בנט ולפיד, הנישאים על גב שנאת נתניהו, דוהרים אל עבר מדינה חסרת זהות ומהות. השלכות הממשלה הנרקמת עלולות להיות הרות אסון לגורלה של מדינת ישראל.
אם תנקו את אדי ההבל מהמסכים, תגלו שקו פרשת המים בין ממשלות הליכוד לבין ממשלת בנט-לפיד המסתמנת, הוא בהגדרתה של ישראל כמדינת לאום יהודית. תאמרו מה שתאמרו על המדיניות של נתניהו, בריח התיכון שלה הוא ישראל כמדינת העם היהודי. יש מקום לביקורת על היישומים שלה, אבל מהאידאה המכוננת הזו נתניהו לא זז מילימטר. זה בלט במיוחד ביחסי החוץ של ישראל תחת שלטון נתניהו, שדיברו את שפת האומה העתיקה, נשאו בגאון את זהותה ולא הטמיעו אותה בנורמליזציה אוניברסלית. ודווקא הודות לכך נשאו פרי. עד כדי כך נשאו פרי שבשנה החולפת אפילו ארבע מדינות ערב מוסלמיות הכירו בלאומיות הישנה-חדשה שלנו והשלימו איתה, וזאת למרות שטף הגינויים ממדינות ערביות ואירופאיות.
שנאה כחזון משותף
לעומת נתניהו, הממשלה שבנט מתכוון להקים בעוד כמה ימים ויתרה בדיוק על זה. הנחת היסוד שלה, התשתית להקמתה היא הפוכה. זו תהיה ממשלה אזרחית, שמעבירה לארכיון את זהותה היהודית של ישראל כנושא 'שנוי במחלוקת', או בנוסח הקודם של בנט: ''מה שלא צרכים אזרחיים, לא מעניין'', כאילו שאפשר לאפסן את זהותנו ולחיות מעבר ל'מסך הבערות'.
וזו הסכנה העיקרית הנשקפת לכולנו מממשלת בנט ושקד: בכל חזית שהם יעמדו יחד עם יאיר לפיד, יאיר גולן, איבתיסאם מרעאנה ומירב מיכאלי, ישראל כמדינת לאום תהיה מחוץ ללקסיקון הלגיטימי, הם לא ישמרו ובוודאי לא יוכלו לטפח אותה ככזו. לא בוושינגטון ובאבו דאבי, לא בלוד ואום אל-פאחם, גם לא מול בג''צ או היועמ''ש.
גם אם יצעקו יומם ולילה ''גם נתניהו וויתר'' הוא מעולם לא וויתר על העיקר. הוא תיעדף יעדים מסוימים על פני אחרים, כי להבנתו הם היו אסטרטגיים יותר. גם מי שחלוק עליו מימין יכול להבין את הדילמה, אבל הווקטור ההיסטורי והלאומי נע אצלו תמיד לכיוון הנכון. זה לא הווקטור מכיוון ''ימינה''. בנט יעמוד בראש ממשלה אזרחית שרובה מתנגד לחוק הלאום וחלקה הגדול רואה במימוש הזכויות הלאומיות הפלסטיניות צדק היסטורי, בקואליציה כזו גם רע''ם לא תהיה יותר ימנית מהורביץ וגולן, ותצטרף לשאיפת ישראל האזרחית למחוק את זו היהודית.
את הלקח הזה בכפלי כפליים אפשר וצריך ללמוד מבונפרטה. נפוליאון בניגוד לכל מיני מנהיגים מטעם עצמם, היה גאון אמיתי ופטריוט צרפתי, שהפך את צרפת למעצמה החשובה ביותר בזמנו. אבל הוא גם הביא אותה בסופו של דבר לכישלון צורב, בגלל אימוץ ערכי נאורות קיצוניים, שניטרלו את מימדי הזהות הלאומית והדתית העמוקים, המירו אומה בחברה ואמונה דתית ברציונליזם צר. הקונספציה הזו מנעה ממנו להבין את המוטיבציה העמוקה של העמים שנלחמו מולו, ואת חוסר המוטיבציה של חייליו לכיבושים הרחק מביתם, רק בשביל שלל המלחמה.
זו תהיה ממשלה אזרחית, שמעבירה לארכיון את זהותה היהודית של ישראל
''באין חזון יפרע עם'' (משלי כ''ט, י''ח)
התפיסה הכוללת הזו הובילה אותו לקביעה המצומצמת והשגויה כי הצבא צועד על קיבתו. כמובן שדרושים לו חיילים בריאים וחסונים, אבל לא על הלחם לבדו יחיה הצבא. גם לא האומה כולה.
זהותה, זכות קיומה וצדקת דרכה, הם הכח המניע שלה, הם גם הבסיס לסולידריות ולאחווה בין בניה ובנותיה. בסדר היום האזרחי שמציב בנט לממשלה בראשותו, הוא צועד בבטחה בעקבות הטעות הנפוליאונית הזו. האג'נדה האזרחית תהווה בפועל, גיבוי ממשלתי עמוק להמשך הידרדרותה של ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה, כפי שצייץ באמבטיה בעבר, שותפו יאיר לפיד.
זה יקרה בראש ובראשונה בהתמודדות בזירה המדינית הגיאו-פוליטית, בעמידה מול וושינגטון והאיחוד האירופי, במערכה מול המאמץ הגלוי של ממשל ביידן להשיב את הפלסטיניות למרכז השיח האזורי (PLM), לפגוע בעצמתה היחסית של ישראל באזור ולחזור לממש את חזון המזרח התיכון החדש. ישראל האזרחית של בנט-שקד ולפיד, זו שתאפסן את זכותנו על שילה ובית אל, זו שתניח בצד את הלאומיות השנויה במחלוקת עם נציגי הממשלה הקוסמו-פוליטיים מטעם מר''ץ והעבודה, תתקשה להתנגד להחלת אותה נוסחה אזרחית בשכונה כולה – רב-תרבותיות כלכלית נטולת זהות לאומית, בה אדם 'חופשי מדאגות ואנשים ביחד זורמים ללא גבולות פשוט חיים בנחת עם אותן המשאלות', כפי ששר לנון. אתם כמובן יודעים מהניסיון שב'נחת', זה לא יהיה.
בנט שכח להזכיר בנאומו שהם בעיקר שותפים בשנאה לאיש אחד, זה למעשה הדבק היחיד המחבר בין כל יושבי שולחן הממשלה העתידית
כך יקרה גם בהתפוררות הזירה החברתית הפנימית, גם אם בנט ימשיך ויחזור במתק שפתיים אלף פעמים על המילה אחדות, האג'נדה האזרחית שלו תשאיר אותה חלולה. ''יאיר ואני'' אמר נפתלי אמש ''חלוקים במספר נושאי מהות, אבל אנחנו שותפים באהבה למדינה ובמוכנות לפעול למענה'', הוא שכח להזכיר שהם בעיקר שותפים בשנאה לאיש אחד, זה למעשה הדבק היחיד המחבר בין כל יושבי שולחן הממשלה העתידית, אבל גם לפי דבריו שלו, אין שום דבר מהותי בשותפות הזו. ''אנחנו נחזיר את ה'אנחנו' הזה שהיה הנשק הסודי של ישראל מאז הקמתה'' ל'אנחנו' ההוא, קראו ציונות, שותפות עמוקה ומסירות נפש לכונן מדינה יהודית בא''י, ברית גורל וברית יעוד אותה בנט לא הזכיר ולו במילה אחת, ולא בכדי. גם לא את הרוב המוחלט של העם היהודי, אותו קואליציית השינאה בחרה להדיר ולהשאיר מחוץ למחנה, בשם האחדות כמובן.
הצונאמי האזרחי הזה, יהיה רק המעטפת, למה שיקרה במשרדי הממשלה בהן ישלוט השמאל, בעוד נפתלי יינעל באקווריום במשרד ראש הממשלה: מיכאלי וזנדברג יישמו בדבקות את הצדק החלוקתי הניאו-מרכסיסטי, עומר ברלב יבנה 'קו ברלב' חדש מול פורעי יפו ולוד שיהיה יעיל כמו קודמו, איבתיסאם מרעאנה לא תצטרך לחלום על השמדת זכרון יעקב, היא תייצג את הנרטיב הפלסטיני של השמדת זכרון ישראל במוסדות הבינ''ל, הפעם בשם מדינת ישראל. השר ניצן הורביץ יצטרף אליה להאג בשמחה. כך יקרה גם במשרדים האחרים בלי אף 'מניעה משפטית', להיפך, בגיבוי מלא של האוליגרכיה הפקידותית והמשפטית. ולא הזכרתי את כל הפונדקים וההירשפלדים שייכנסו ויצאו בבית הלבן, בבירות אירופה וברמאללה, במטרה לרקוח הסכמים בינ''ל מאחורי גבו הדק של בנט.
חזון למועד
ועוד משהו שחשוב לומר כדי שנפיק לקחים לעתיד – בפרט לקוראי אתר מידה – אנחנו אוכלים היום את הפירות הבאושים של הריקנות הרעיונית והאינטלקטואלית שלנו, של המחנה הלאומי.
זהו המצע החלול עליו גדל נפתלי בנט והוא כמובן לא היחיד. סיסמאות של תנועת נוער שהתבגרו בגיל ולא ברוח, משרתות כעת בריקנותן את השיח הציבורי שמוביל השמאל מעמדת מיעוט אלקטוראלי. בואקום רעיוני כזה יכולים בנט, סער ואלקין לתת משקל מכריע לחשבונות אישיים ולנקמנות יצרית.
בתוך הוואקום הזה, תושבע ממשלת ישראל ה-36.
(עמית הלוי - מידה)
