שונית מלטוב
אז.... מה זה להיות חילונית למהדרין שגרה בשכונה חרדית, ברחוב חרדי (כן כן, חרדי אמיתי... שחור משחור) כבר היה פה?
1 .זה כאשר את חוזרת הביתה (לבית בו את גרה בסך הכל חודשיים), נפתח חלון, והשכנה (שדיברת איתה בסך הכל פעמיים)
צועקת "שונית!!!! שונית!!!!! את מסודרת לראש השנה? יש לך את כל הסימנים? את צריכה משהו? אם את צריכה, תגידי!"
ואת בכלל לא עושה סדר ראש השנה, את בבית לבד עם הילדים... אבל בא לך, רק בגלל החום הזה והאכפתיות, פתאום בא לך גם.
2 .זה לקבל בשתיים וחצי בלילה סמס מהשכנה שיש לה טלפון עם סמסים (כן, יש גם עולם שלם של פלאפונים וכשרויות,מסתבר. לחלק יש טלפון חכם ולחלק טלפון שאין בו אפילו סמס פשוט) בזו הלשון "שונית, הבכי אצלך?" להלחץ שעוד רגע מזמינים לך רווחה ולהרגיש אשמה שבטח הערת שם את כולם (ולשנן לעצמך בלב "בסדר, מה לעשות? תתמודדו, זה ילד!) ואז לקבל סמס שני "סליחה, אני יודעת שאת לבד. את צריכה עזרה? אני אוריד עוגה או צעצוע?" ולהתבייש. ולהתרגש. כי זה כל כך פשוט וכל כך מרגש.
3 .זה לעבור דירה, כבר פעם שלישית, ולקבל בכל עזיבה ובכל כניסה חדשה לדירה צלחות מלאות כל טוב של אפייה בייתית מנשים שלמדת להכיר במהלך תקופת השכירות ומאנשים שאת עדיין בכלל לא מכירה.
וכן, על הצלחת יהיה פתק חלבי/פרווה. ולפעמים מצורפת גם ברכה. ואת לא מרגישה כפייה, להיפך. את מרגישה שמישהי עמלה וטרחה והצלחת הזו יש בה כל כך הרבה אהבה שאת רוצה לכבד בחזרה.
4 .זה כאשר רוב הפעמים שידפקו לך בדלת את לא תראי כלום בעינית, כי מאחורי הדלת תעמוד ילדונת קטנטנה או ילדון חמוד והם אלה שיושיטו לך את אותה הצלחת עמוסת המטעמים, את החלה הקטנה לשבת, את המכתב שהגיע בטעות אליהם או סתם את הנעל שלך שהבן שלך בן ה5 החליט לזרוק אתמול מהחלון.
ואם מי שדופקת זו השכנה, תמיד יציצו מאחריה לפחות 5 פרצופים קטנים מחייכים.
5 .זה לראות נשים מתוקתקות, מסוגננות, מאופרות ומטופחות ולבושות חלקן כמו במסלול תצוגת אופנת עלית, חלקן בשאנטי,
חלקן בשמלות חלוק שחורות יוצאות בבוקר לעבודה, חוזרות אחר הצהריים, אוספות מליון ילדים מהמסגרות והכל הכל בנועם וחיוך.
6 .זה לראות בחום של °42 מישהי עם גרביונים שחורים, שתי שכבות של ארוך, חצאית כבדה ארוכה מבד אטום - נראית ומריחה כאילו לפני רגע התקלחה והעיקר- מחייכת אלייך כאשר לך אין מושג מי זאת ואת בגופייה שלך וג'ינס קרוע שונאת את כל העולם ואחותו בעוד נחילי הזיעה ניגרים ונוטפים לך מכל מקום ובא לך בעיקר להשכב באמצע הכביש ולמוווווות.
7 .זה לגור בבנין של 4 משפחות, שיש בו 42 ילדים,והילדים היחידים ששומעים אותם הם... שלך??.
8 .זה מטפחות, כיסויים, פיאות, שטריימלים ענקיים, כובעים מסוגננים, כיפות שחורות, גרביונים לנשים, גרביונים לגברים, אורך
כזה של חצאית, אורך אחר של חצאית, בד כזה של שמלה, בד אחר של שמלה. חצאיות, שמלות, סרפאנים, צבע גרביון כחול,צבע שחור, צבע גוף, עם תפר מאחור, בלי תפר מאחור. אורך כזה של מכנסיים, אורך אחר. יידיש, עברית, רוסית, אנגלית,צרפתית, אמהרית, טיגרית- כל אחד זו קהילה אחרת, ישיבה אחרת, ניגון דיבור אחר, מנהגים אחרים (ואת, הכופרת, בקהילה משל עצמך).
וכולם חיים בשלום אחד לצד השני. זה לגלות שאם חשבת שאין בך סטיגמות ודעות קדומות? יש בך. והרבה. וזה לגלות כל סטיגמה וכל דיעה קדומה שלך מתנפצות בזו אחר זו וזה די מרגש כשחושבים על זה.
9 .זה לשמוע את השכנה מסיימת לשטוף את הבית ושוטפת את המדרגות באחד בלילה. לשמוע מהצד השני את חבל הכביסה חורק בשלוש בלילה אצל השכנה מהצד השני ובשש בבוקר לראות אצלה בחלון מלא גרביונים שחורים תקועים בין הסורגים לייבוש ועל השולחן הר של חולצות לבנות, מגוהצות מינימום כמו מדי א' בצבא. וגם זה, נכון, בחיוך.
ולהבין שזה לא כי הן מסכנות. אלא כי בית, כמו חומוס, עושים באהבה. מאיפה הן לוקחות את האהבה הזו, זו כבר תעלומה אחרת. מבטיחה לעדכן כשאגלה...
10 .זה להריח בשבע בבוקר ריח מעלף של עוגת שוקולד ולשמוע קול דקיק קורא "טאטע, טאטע, צוגיזונד!"
11 .זה לנסוע בכביש במהירות של 0 קמש, כי תמיד צץ איזה פעוט מאחורי אחת המכוניות ובעקבותיו הולכים אח או אחות לאמבוגרים ממנו בהרבה, מחייכים אליו באהבה, מניפים אותו על הידיים ולוקחים הצידה.
12 .זה לראות המון שחור ולהרגיש כמו ב"מצא את ההבדלים". 50 גוונים של שחור, כשכל שחור כזה הוא בעצם עולם אחר.
13 .זה לגלות שאיש לא מנסה לכפות עלייך כלום, לא להחזיר אותך בתשובה ולא לבקר כמה את לא בסדר.
זה לגלות שהדרך הכי טובה להשפיע על מישהו זה כאשר הוא רוצה להקשיב.
ולגלות שאדם רוצה להקשיב כאשר מחייכים אליו באמת.
ולגלות שבא לך להקשיב.
14 .זה כאשר בשיא הקורונה מתחת לכל בנין (כל בנין!) יש מנין 3 פעמים ביום,ומתחת לכל בנין כמעט יש תקיעת שופר בראש השנה.
ולטייל בערב שישי עם הילדים ולשמוע שירה של לכה דודי, אדון עולם או מזמור אחר משני צידי הרחוב, כמעט מכל רחבת בית
שני - מרגש, מצמרר ופתאום העיניים שלך מלאות דמעות וקשה לנשום ואת לא יודעת אפילו למ.... את מחפשת איזה משהו נורא סרקסטי ועוקצני לחשוב ו... לא מוצאת. אהבה, כנראה, מנצחת ארס.
5 .זה כאשר יש למטה קייטנה של ילדים כל אחר הצהריים, עשרות ילדים (בלי הגזמה) שבונים מחנה של 4 קומות לגמרי
בעצמם. והנה קטע- לא שומעים אותם. לא רעש, לא צעקות, לא קללות, לא ריבים. תזכורת לעצמי- לשאול מה שמים להם
באוכל?!
16 .זה לגלות שהילדים הם בדיוק אותם הילדים, שמתלהבים ממכונית על שלט או רחפן. אבל באותה המידה, אלו ילדים שמתלהבים מהדברים הקטנים- תיק חדש לגן. להשיט סירת נייר בשלולית, לשחק קלאס,מסירות, גומי, חמישה אבנים. ילדים שנהנים לשחק כדורגל עם האבא הרציני, שחוזר מהישיבה, ועושה איתם סט של משחק כאשר הוא מצמיד ביד את הכובע / כיפה לראש שלא יפול והפיאות על הראש ואלו של הציצית מתנופפות לו מהצדדים.. יש אבא עם פיאות קצרצרות, יש עם ארוכות ומסולסלות. יש עם מעיל שחור מתנופף, יש אבא עם חולצה לבנה מגוהצת בלבד, יש בכובע מהודר, יש בכיפה שחורה, יש אבא בנעלי ספורט שחורות ויש אבא בנעליים אלגנטיות.
50 גוונים של שחור, וקשה לא לבהות ולא לחייך (את רק מקווה שלא יחשבו שאת בוהה מהסיבות הפחות נכונות..).
17 .זה כאשר באמצע העיר, מתחת לכל בית, יש ערימה של עגלות יקרות, אופניים, קורקינטים, בימבות, צעצועים... ואת את הבימבה המסכנה שלך גוררת למעלה ומכניסה הביתה. אבל בסוף אומרת לשליח שמביא משהו או לחברה שצריכה להשאיר לך דבר מה ואת לא בבית- פשוט תשימי על יד הדלת כי כאן אף אחד, אף פעם, לא יגנוב ולא יקח מה שלא שלו. והשכנה מתקשרת בערב ושואלת "שונית, יש לך משהו על יד הדלת. את חוזרת היום? את רוצה שאני אכניס אליי בינתיים?". ואת יודעת שגם אם לא- זה עדיין יהיה מונח בדיוק באותו המקום.
17 .זה להבין שעגלת ילדים ישנה לא זורקים, אלא משתמשים בה לקניות. הקניות בסך הכל לא צריכה גגון תקין ולא מעצור.
אה, ואת הקניות עושים בעיקר הבעל והבנים! והם, אגב, מתקתקים את הקניות בסופר (הכשר למהדרין) ביעילות מפתיעה.
18 .אפרופו סופר כשר למהדרין- זה כאשר הכל בא באריזות ענק. וכאשר את שואלת את עצמך מה את תעשי עם 20 מעדנים או 4 ליטר סבון, את מבינה שאצל השכנים זה ייגמר תוך יומיים.
19 .זה כאשר החשש להחנות צמוד מדיי הוא לא מדלת של רכב שתיפתח ותדפוק את שלך (מפני שרוב הרכבים הם משפחתיים עם דלת הזזה הצידה), אלא שהשכנה תדפוק חלילה את הבטן ההריונית או הפוסט הריונית שלה כשהיא פותחת את דלת ההזזה ויוצא משם גן ילדים שלם. ואת לגמרי חושבת על זה ומשאירה מרווח ענק מכל צד.
20 .זה לשמוע בחמש בבוקר צעקות חנוקות "אהההה!!אהההה! אהההה!" ולדעת שזו השכנה שבשיא הקורונה לא הספיקה כנראה להגיע לבית החולים ויולדת בבית. ולא לדאוג, כי בכל רכב שני את רואה על המושב אפוד זוהר של איחוד הצלה או ידידים.
21 .זה לשמוע את השכן שלך טורק במהירות את הדלת ויורד בריצת טיל במדרגות כמעט כל יום באמצע הלילה, מתניע את הרכב, נוסע, וחוזר שעה או כמה שעות אחרי. והמחשבות שרצות לך בראש... וואי וואי, הדוסים האלה... ואז לחבר אחד ועוד אחד ולהבחין שבכל ערב שבת ובכל ערב חג, גברים יוצאים מהבית באמצע סעודה או בלילה, זורקים על עצמם תוך כדי ריצה אפוד זוהר ונוסעים הרחק מהמשפחה אל תוך הלילה לעזור למישהו, להציל חיים...
22 .זה כאשר בשיא הקורונה כולם עם מסיכות. וכולם נזהרים. ועדיין, כולם חולים. פשוט כי לכולם יש ילדים וילדים כמו ילדים -נדבקים ומדביקים.ועדיין התשובה ל"איך את מרגישה?" היא תמיד "ברוך ה'!"
23 .זה למצוא בשישי בערב גורים יונקים שקוראים לאמא שלהם, לחכות עד בוקר שבת שהיא תגיע, וכאשר את שומעת אותם בוכים בלי הפסקה- לבלות שעות, בשבת, עם גופיה(כי לא הספקת ללבוש משהו אחר) ומליון טלפונים מי יכול לקחת אותם לאומנה (ורובם עם רמקול, כי יש לך שני קטנים לרדוף אחריהם במקביל). ובלב לשנן "מי שיש לו בעיה, שיסגור את החלון. מישיש לו בעיה שלא יסתכל. מי שיש לו בעיה, שלא יקשיב. מי שיש לו בעיה..."
ואז במוצאי שבת, לראות איזו אמא שהפנים שלה מאירות בחיוך צנוע ועייף, שמאחורי החצאית שלה מציצות פנים מתוקות,ולשמוע "שונית, הילדים רצו לשאול מה קרה לחתולים. הם מאוד דאגו..." ולהבין שהיחידה שהייתה עם בעיה היא בעצם את.
ושוב הלב נפתח טיפה יותר.
24 .זה כאשר יש הצפת ביוב מטורפת והילדים ההם שמתלהבים מהדברים הכי פשוטים נועלים מגפי גומי וקופצים בביוב,מוצאים ענף ארוך ועושים ממנו חכה ומשחקים בביוב הזה - והאמא שלהם, כמו כל אמא רגילה, מתעלפת ברקע "אוי ואבוי, יש שם המון חיידקים!!"
25 .זה להתפעם בכל פעם מה "מתוק, זה מסוכן. לא חמוד, אני לא מרשה. בוא מתוק שלי, אמא תעזור. מה קרה, צדיק שלי?"ולהעריץ את האמהות הללו שמוצאות סבלנות כלפי 14 בזמן שאת לא מצליחה למצוא אותה עם 2.
26 .זה להבין שהשכן שמשפיל מבט לא עושה את זה כי את לא מספיק יפה בעיניו, ולא כי הוא חושב שאת טומאה מהלכת אלא כי הוא באמת ובתמים שומר את עצמו לאישה היחידה שהוא רוצה להסתכל עליה וזו אישתו בהווה או בעתיד.
27 .זה לשמוע אישה אתיופית נאנחת לילדים שלה "אוי, ווי זמיר" ולשמוע את הקטנים שלה משחילים פה ושם מילים ביידיש..
28 .זה לראות זוגות צעירים, מטיילים אחד לצד השני, בלי לגעת. והמבטים אומרים הכל וזכרון של משהו מאוד נקי, מאוד פשוט, מאוד טהור צובט לך בלב.
29 ואחרון. זה כאשר הבעל של השכנה עולה אחרייך ואת עם עגלה וקניות ושני ילדים ואת בקושי מעלה את זה במדרגות והוא מסכן מאחורייך, מחכה לעלות... ואת חושבת "בסדר, זה מה יש!" ואז הוא מחייך חיוך אמיתי, בלי מילים תופס את העגלה מלמטה, מעלה אותה בקלילות למעלה, נותן לגדול שלך ליטוף על השיער ונעלם.
וזה בעצם עוד המון, אבל זה בעיקר לגלות עולם שונה ויפה, אם רק נעיז להסתכל בלב פתוח.
אז בואו נרים לכל אותן הנשים שאין לי מושג איך הן עושות את זה - אבל כולן, ללא יוצא דופן, ראויות להערצה !
נשלח מהאנדרואיד שלי
