הרבי מצאנז ניחם את גיסו הרב דב ווייס מי-ם

היום סוגדים לאדמור לא כי הוא צריך אלא כי אביו או סבו או אבי סבו היו צדיקים גדולים... עזבתי את החסידות שלנו כי האדמור שאותו הערצתי התנהג כמה פעמים בצורה מבזה ואמונת הצדיקים שלי נשברה. היום אני יותר קרוב לתורת החסידות ממה שהייתי בעבר אבל מתוך עבודה שלי עם קוני ולא בשביל או בגלל האדמור. רוב האדמורים בימינו נכנסים לסכסוכים ומחלוקות וכל מה שמעניין אותם זה שררה וכסף אז צדיקים הם לא

לחלק מהחסידויות יש מאפיינים של כת. 

זה נכון כיום בשני המתרסים - שכן גם אצל הליטאים, חלק נכבד מרמי"ם וראשי ישיבות, הם בגין קשרי משפחה או שהם צאצאים של. משהו שלפני שני עשורים בכלל או כמעט לא היה.
אלא שנכון, כי בגזרת האדמורי"ם המצב יותר מביש, כי עניין הירושה כבר נוהג (בדרך כלל) כמאה שנה (בלבד!!). ירושה גורמת נפוטיזם, ואפילו מידות שחיתות בקרב צאצאים שנולדים לתוך מציאות שהם חייבים להיות אדמורי"ם.
בגליוני המגזינים השבועיים של התמונות - העולם החרדי, הציבור החרדי - אפשר לראות בעליל, כי רוב ככל האדמורי"ם לא היו זוכים לשום מעמד לולא הגנטיות שלהם. מיעוט של ממש, עשר עד עשרים אחוז, הם צדיקים וראויים לשמם בגין עצמם.
מנגד, רובא דמינכר של האדמורי"ם כיום, גם לא 'מבזים' את ממסד האדמורו"ת, אדרבה, המסירות שלהם לחסידים, העסקנות שלהם, עצם החיים שלהם, ואף העבודה שהם מציגים לפני החסידים - מכבדים את החסידים, ואף משרתים אותם. אלא שלפי האמת, לולא שהיו צאצאים של פלוני, לא היו מגיעים 'בזכות עצמם' לרוממות מעמדם.
ובעניין זה, של העסקנות והמנהיגות עבור טובת החסידים היחידיים, נדמה לי שרוב אדמור"י ימינו עולים בעניין זה אף על אביהם.
מנגד, קיים מיעוט מסויים של אדמורי"ם שחלקם אכן מבזים את החסידות ואת מעמדם, וחלקם לא מבזים ולא תורמים, הם רק אברכים צעירים פשוטים מכל צד, שבמקרה הם מעטרים דפי שער של המגזינים החשובים. ואין זה מוסיף כבוד ליוצר החסידות וממשיכיו הקדושים והטהורים. לא בשביל זה נוצרה התנועה ההיסטורית החשובה הזאת.
אך כאמור, אי אפשר להתעלם שגם במגזר הליטאי קיים הדבר הזה, אך באחוזים שונים. אך גם שם יש מבזים ויש ממשיכים בעל כורחם, ויש שהתעלו מכוח מעמדם והיום הם אכן ראויים לכך, וכל השאר הגיעו למעמדם התורני בזכות עצמם, בבחינת יגעת ומצאת תאמין.

אני מאמין ויודע, כי כך הקב"ה צייר העולם, ביקש לצייר את הדור הזה, חכמיו מנהיגיו והציבור העממי המבורך בלע"ה.

בהרבה מאד מן המקרים הבנש"ק גודל כליידיגער 
שלא צריך להשקיע מעצמו כלום.
לפעמים גם מתרגל להתנהג בשחיתות
כי הכל מגיע לו.
וזה הכי רחוק מהמתכון הראוי להפוך לאדמו"ר.
איני רוצה לנקוב כרגע בשמות אבל בכמה מהחסידויות הגדולות
התמונה של הבנשקי"ם קרובה מאד לתיאור הנ"ל.
ואיני מתכוון רק למקרים שבהם גם אביהם האדמו"ר הוא מושחת שרודף שררה וכסף,
אלא אפילו במקרים שבהם האבא הוא באמת צדיק, המצב לא תמיד שונה.