אחד הדברים המעניינים לגבי הצד היהודי של גל האלימות האחרון בירושלים זאת הבולטות הגדולה מאוד של נוער חרדי, משולי העולם החרדי וכזה שנפלט מהעולם החרדי. אותם צעירים שמהווים את רוב הנוער בסיכון בירושלים בימינו, אם כי לא כל המשתתפים הם ירושלמים.
עד לא מזמן, מאגר הגיוס של להב"ה ושאר חולרות היה בעיקר צעירים מסורתיים משכונות הפריפריה של ירושלים. אני לא חושב שהם הצליחו לאסוף יותר מכמה עשרות פעילים ככה. בקיץ 2014 הייתה הפעם הראשונה, למיטב זכרוני, שבה הסתובבו ברחובות ירושלים לא כמה עשרות אלא כמה מאות צעירים שחיפשו ערבים להרביץ להם. זה היה הלילה שבו נחטף ונרצח מוחמד אבו-חדיר. עכשיו, עושה רושם, השינוי הדמוגרפי בולט אפילו יותר.
זה מלמד אותנו שהזנחה של בעיות וגלגול שלהן לממשלה הבאה ולדור הבא גורמת להן להתרחב כמו גרורות סרטן למקומות בלתי צפויים. הבעיה כאן היא שהמודל החרדי פשוט לא עובד. הוא עבד בצורה סבירה עם ציבור חרדי קטן אבל הוא מתמוטט באופן הרסני כשהציבור החרדי גדל.
אני לא חושב שזאת בעיה שהוא גדל, אגב. באמת שאף אחד לא ישמע ממני את האויאויאוי החרדים מתרבים. שיהיה לכם לבריאות ובהצלחה מכל הלב. מה שאני אומר זה שהאתוס החרדי הוא אליטיסטי בהגדרה ואליטה היא שכבה צרה בהגדרה.
"חברת הלומדים", אנשים שמקדישים את חייהם ללימוד תורה הייתה, היסטורית, תופעה מצומצמת מאוד. היא נשארה מצומצמת גם עם המעבר מהישיבה המסורתית לישיבות המודרניות וממוסדות אקסקלוסיביים של עשרות תלמידים למוסדות אקסקלוסיביים של מאות תלמידים. המעבר שהיא לא שורדת זה ממוסדות אקסקלוסיביים למוסדות לא אקסקלוסיביים.
אם כל מאות האלפים שבמקרה נולדים למשפחות חרדיות אמורים לעבור בהצלחה מסלול לימודי תובעני מאוד בסגנון שפעם היה שמור למעטים, יקרו כל מני דברים רעים: הרמה תרד. תלמידים יעשו את עצמם לומדים אבל לא באמת ילמדו. רבים פשוט ייפלטו החוצה. לחלקם יהיה פתרון כזה או אחר בתוך הקהילה, לרבים יותר ויותר לא יהיה. זאת הסיבה שבגללה יוצאי העולם החרדי ממלאים את שורות הנוער בסיכון ורבים מהם מוצאים בלאומנות גזענית ואלימה דרך להתחבר לאתוס הישראלי כאזרחים תורמים. מה שלא מחמיא במיוחד גם לאתוס הישראלי.
השורה התחתונה כאן היא שקבוצה, כל קבוצה, לא יכולה לגדול בלי להשתנות. זאת אכן בעיה בשביל קבוצה שהדגל שלה הוא התנגדות לשינוי. עם זאת, דגלים לחוד ומציאות לחוד. החרדיות כפי שאנחנו מכירים אותה היא תוצר של המאה העשרים. היא הייתה אחרת - אם בכלל אפשר להגיד שהייתה - במאה ה-19 ותהיה אחרת במאה ה-21. אם תהיה.
החרדים יצטרכו להמציא זהות חרדית מניחה את הדעת מבחינתם שלא תהיה תלויה במסלול חיים קשיח ובבידוד עצמי כזה מהחברה הסובבת ומהמודרנה. או להפוך שוב לקבוצה קטנה ואקסקלוסיבית. או להתפרק בכלל.
החלק המתסכל הוא שזה תלוי בעיקר בהם. אם אתם לא חרדים, אין לכם הרבה מה לעשות לגבי זה ורוב מה שתעשו רק יפריע. זה אכן מעצבן משום שמי שסופג את הנזקים הם לא רק החרדים אלא כולנו.
אם כבר הגעתם/ן עד כאן, ארשה לעצמי קצת פרסום עצמי חסר בושה: הדברים האלה הם אחת ממיליון סיבות שבגללן היסטוריה חשובה. בסדרת ההרצאות המצולמות שלי על ההיסטוריה של היהודים במזרח-אירופה עוד לא הגעתי לחרדים כי אנחנו רק בתחילת המאה ה-19. אבל הפרק שיעלה בקרוב מדבר על האופן שבו לימוד התורה משתנה עם המעבר למודרנה ועל תחילת ההתהוות של מודל קהילתי חדש שאחר כך יתגלגל גם לחרדיות. באופן לא מאוד מפתיע, השאלות והוויכוחים מהתקופה הזאת ואילך מזכירים מאוד את אלה של ימינו. לינקים בתגובות.
(שלום בוגוסלבסקי, (הסטוריון) )
https://www.facebook.com/shalom.boguslavsky
