך מעידים העדים!
פסק ב':
על מנהג ישראל לירוק בתפילת "עלינו לשבח" אחרי אמירת "שהם משתחווים" וכו' זעקת בשצף קצף ובבוז בהתנשאות של יודע הכל, באזני מאזיניך, כביכול, שהדבר אסור!
ובכן, הואל נא, הידען הגדול, לפתוח שו"ע יו"ד, שם תמצא בסימן קע"ט ב"טורי זהב" (ס"ק ד'): "שנוהגין ברקיקה לפני ואנחנו כורעים וכו' וזה כבוד שמים" כך כותב אחד מגדולי הפוסקים מלפני כ-400 שנה, ואתה קובע בנחרצות שהדבר אסור!
פסק ג':
לשאלה על נושא הלוחות המרובעות השבת בבוז: "זה דבר חדש, ששומעים אותו רק בעשרות השנים האחרונות, אבל זה לא נכון" (כך בפסקנות). הבאת לדבריך הוכחה "עצומה" (מסוג ה"הוכחות" שאתה מביא) כי נאמר בזוהר (כך לדבריך – אני בעניי טרם מצאתי את המאמר הזה, אך "לא ראינו אינה ראיה"), שהלוחות הגיעו מן השמים כטיפת מים, וטיפת מים, כדבריך היא עגולה ולא מרובעת.
אבקש שתענה לעצמך על השאלות הבאות:
1) מנין לך העוז והגאווה להתייחס בזלזול בוטה לדבריו של שר בית הזוהר כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כל גאוני וצדיקי עדות המזרח, כמו האשכנזים, קוראים אחריו מקודש, ורואים בו גאון אלוקי, צדיק וקדוש אשר כל רז לא אניס ליה?
2) האם לדעתך לא ידוע לכ"ק אדמו"ר זי"ע מאמר הזוהר שהבאת (אם הוא אכן קיים)?
3) האם קראת ולמדת את ההוכחות והמקורות שמביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מן התורה שבכתב ושבעל-פה וראשונים ואחרונים שהלוחות היו מרובעות?
4) מדוע לא עלה על דעתך שכשם שטיפת מים יכולה להפוך ללוח אבן היא יכולה להפוך גם מעגולה למרובעת?
5) האם לפי הזוהר הלוחות היו עגולות?
6) אם אמנם יש מאמר בזוהר כפי שציטטת – האם מפרשי הזוהר לא עמדו על הסתירה מן הפסוק "ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים", ועוד פסוקים כיוצא בזה?
שוב: כשהנך שומע על מנהג או הוראה שלא שמעת עד עתה – עליך ללמוד היטב ולהבין את המקורות וכו', ואם לא השתכנעת עליך לומר בענוה: "לא זכיתי להבין", כפי שנהגו אבותיך ורבותיך הקדושים.
נשלח מהאנדרואיד שלי
