תכף מגיעה שנת השמיטה, ואיך אפשר להכניס את השנה הזו בלי קצת ד"ת ממורנו ורבינו רועה דרכנו אורי אורבך ז"ל?!
מדרש עגבניה
באה העגבניה וכולה דמעה לפני הקדוש-ברוך-הוא: "אתה שבראת אותי ונפחת בי נשמה, מדוע עלתה לי כל זאת? איככה אוכל לראות כי יהודי פלוני לא סועד על שולחנו של יהודי אלמוני רק בגלל שעגבנייתו היא מהיתר מכירה? האם לשם כך יצרתני?מחני נא מספרך".
בשעה שברא הקדוש-ברוך-הוא את העגבניה אמר לה: "עגבניה, עגבניה, צאי ומלאי את הארץ וכבשיה. אחותנו את, היי לאלפי רבבה".
יצתה העגבניה מלפניו ומילאה את הארץ. לא הניחה מעדן ומעדן שלא איוותה למושב לה. נחתכה, נמעכה, נמחצה, רוסקה, קושטה, קוטשפה, תובלה, עורבבה ותימלא הארץ עגבניה. בסלט ובפלאפל, במרק ובבשר, בשקשוקה ובמטבוחה. לא הניחו הבריות מעדן ומעדן שלא בא בו עסיסה של העגבניה.
כיוון שיצא שמעה של אותה עגבניה למרחוק, היו טבחי כל העולם ועקרות-הבית של תבל כולה מחזרים אחריה. היתה זוהרת העגבניה בשווקים ובסופרמרקטים כגבירה באחוזתה, במרכולים ובחנויות, בדוכנים שברחוב ובעגלות רתומות. ואף בארץ ישראל היתה העגבניה לשם ולתפארת, ואין בית אשר אין בו עגבניה.
שמחו העגבניות שמחה גדולה על כי פרו ורבו וריוו ומילאו את הארץ. חיו הן בששון ובשמחה, בגילה וברינה בשלום וברעות. ואין עינה של אחת צרה בחברתה. היו עגבניות שהגיעו עד לשולחן המלכות והיו עגבניות ששימשו כל סעודתם של עניים ודלי ארץ. אחת המרבה ואחת הממעיטה ובלבד שכיוונו את ליבן לאביהן שבשמים, להרוות צמא ולהשביע נפש שוקקה.
והנה קרבה ובאה שנת השבע, שנת השמיטה, ותיהום הארץ. סוחרים ומתווכים, סיטונאים ורבנים, עסקנים ופוליטיקאים, יד איש באחיו, זה בחומרותיו וזה בהקלותיו. עגבנית שמיטה לא דרה ביחד עם עגבניה שאינה שמיטה. עגבניה יחסנית מ"אוצר הארץ" לא הסכימה לחלוק שדה עם עגבניה מפונקת מ"אוצר בית דין". עגבניה מ"היתר מכירה" סולקה ממדפיהן של עגבניות שזה עתה באו מעבר לים. או אני או את.
באה העגבניה וכולה דמעה לפני הקדוש-ברוך-הוא: "ריבונו של עולם, אתה שבראת אותי ונפחת בי נשמה, מדוע עלתה לי כל זאת? איככה אוכל וראיתי כי יהודי פלוני לא סועד על שולחנו של יהודי אלמוני רק בגלל שעגבניתו-שלו היא מ"היתר מכירה"? היאך אראה והעגבניה שלא נוצרה אלא לשמח את הבריות היתה לסלע מחלוקת ולעגבנית-מריבה? הן עד לא מכבר היינו כולנו עגבניה אחת: קח ואכול, ברך וטעם! והנה עתה, עוד לפני שממששים אותנו כבר שואלים: אוצר בית דין? מצע מנותק? היתר מכירה? איש לא אוכל אצל אחיו, ואישה לא סועדת על שולחן חברתה. האם לשם כך יצרתני? מחני נא מספרך".
נטל הקדוש-ברוך-הוא את העגבניה ואמר לה: "כך הם בני ישראל. נותנים להם מצווה לעסוק בה ולשמוח בה, והם מוצאים כיצד לריב בה. שמיטה נתתי להם למען ינוחו בה העובדים ואדמתם, והם עובדים בה שבעתיים במסחר ובפשקווילים, בתיווך ובחרמות, בחומרות ובחומרי-חומרות, בפלפולים ובפלפלים. חמדה גנוזה נתתי להם – עגבניה שמה, שיתענגו בה, והם נועצים בה עיניים חשדניות ופנים זעופות, רבים ומתכתשים, מאשימים ומשמיצים, הכל בשמי ולמעני כביכול. אך תנוח דעתך, בתי. תעבור שנת השבע ואת תשובי ותעלי על שולחנם של כל בני ישראל, והם ישובו לקטטות אחרות כדי לעסוק בהם".
זלגה דמעה אדומה כדם מלחיה של העגבניה על מפתנו של כיסא הכבוד. נשק הקדוש-ברוך-הוא על מצחה של העגבנייה ומן הדמעה צמח ועלה שיח עגבניות נפלאות אשר לא היה כמוהו מאז ברוא אלוקים את עץ החיים ועץ הדעת. ויאמר אלוקים: "אל תיעצבי, בתי. מדמעתך זו עלו צמחו עגבניות נהדרות אלה אשר כל אחת מהן היא גם אוצר הארץ וגם אוצר בית דין, גם ממצע מנותק וגם מהיתר מכירה. עגבניית שמיטה אחת לכל יושבי הארץ, וגר זאב עם כבש ובד"ץ עם רבנות ירבץ, עגבניה כשרה תחת השגחה העליונה.
"ומעגבניות אלה" – אמר הקדוש-ברוך-הוא – "יאכלו כל יושבי הארץ כשיבוא משיח בן דוד".
