ראיתם את הכתבה בהארץ על מילצקי?

יש לי מספר בני משפחה שמסלול חייהם עבר דרך ישיבת רש"י, כך שיצא לי לראות ולהכיר את הישיבה, תלמידיה והעומד בראשה במספר הזדמנויות. ככלל, התיאור בכתבה מתאים לאדם, אולם הסיפורים עצמם נשמעים מוגזמים ולדעתי מדובר בהרבה פרשנויות, תחושות ורגשות שיתכן שאין להם כל אחיזה במציאות ואין שום תלמיד שחושב ומרגיש כך (האם כל בחור עובר מסע השפלות? האם ראש הישיבה הוא זה שמחפש, ודווקא גברתנים, למאבק ושכל מטרתו לתיאטרון? – אולי מדובר בניפוח של חצאי אירועים בתוספת תבלין?!). כמו כן, באופן כללי נראה שהבחורים של רש"י ברובם סובלים קשיים אובייקטיביים (היסטוריה של צרכים מיוחדים, טראומות, התמכרויות, הפרעות נפשיות וכדו'), ודרך הטיפול שכוללת לפעמים השפלות, חטטנות לכאורה או גרימה להערצה, אינה לגמרי לא לגיטימית בכל מצב.

עם זאת, עליי לציין שדווקא בגלל שמדובר בטיפול מאוד ייחודי לקשיים חמורים יחסית, אין כל כך טעם לפנות למוסדות כמו רש"י ואכן אני חושב שרוב הישיבות לנושרים חוו בשנים האחרונות פיחות משמעותי בביקוש (אעיד על החברה' שלי, שאף אחד מהם לא עבר דרך שום ישיבה לנושרים משום סוג). היום יש יותר הורים שזונחים את השיטה לתייג ילד כמסכן וטיפש (הגדרות נומינליות שלא מקדמות את הנער ולא מובילות לשום התמודדות אפקטיבית) ולהכניס אותו לאיזה משהו שנקרא "ישיבה" אבל כל מה שיש בו זה אוסף של מסכנים וטיפשים (כלומר, מקבץ של נערים שכל אחד מסיבותיו, לא ממש מתחבר לדרך חיים בקו מאוד מאוד מסוים), שעוסקים בקשקשת, שירי נשמה ועבודות מזדמנות. אותם הורים מעדיפים לבחון מה הקושי של הילד ולשלוח אותו למסגרת שתפתח אותו כאדם וכיהודי עם הקושי להיות בישיבה – אם זה בצבא, במסגרת לימודי חול או מקצוע ואם זה בעקבות קושי אובייקטיבי – אז פשוט לפנות למטפלים מוסמכים ולהתמודד עם הבעיה במישרין.

לסיום אציין אנקדוטה מהזווית שלי: לפני מספר שנים פנה אליי ארגון מסוים בבקשה שאקצה תקציב למדריך נוער. הבטחתי שאסייע בעניין אך שאלתי מיהו המדריך, הם השיבו לי ששמו משה (לצורך העניין) ואמרתי להם שמהיכרות קצרה שלי עם משה, הוא אמנם עוסק עם נוער במשך הרבה שנים אבל אני לא אוהב את הגישה שלו (מדובר בדפוס התנהגות דומה לרב מילצקי), עם זאת אני לא נכנס לשיקולים שלהם ואטפל בנושא התקציב. הם ענו שהם מכירים אותו היטב ובמשך שנים רבות והם בטוחים שהוא יקדם משמעותית את הנוער שלהם. סוף הסיפור היה, שאחרי פחות מחודשיים הם הוציאו את משה הנ"ל (הם נתנו תירוצים אחרים אבל הרגשתי שזו לא הסיבה האמתית). – את הסיפור הזה אני מציג לפניכם, אפשר להסיק ממנו כל מיני מסקנות ואפשר גם לא להסיק ממנו כלום. לשיקולכם.

(נ"ב, מצדר, בעיקרון הטלנובלה ב"הארץ" ממשיכה, אם יש את נפשך תעלה את המאמר שפורסם היום.)

שתפו בפייסבוק

שתפו וחבריכם יקראו את הכתבה ללא תשלום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מעבר לטוקבקים30

שמרושמרו את הכתבה לרשימת הקריאה

קריאת זן

הדפיסו כתבה

עברו לתצוגת גלריה

ישיבת רש"י (למצולם אין קשר לכתבה). לא מתאימה לכל אחדצילום: אמיל סלמן

אתי קצבורג

קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ אתי קצבורגהתראות במייל

פורסם ב-20:00

את ישיבת רש"י אני מכירה הרבה שנים, בחורים רבים צמחו בה תחת ראש הישיבה, הרב חיים מילצקי, בדרכו הייחודית. הכרתי אותה מקרוב לפני כשנה וחצי, כאשר החלטתי להכניס אליה את בני. זו היתה החלטה מושכלת, כדי לחסוך לו נשירה מכמה ישיבות לא מתאימות. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהילד בא ואמר לי: "ממוש, תשכחי כל מה שידעת על ישיבות עד היום. מדובר במשהו אחר לחלוטין".

ההתחלה היתה קשה מאוד — סוג של טירונות בשילוב דרך ייחודית ושונה, שלא מוכרת לתלמידים בישיבות סטנדרטיות. יש לישיבת רש"י חוקים, יש כללים — לא סתם היא מצליחה כל כך.

כל הפרשנויות, הטורים והדעות של מיטב הכותבים אצלכם במייל

דוא"ל ^*

אנא הזינו כתובת אימייל

להרשמה

הישיבה לא מתאימה לכל אחד. פעמים רבות, כאשר בחורים נושרים מישיבות הם עוברים מסלול ידוע מראש, שבו הם מתגלגלים מישיבה לישיבה עד שהם מוצאים עצמם ברחוב. חלקם מגיעים לרש"י אחרי שהתייאשו מעצמם ומעתידם, לאחר חיכוכים עם רשויות החוק, אלימות ושקיעה בחטאים שונים.

• הרבנים לא סוגרים את הישיבות מחשש שהצעירים ינטשו אותן
• לזנוח את הרבנים והעסקנים, לפעול ישירות מול "נוער השוליים"

לאחר שדרכי הטיפול הקונוונציונליות נכשלו, ברור שנדרשת התנהלות אחרת מול הבחורים הללו. כבר בהתחלה הבחור חייב להיפרד מהתדמית שבנה לעצמו, וזה נעשה לפעמים באופן שהוזכר בכתבתו של אהרן רבינוביץ' ("הארץ", 17.9). לאחר מכן הרב נוטל לזמן מה את ההגה על חייהם ומנווט אותם לאט ובבטחה חזרה לדרך המלך. את האגרסיות הוא מאפשר לשחרר בזירה בטוחה, בין כותלי הישיבה, וכך, שלב אחרי שלב הבחורים נפרדים מההרגלים הישנים ומאמצים אורח חיים נורמטיבי. בהמשך, לאחר שהבחורים עצמאים ועומדים על רגליהם, הם נישאים ומקימים משפחות לתפארת.

ראש הישיבה הוא דמות דומיננטית בחייו של הבחור מהמקום הכי חיובי. כאשר תלמיד מתחבר לקונספט, הוא מתחבר לרב מבחירה, ומערב אותו בחייו

הטעות היא שאנשים חושבים שישיבת רש"י היא עוד תחנה בדרך אל ה"חופש", וזה לא נכון. אמנם הלבוש בישיבה הוא לא אישיו, לא סוג הכיפה או התספורת, לא המכנסיים והטישרט. תוכלו למצוא בה בחורים בלבוש מסורתי של בחור ישיבה, וכאלה בכפכפי הוויאנס ועם צמידים. העניין הזה, שרבנים ומשגיחים בישיבות סטנדרטיות רואים בו נקודת אל־חזור, כאן הוא לא פקטור. יש עניינים חשובים יותר לעסוק בהם, כמו השקפה והתנהגות ואהבה ללימוד ולתפילות לא ממקום של כפייה או חובה. כל דבר נעשה מתוך מחשבה. ראש הישיבה הוא דמות דומיננטית בחייו של הבחור מהמקום הכי חיובי. כאשר תלמיד מתחבר לקונספט, הוא מתחבר לרב מבחירה, ומערב אותו בחייו.

לישיבה מגיעים אלפי בחורים, שחלקם בנים להורים שמתנגדים לישיבה או לשינוי המבורך רק מהלחץ של "מה יגידו", והם מוכנים לוותר על ילדם. בישיבה הזאת אותם בנים מקבלים את מה שהם צריכים — חברים ומשפחה — וכל זה בלי שיפוטיות כלל. ילדים בגיל כזה צריכים דמות משמעותית שהם יכולים להיוועץ בה, להיעזר בה בקבלת החלטות ממקום נקי ולא שופט, ממקום שמבין קודם כל את הנפש שלהם ולא מתרשם מהקליפה החיצונית.

בשנה וחצי שהבן שלי שם, קיבלתי אותו רגוע, מכיל, אוהב, חושב רק על הזולת, לומד, מתפלל בלי שום לחץ, מתייעץ מבחירה על הדברים החשובים, כשהוא פורש את כל ההיבטים, באופן הכי בוגר שראיתי.

הקונספט, שהוא כל כך ייחודי בנוף הישיבתי, חורה להרבה אנשים, שלא מבינים עד כמה ההצלחה שלו פנומנלית, מלבד פה ושם חבר'ה שפחות הסתדרו ומקללים, וזה הגיוני. הישיבה לא מכילה ולא מתאימה לכולם, וזה בסדר גמור.

עם יד על הלב וניסיון של 11 אחים בישיבות רגילות, ושני בנים שלי שלמדו בישיבות רגילות מצוינות — עדיין מצאתי כאן ישיבה שמדברת וחיה השקפה ומוסר.

מצאתי כאן עבודה עצמית של בחור שאף אחד בעולם לא היה עושה — סטייל מכון גמילה, רק שהיא מתעסקת בחיים עצמם. אני מאושרת בוקר בוקר על שבני הגיע לישיבה כזו, שמכילה ומקדמת עם רב שמבין ומכיל, גם אם הוא מתערב בשאלה מתי הוא שותה אלכוהול וכמה. תאמינו לי שעדיף ככה.

מנהיג הציבור החרדי הרב שטיינמן זצ"ל, אמר על ראש הישיבה, הרב מילצקי, כי הוא ה"אלימלך פירר" של עולם הישיבות, וזו ההגדרה הכי מדויקת ויפה שניתן לומר עליו.

הכותבת היא בלוגרית, מרצה, מלווה עסקית ופעילה חברתית

תוקן על ידי מצדרביעי ב- 26/09/2021 09:22:21