ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל
וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה

*''ויקרא משה להושע בן נון יהושע'' (יג,טז)*
_רש"י 'התפלל עליו, קה יושיעך מעצת מרגלים'_ 

ידועה השאלה, מדוע לא התפלל משה אף על כלב. ונראה לומר, על פי הטעם שמובא בזוהר לכך שהמרגלים בחרו להוציא לעז על הארץ, כיון שידעו שכשיכנסו לארץ לא יהיו נשיאים ועכשיו שימשו כנשיאים, לכן ניסו לגרום לכך שלא ירצו העם להיכנס לארץ. הנה, כשנכנסו לארץ, לא היה יהושע נשיאם של בני אפרים אלא קמואל בן שפטן. לעומתו כלב, היה נשיא שבט יהודה גם בהיכנסם לארץ. לפי זה, משה לא חשש על כלב כי יישאר נשיא גם בארץ, אבל על יהושע היה מקום לחשוש ולכן התפלל עליו. אמנם ליהושע נכונה משרה גבוהה אף יותר, להיות מנהיג האומה לאחר מות משה ולכבוש ולחלק את הארץ, מכל מקום ידע משה שיהושע לא האמין לנבואת אלדד ומידד, שמשה מת ויהושע מכניס לארץ.
(ילקוט האורים)

שבת שלום 

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו" (כ"ה כ"ו)* להלן (פסוק מ,ט), כאשר התורה מדברת על אדם שיש לו קרובים, נאמר 'או דודו או בן דודו יגאלנו, או השיגה ידו ונגאל', היינו שדרך גאולתו תהיה או על ידי הקרובים, או על ידי עצמו, דהיינו שאין וודאות ברורה שיוכל לגאול את עצמו. אם כן, למה נאמר בפסוקנו 'ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו', בלשון וודאית, דהיינו שאדם שאין לו גואל, אין כל ספק שיהא בכוחו להשיג כסף ולגאול את עצמו? אלא התורה מבטיחה בזה, כי איש אשר לא יהיה לו גואל, הרי ודאי שהשם יתברך ישלח לו את ישועתו, כדי שיוכל לגאול את עצמו. באבוד כל תקוה, כאשר אין אף אחד שאפשר לצפות ממנו לישועה, והאדם נושא את עיניו אל אביו שבשמים, בציפיה שיגאלנו, אזי שולח לו הקב"ה את ישועתו הגדולה, כדי שיוכל למצוא בעצמו את הדרך לגאולתו. זו דרכה של הסיעתא דשמיא, שהיא באה לאדם, כאשר הוא מוסר את עצמו, את כל כולו, לידיו של השם יתברך (מעיינה של תורה) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך לא תקלט, לעני ולגר תעזוב אותם" (כ"ג, כ"ב)* בספרא מביא על הפסוק דלעיל: אמר רבי אודימוס ב"ר יוסי, וכי מה ראה הכתוב ליתן את הצווי על מצות פאה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויוה"כ מכאן. עיי"ש שמסיים: אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה פאה ומעשר עני, מעלה עליו הכתוב כאילו במה"ק קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו. והגרי"ח זוננפלד הוסיף בזה טעם נוסף ונפלא: כי בראש השנה אנו עומדים ומתחננים ומבקשים לכתוב אותנו בספרי חיים טובים ומתוקנים; פרנסה טובה ובריאות; ועוד כהנה וכהנה. ובסוף כל חרוזי "אבינו מלכנו" אנו מנמיכים את קולנו (מנהגים) ומבקשים: "א"מ חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו". ואז תעלה השאלה לפני היושב על כסא דין, לדון את בריותיו כבני מרון ביום הדין בראש השנה באיזו זכות ובאלו מעשים טובים, באת בבקשתך לפני יושב מרומים, הדן את דינך לשנה הבאה. מדוע מגיע לך שייטיבו אתך ויעשו אתך צדקה וחסד, בלי כסוי של מעשים טובים. וידוע כי השופט כל הארץ דן את האדם מדה כנגד מדה, כמו שדורשים "ה' צלך" ה' דן אותך לפי הצל של עצמך. איך שנהגת עם אחרים, יתנהגו אתך. לכן האדם המקיים מצות בוראו כפי שנצטווה, ואחרי שטרח וייגע כל הקיץ תחת השמש הקודמת, חרש, זרע וקצר בזיעת אפו, כמו שנאמר "הלך ילך ובכה נושא משך הזרע". ותוך כדי קצירה, נשרו שבלים מבין אצבעותיו, ועם התקרבו לקצה שדהו, הוא נעצר ומשאיר פאה לעניים ומקיים בשמחה את מצות "לעני ולגר תעזוב אותו", עזיבה גמורה, כי משונה מצות פאה משאר מתנות כהונה ועניים, שיש בהן לבעל השדה טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה, ולבחור את העניים ההגונים שמכיר את עניים ודלותם. מה שאין כן בפיאה, שאין לו בהם כל טובת הנאה, ואסור אפילו לגלות לעניים הקרובים לו אימתי הוא משאיר פאה (משניות פאה, פרק ה'-מ"ו) ומי שבא ליטול נוטל, בין שהוא הגון וראוי ובין שאינו הגון. יוצא איפוא שהוא לריק כל יגיעתו העצומה, נתן מפרי יגיעו ועמלו למי שלא מכיר ואפילו למי שאינו ראוי עכשיו כשקיים את הדבר כמצווה וכדין, מתייצב הוא לפני היושב על כסא דין ואומר: הנה אנכי נתתי מיגיעי ועמלי, גם למי שאינו כדאי והגון לכך, אף אתה אבינו מלכנו עשה אתי חסד, מדה כנגד מדה וכתוב אותי בספר חיים טובים, בספר פרנסה וכלכלה, ועוד ועוד. נמצאנו למדים: שכדי לזכות בדין עלינו לנהוג ולהתנהג לפנים משורת הדין. (חכמת חיים) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא.(יג יג)* דבר דומה מובא בגמרא מסכת סנהדרין: "אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בן דוד הבא, אלא בדור שהוא כולו זכאי או בדור שהוא כולו חייב". ושואל רבי משה סופר בעל "החתם סופר": הרי בדור שכולו זכאי פשוט שהם ראויים לביאת המשיח. אבל איזו זכות יש לדור שכולו חייב?! ועונה החתם סופר הרי כתוב: "כולו הפך לבן טהור הוא" ואם כך גם כאן קשה: והלא אם נגע קטן טמא הוא מדוע אם כיסה הנגע את כל גופו של המצורע וכולו הפך לבן אז הוא טהור?! והתירוץ על שתי שאלות הוא למעשה אחד:הנגעים באים על האדם כדי לעורר אותו לתשובה. והנה אם כולו הפך ללבן בוודאי ליבו נשבר בקרבו והוא חוזר בתשובה שלימה ואמיתית ואם כן אין כל צורך לטמאו כך גם בדור שכולו חייב, מרוב עוונותיו אין לעוררו עוד על ידי שום תוכחה אלא לשלוח להם את משיח צדקנו ומתוך כך בוודאי יחזרו בתשובה שלימה... (הרב נפתלי וסרמן שליט"א) שבת שלום