ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ויקחו אליך שמן זית זך" (כז.כ)* בכל התורה כשכתוב 'שמן' בסתם, הכוונה לשמן זית. אם כן, מדוע כאן נאלצה התורה לכתוב בפירוש שמדובר בשמן זית? עוד יש לדקדק מדוע לא כתוב שמן זיתים, בלשון רבים כמו במשניות שבת (פ"ב מ"ב:) 'בשמן שמשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות', שהרי השמן נעשה מיותר מזית בודד? ומובא בגמרא (פסחים לג:) בשם רבי יוחנן, שענבים שנטמאו דורכים אותם פחות פחות מכביצה, ויינם כשר לנסכים. דהיינו, שכך לא יטמא היין מן הענבים, שהרי אינם מטמאים בפחות מכביצה. ולפי זה ניתן לומר, שכל השמן והזיתים שהיו ביד ישראל ממצרים, היו בספק טומאה. שהרי לא ידעו עדיין דיני טומאה וטהרה ועל מצוות הדלקת המנורה בטהרה, ולכן לא הייתה להם תקנה אלא כעצת הגמרא לדרוך את הזיתים פחות פחות מכביצה. וכיון שגודלו של זית בינוני הוא כחצי ביצה, וכל שכן זיתים שהוציאו מהם שמן למנורה שהיו צריכים להיות מן המובחרים, אז אם היו כותשים שני זיתים יחד היו בערך כביצה, שבשיעור זה יכול השמן לקבל טומאה מן הזיתים, ולכן היו צריכים לכתוש כל זית בפני עצמו, כדי שלא יהיה בו שיעור לטמא את השמן. ומשום כך לא היה אפשר בשני זיתים, ולכן כתוב: ''ויקחו אליך שמן זית'' בלשון יחיד דווקא, שלא יכתוש שני זיתים ביחד, אלא כל זית וזית בפני עצמו. (פנים יפות) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו. (לה.כא)* וזה לשון תרגום יונתן – וכל דאשלימת רוחי'ה בנבואתא דעמי'ה וכו', ופירש המפרש דהוא על דרך וימלא אותו רוח אלקים עיין שם. וצריך עיון קצת שהרי כאן לא מדובר על מלאכה רק על הבאה?, ואפשר לומר דנגלה להם לשעה ברוח הקודש איפה מקום אבנים טובות ומרגליות ועל דרך שכתב רש"י לעיל על פסוק פסל לך דהראהו הקדוש ברוך הוא (למשה רבינו ע"ה) מחצב של סנפירינון וכן כתב בעל הטורים ריש פרשת פקודי דנגלה להם אבנים טובות שבגן עדן, עיין שם, וגם אמרו דנגלה להם אבנים טובות בין לקיטת המן. (דבש וחלב עה"ת) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשתה" (ד' כ"ז)* בגמ' שבת (צ"ג): בשגגה, יחיד העושה מלאכה בשבת חייב, ושנים שעשאוה פטורים, דברי רבי שמעון. ביאר רבי שמשון משפטיבקה בחז"ל מובא (ויקרא רבה פ"ד) כי ביום הדין בשעה שאדם ניצב בפני ב"ד של מעלה שואלים אותו מפני מה חטא, וטוען הגוף שלא הוא חטא אלא הנשמה היא שחטאה, והראיה שמשעה שיצאה ממנו הנשמה הרי הוא כאבן המושלך על גבי הקרקע, ואילו הנשמה טוענת שלא היא חטאה אלא הגוף חטא שמשעה שיצאה ממנו הרי היא כציפור תמה המרחפת באויר. ומה עושה הקב"ה, מביא את הנשמה ומחזירה לגוף ודן את שניהם כאחד. והנה לדעת רבי שמעון הסובר ששניים שעשו מלאכה כאחד בשבת וכל אחד לא יכול לעשותה ללא השני פטורים. א"כ לכאורה יש פתחון פה לנשמה ששניהם הגוף והנשמה יכולים לפטור עצמם מעונש שכל אחד לבדו לא יכל לעשות אתהעבירה. וזהו שאמר רבי שמעון (בסוכה מ"ה) "יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין" דר"ש לשיטתו ששנים שעשאוהו פטורים. (יקרה מפנינים) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"אם על תודה יקריבנו" (ז, יב)* פרק התהילים הנאמר כיום כתחליף לקרבן תודה, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו", הוא: "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ". ושאל יהודי את רבי חיים קניבסקי זצ"ל על לשון הפסוק "הריעו לה' כל הארץ", מדוע כל אנשי הארץ צריכים להודות ולהלל לקב"ה, הלא את קרבן התודה מביאים ארבעה - יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא והיוצא מבית האסורים. ארבעה אלו מודים על נס גדול שנעשה להם. מה ענינה, אפוא, של ההודאה מצד כל אנשי הארץ האחרים שלהם לא נעשה כל נס או הצלה מיוחדים התשובה פשוטה - ענה רבי חיים זצ"ל - והיא תובן יותר על פי מעשה הבא: אחר תפילת שחרית באחד מבתי הכנסת בבני ברק, פרס יהודי מפה על השלחן וחילק לציבור המתפללים יין ומיני תרגימא. כשנשאל לשמחה מה זו עושה, השיב כי אתמול כשחצה את הכביש פגע בו רכב, וב"ה יצא מהתאונה בריא ושלם, על הצלה זו הוא בא ליתן שבח והודאה להקב"ה, והוא משתף את הציבור בהודאתו. למחרת, יהודי אחר פרס מפה והעמיד כיבוד לציבור המתפללים. "מה קרה לך?" - שאלוהו - "האם גם בך פגע רכב"? "לא", ענה האיש. "אני שמח ומודה כי מזה עשרים שנה הנני חוצה את אותו כביש, וב"ה אף פעם לא פגע בי רכב"... כך גם לעניננו - סיים רבי חיים. יהודי שהתרפא מחליו או שיצא מבית האסורים אומר "מזמור לתודה", ברור. אולם "כל הארץ", שאר אנשי העולם, צריכים "להריע לה'" ולהודות לו על כך שלא חלו ולא הוכנסו לבית האסורים... (ומתוק האור) שבת הגדול שלום

פותחים בכבוד בעל האכסניה ואכן הגיע הזמן להודות על דברי תורה בכל שבוע מחדש !פעם שאלו את השאלה הזו את לך תדע 1 וענתה: כי כולם מריעים ושמחים משום שהם מקבלים מיני תרגימא כתוצאה מהנסים שאחרים חוו.

תוקן על ידי לךתדע1 ב- 27/03/2026 13:58:54

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא:* מדוע לא זכה רבי אלעזר בן עזריה שיקבלו את דרושו בעניין "שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא", משום שעל המאמר "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה", אמרו חז"ל שהיה רק נראה כבן שבעים שנה, אבל באמת היה בן שמונה עשרה בלבד, החכמים לא החשיבו לפיכך ביותר את דעתו ולא נחפזו לקבוע הלכה לפי דרושו של אברך בן שמונה עשרה, "עד שדרשה בן זומא", עד שנודע להם הדרוש של בן זומא "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (אבות פ"ד), הסכימו לקבוע הלכה לפי דרושו של רבי אלעזר בן עזריה, אע"פ שהיה צעיר לימים. (מלבי"ם) חג שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *מצות יאכל את שבעת הימים (שמות יג ז)* נפלאים דברי ה'רוקח' (הלכות פסח רצא) שהאוכל מצות בשבעת ימי החג כהלכתן נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, וראייתו מהפסוק "מצות יאכל את שבעת הימים," 'שבעת ימים' אין כתיב כאן, אלא 'שבעת הימים' בה"א הידיעה, ללמדנו שנעשה שותף בבריאת שבעת ימי הבניין. (הרב אלימלך בידרמן שליט"א) שבת שלום ומועדים לשמחה

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"* רש"י: וחמושים מזוינים. מה בא הפסוק ללמדנו? מה זה משנה אם עלו מזוינים או לא?!. ועוד הרי ידוע שאין הקב"ה עושה ניסים לחינם ("לא עביד קוב"ה ניסא למגנא"), ולשם מה קרע את הים וניער את פרעה, בעוד שיכלו ישראל להרגם בכלי הנשק שהיו ברשותם?! מוסר גדול לימדנו הכתוב בזה. שאף שיש בידם כלי נשק, אינו מדרך המוסר שהם יהרגו את המצרים בעצמם, שכן "בירא דשתית מיא מיניה לא תישדי ביה קלא", בור ששתית ממנו מים אל תשליך לשם אבן. לאחר שהתגוררו במצרים כל כך הרבה שנים, מצד הכרת הטוב, עדיף לשנות הטבע, ולקרוע את הים בשביל שלא ילחמו ישראל בעצמם במצרים… וכדי להשמיענו את נקודת המוסר הזו הדגיש הכתוב לאמור "וחמושים עלו ישראל", שתדע שאף על פי שהיה להם כלי נשק, עדיף לשנות הטבע ושלא לפגוע במי שהטיב לך… (ע"פ תורת משה להחתם סופר) חג שמח

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וכל הנרצחים הקדושים ולשמירתם והצלחתם של חיילי צה"ל וכל העוסקים במלאכת הקודש וכלל עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם: דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ (יא, א- ב)* יש להבין מהו הכפילות של "לאמור אליהם". ואפשר לבאר על פי מאמר חז"ל הידוע "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצוות וכו'" וכפי פירוש רש"י ששקצים ורמשים בין כה וכה מאוסים אצל בני האדם ועשה מהם הקב"ה איסור תורה בכדי שיקבל עליהם שכר. והמשמעות העמוקה יותר בעניין זה הוא, על פי משל לאדם שהגישו לפניו כוס מים ובא חבירו וירק פנימה ולא רצה יותר לשתות מהם כיוון שחבירו ירק בפנים, לאחמ"כ בא הנחש והטיל בה ארס, והנה אם נשאל את האדם מדוע אינך שותה מהמים, לא יענה שהסיבה היא מחמת הרוק שחבירו ירק פנימה אלא יענה שהרי יש בה ארס, על אף שגם קודם לכן לא רצה לשתות מחמת הרוק הרי סיבה זו אינה נחשבת כלל מחמת הסיבה היותר חזקה, מפני הארס. ופשוט. כמו כן בציווי הזה של התורה אומרת התורה שבני ישראל צריכים להיות בדרגא כזאת שהמאכלות האסורות אמנם מאוסות עליהם אבל ציווי ה' הוא כל כך חזק שהסיבה של המאיסות לא נחשבת כלל לעומתה כמו במשל הנ"ל שהסיבה העיקרית היא הארס ולא הרוק. וזה מה שאמרו חז"ל "אל יאמר אדם אי אפשי באכילת חזיר, אלא אפשי ואפשי אבל הקב"ה ציווה שלא לאכלם. לכן מדגישה התורה כאן "לאמור אליהם" שיאמרו לבני ישראל שכל הפרשה הבאה היא "וידבר ה'" מחמת ציווי הבורא. (טעם הצבי עפ"י שפת אמת) שבת שלום